ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 10 ביולי, 2014
ע"י Princes Mononoke
ע"י Princes Mononoke
אוקיי, אז פעם נוספת אני מהמיעוט- כשכולם מעריצים ספר אחד אני לא מתה עליו, וכשהרוב שונא ספר אחד אני אוהבת אותו.
את הספר הזה דווקא ציפיתי לשנוא מרוב כל תגובות השנאה שיש פה, אך הופתעתי לגלות שזה ממש לא ככה. קודם כל, שום דבר פה לא מזכיר את דמדומים חוץ מדרינה- ואני אומרת את זה בתור אחת שקראה את דמדומים באדיקות והערצה. אני דווקא חושבת בניגוד לרוב שהספר הזה די מקורי, אני עוד לא נתקלתי בכזה דבר וכל האלמוות הזה באמת נגע לסופרת. אליסון נואל התמודדה עם 3 אבדות באותו הזמן, מה שבטח גרם לה לרקום משחקים ורעיונות מהדבר הזה. פה זה יותר ריאליסטי, אליסון נתנה לי הרגשה כאילו כל עניין האלמוות הזה באמת אמיתי! אין פה יותר מידי קיטש וגם אין פה צורך בקיטש, הכתיבה? זו לא הכתיבה הכי גבוהה בעולם אבל ככה אני לא בוחרת ספר טוב, הסופרת השתמשה בסלנג? לא. השפה מרעננת וקולחת ולפעמים היא מוצאת לנכון לצרף שפה מאוד יפה ומרשימה.
הדמויות:
אוור- גיבורת הסיפור היא חזקה. לא משנה מה יגידו לי, היא חזקה. היא עברה דברים בחיים אבל היא עדיין ממשיכה. נכון, היא הגיע למצב של שכרות לא פעם אבל שימו לב, זה לא היה בגלל המשפחה שלה, זה היה בגלל היכולות שלה, משהו שאף אחד מאיתנו לא יוכל לשפוט משום שלא חווה זאת (אלא אם כן..) אין לי משהו רע להגיד עליה, היא פעלה נכון. ברגע שהחיים נתנו לה יותר מידי מידע היא נהגה להסתתר ממנו כצורך אישי.
היוון- "החברה הכי טובה" מה אני אגיד לכם, חברה כזו לא הייתי רוצה. האמת היא שבהתחלה ממש כעסתי עליה וזעמתי עליה, היא נשמעה לי כמו חולת צומי. הליקוקים שלה אחרי דרינה והדרך שבה היא הפגינה אותם ממש עיצבנו אותי. בדרך עקיפה אפשר להבין שהיא חברה רעה בגלל שאוור תמיד הייתה לבד בסיפור הזה, עם דיימן לא היה במשבצת אז היא הייתה עם מיילס או עם דרינה.
מיילס- החבר הכי טוב. לא יודעת מה איתכם אני אהבתי אותו! נכון, הוא לא לוקח חלק חשוב בסיפור, אם הסופרת הייתה שומטת אותו לא היינו מרגישים שמישהו חסר, אבל הוא תוספת מרעננת. כמו היוון גם הוא קצת בצד, הוא לא תמיד שם לצידה, הם לא חיים את אותם החיים, הם מבלים יחד אך הם מאוד מרוחקים.
דיימן- הנער המסתורי והחדש. אוקיי, הנה מגיע הדבר היחיד שלא אהבתי בסיפור, זה שהוא מושלם. נו באמת! למה כולם חייבים להיות מושלמים, למה הוא לא יכול להיות יפה וזהו? לא הוא חייב להיות רק "טוב" בציור? למה להפוך אותו למושלם? אבל חוץ מזה אהבתי אותו, **ספויילר** הוא כביכול לא מודע לאוור אפילו שהוא קורא מחשבות, הוא מגונן עליה אבל לא יותר מידי, אבל אי אפשר לא לאהוב אותו. למרות שהוא מבלבל, כל כך מבלבל.
ריילי- מתוקה אמיתית, אי אפשר שלא לאהוב אותה, אבל בת 12- היא לא. היא תמיד הייתה בת 10 בראש שלי, 11 לכל היותר, 12 זה כבר גיל ההתבגרות וריילי לא בוגרת.
כל השאר, סטאשיה, סאבין, דרינה, אוונג'לין, ו.. שחכתי מישהו? אני לא רואה טעויות גדולות מידי. סך הכל בחירה טובה של דמויות.
*ספוילר* הערה קטנה- הקטע הזה של השכרות עם סטשיה? סתם מיותר. הן הרי שונאות אחת את השנייה, אז מאיפה זה הגיע?
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
