ביקורת ספרותית על אני לולאה מוזרה מאת דאגלס הופשטטר
ספר בסדר

---

ראשית, השם המוזר של הספר מבלבל . מישהו (קרדיט לא שלי) הציע לו במקום אחר את השם "האני- the self (בהא הידיעה) הוא לולאה מוזרה" וזה מסביר יותר את כוונתו של המחבר להסביר מהו האני.
מטרת ספר זה היא להסביר את תעלומת התודעה. הוא מודה מיד כי קשה למדי לפענח את מושג התודעה והמחשבה המודעת, וכנראה בלתי אפשרי לשרטט קו ברור ביניהם. האם יתוש מודע? נראה שהוא, כמונו, בעל רצון לחיות, והוא מגיב לגירויים בדרכים המועילות לו. אם לא יתוש, האם זבוב או כלב מודעים?
ספר זה עשוי להיות טוב למי שרוצה לדעת על מה הופשטטר מדבר. אבל עבור אלו מאיתנו שקראו את ספריו הקודמים ובילו שנים במחשבה עליהם ועל ההשלכות של המושגים שלהם, הספר מאכזב.
אם לא קראתם אותו ואתם חושבים בכל זאת לקרוא, לכו ישר על "גודל, אשר, באך". כתבתי עליו בעבר ולדעתי שווה הרבה יותר ומתגמל.
קראתי את "גדל, אשר, באך" של הופשטטר לפני שנים רבות והופתעתי מסגנונו ותובנותיו של המחבר.
בספר הזה, חשתי מאוכזב בגלל איזה ירידה או חזרה על התוכן.
הופשטטר מפגין את דמיונו בגודל, אשר, באך, והוא ממשיך ללמד ביצירתיות ובדמיון בספר הזה. הוא מורה מצויין. הוא מסביר את רעיונותיו של גודל וכיצד הם מתורגמים לעולם האמיתי,
אני לא מסכים עם כל המסקנות שלו לגבי רופפות הקשר בין המוח לתודעה ועם חלק מהרעיונות שלו לגבי סמלים והמבנה הפיזי של המוח אבל אני ממש מעריך אותו על דמיונו ביצירת התיאוריות שלו ובהסברן, ובמיוחד על אומץ ליבו להביא את עצמו באופן מלא לתוך הלולאה. לי היו כמה שאלות אחרות כמו למשל: למה התודעה לא מאותחלת מחדש כשאנחנו ישנים או מתעוררים משינה?
למרות כל מה שכתבתי, אבל בניגוד למה שאומרים אחרים, אין בספר באמת הרבה מתמטיקה. יש קצת מתמטיקה מושגית שהוא מדריך אותך דרכה, אבל הוא עדין ולפחות חצי מהחומר הזה הוא אנקדוטות ואנלוגיות, אז בעצם אתה מסתכל על אולי 20 עמודים של מתמטיקה אמיתיים. זה ניתן לביצוע עבור כל אחד אבל חשוב לקרוא את זה אחרת שאר הספר יהיה בזבוז.
הנקודה העיקרית של הופשטטר היא הבעיה שרודפת את הדואליסטים של גוף-נפש מאז דקארט: כיצד מחשבה או רעיון מועברים מהמישור הרוחני של אל הדם והבשר? הופשטטר טוען שהאני שאנו מאמינים שיש לנו הוא רק שקר שהמוח שלנו בנה, ושאין שום דרך שהאמונות המנטליות שלנו יוכלו לתורגם לפעולה פיזית.
ויש את השאלה הזו: האם הופשטטר עצמו מאמין שהוא לא מקבל החלטות? האם הוא באמת חי את חייו כאילו זהותו שלו לא משנה, ואינו מקבל החלטות?
לבסוף, באורח פלא, לא אהבתי את הספר הזה, למרות שאני מסכים כמעט עם כל טענותיו. מבחינה רעיונית, אני מניח שאפשר לומר שנהניתי ממנו, אבל ההצגה - שפת המחבר, הפורמט הארוך מדי והתערובת המוזרה של מתמטיקה קשה ופילוסופיה בסיסית – הפחיתו את מעמדו בעיניי עד שהוא בקושי היה שווה את המאמץ.
ציטוט אחד מהסוף : "הבעיה המרכזית היא, כך נראה לי, שכאשר אנו מנסים להבין מה אנחנו, אנו בני האדם נידונים, כיצורים רוחניים ביקום של חומר גרידא, לבלבול נצחי לגבי טבענו. אני זוכר בבירור כיצד, כנער שקרא על מוחות, נאלצתי לראשונה בחיי להתמודד עם הרעיון שמוח אנושי, ובמיוחד שלי, חייב להיות מבנה פיזי המציית לחוק הפיזי... בקצרה, הדילמה שלנו היא זו. או שאנו מאמינים שהתודעה שלנו היא משהו שאינו תוצאה של חוק פיזי, או שאנו מאמינים שזו תוצאה של חוק פיזי - אך קבלת כל אחת מהבחירות מובילה אותנו לתוצאות מטרידות, אולי אפילו בלתי מקובלות"
ספר בסדר אבל כאמור, מי שלא קרא / ה אותו עדיף ללכת ישר על "גודל אשר באך"

» ביקורות נוספות של ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
» ביקורות נוספות על אני לולאה מוזרה