ביקורת ספרותית על מגיהינום לחופש / 16 בפברואר מאת אלכס גולן
ספר מעולה

---

מה קורה לאדם בברית המועצות של שנות ה-60, כאשר שלטון קומוניסטי עדיין שולט באוויר והיחס לאדם מן השורה הוא כקליפת המוץ ויום בהיר אחד הוא נעצר ללא התראה מוקדמת ונשלח למאסר קשה ללא שיהיה זכאי להסבר מדוע נעצר?

זהו בדיוק סיפורו של רובי גולן, אביו של כותב הספר. רובי נעצר ביום בהיר אחד ע"י שני בריוני הקג"ב ונשלח למאסר בלא הסבר כלל על מה היו מעשיו שגרמו למעצרו. לאחר שהוא עובר תלאות ומחליט לשבות רעב, נזרק לצינוק כעונש פעם אחר פעם, נחקר בחקירות הקשות ביותר ועובר התעללות נוראית הוא מקבל סוף סוף את הזכות לדעת על מה הוא עומד לדין. לאחר המשפט הוא נשלח ל3 שנים לכלא בערבה הטג'יקית - כלא שנחשב לנוראי וחסר סיכוי לצאת ממנו בחיים אם אין לך את הכח הדרוש לכך. לרובי יש. הוא נלחם על עצמו, על חבריו שהכיר בכלא, על המטרות שלו ועל העתיד שלו. הוא מצליח ליצור קשרים, להתחבב על האנשים הנכונים ומצליח לפלס לעצמו את הדרך הנוראית הזו לחופש. אבל הדרך לא קלה כלל ובה אנו מגלים כמה קשה לשרוד כאשר מאיימים עלייך מכל כיוון ובכל שנייה נתונה, הוא ניצל ממוות מס' פעמים, כמעט וקיבל הארכה למאסרו ועדיין המשיך להאמין כי יצליח לצאת לחופשי כאשר המטרה הסופית הינה להתחתן עם אהובתו, פניה, ולעלות לארץ ישראל.

רובי אדם מעניין, אמיץ, בעל קור רוח וכבוד למשפחה שלו ולדתו. לרובי גם יש כבוד רב לאנשים אחרים, עד כדי כך שהוא מסכים להגן על אחרים למרות שישנה סכנה כי יהרג בעצמו, הוא עומד בגאון ומגן על כל הערכים שהועברו לו ממשפחתו. רובי גם לא מפסיק לדבר על פניה, אהובתו, שמחכה לו אי שם בלנינגרד, הוא אומנם רוצה להתחתן איתה וגם מצפה שתשמור לו אמונים והיא אף עושה זאת כפי שמסופר: "מאתיים וחמישים איש מוזמנים לטקס הכלולות, בו אני בא בברית הנישואין עם האישה שאהבתי, זו שחיכתה לי בסבלנות ברזל, בנאמנות אין קץ, בנחישות של מי שעשויה ללא חת" (עמוד 170) - אך הדבר לא הפריע לו לבגוד בה ולהיות עם לפחות 3 נשים אחרות במהלך השנים שהתגלגלו להם כשנחשב אסיר. קצת לא יפה הייתי אומרת, אבל מי אני שאשפוט אדם שאיבד את חירותו למשך שנים רבות ואולי הנשים הללו עזרו לו להרגיש בחיים לרגעים מספר? רובי גם חולם לעלות לישראל וכאשר הוא משתחרר מהכלא הוא מנסה בכל כוחו לארגן כמה שיותר אנשים שיעלו גם הם לארץ ישראל ויעזרו לבנותה. הדברים הרבים שהוא אמר על ישראל ריגשו אותי מאד, מצטטת: "תוכל לדמיין איך זה לחיות במדינה יהודית?! מדינה שכולם בה יהודים? מדינה שלנו! לקום בבוקר ולדעת שהמקום בו אתה חי הוא קניינך וכי הצורך להתנצל ולהתחבא כל הזמן - לא קיים עוד; זו הגשמת חלום של הגורות הקודמים. סבינו חלמו על כך... אפילו למסור את נפשנו למען מדינת ישראל זו זכות גדולה!" כמה עצוב לי שבתקופה הזו אני קוראת את זה, עם כל מה שקורה סביבנו ומתעצבת שלצערי זה לא נכון - לצערי יש לנו ממשלה שלא מצליחה לשמור על ביטחוננו כאן כיהודים ואנו מוקפים אויבים מבפנים ומסביב, מפחדים לצאת בלילה שמא נירצח במדינתנו שלנו ומלהיבה אותי התמימות של אלו שרצו לעלות לכאן בשנות ה-50, ה-60 וכן הלאה - כמה אהבה למדינה, כמה אהבה לארץ ישראל מה שמאד חסר לנו בשנים האחרונות כאן.

הספר הזה הצליח מאד לרגש אותי ולגעת לי בנימי נפשי הן בשל אהבתי לארץ ישראל והן בשל אהבתי לאנשים כאלו, חלוצים, מלאי תעוזה ואומץ וכאלו שלא מפחדים להראות את היותם יהודים ואוהבי הארץ. אנשים כאלו חסרים, אם רק היו עוד אנשים כמו רובי המדינה הזו הייתה נראית אחרת לגמרי כיום.

הסיפור הזה הוא אמיתי, הוא סיפורו של רוברט (רובי) גולן, שעלה לארץ בשנות ה-70 עם משפחתו לאחר תלאות רבות ואף עזר בהקמת הארץ, הסיפור שלו הוא מרגש ומלא עוצמה, הוא גם כתוב בצורה נהדרת ע"י בנו. ואני מאד מאד ממליצה לכם לקרוא אותו, אולי יכניס בכם קצת פטריוטיות. תודה לך אלכס גולן על ספר נהדר.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על מגיהינום לחופש / 16 בפברואר