ביקורת ספרותית על הנכס מאת רותו מודן
ספר טוב

---

אני לא קוראת ספרות ישראלית בדרך כלל. ומעולם - עד כה - לא קראתי - או דיפדפתי, עלעלתי, רפרפתי - בקומיקס. אבל zooey glass כתב ביקורת כל כך מסקרנת על הספר (תודה!), חשבתי על אמרתו בת האלמוות של משה דיין "רק חמור לא משנה את דעתו" ו...קראתי.

הסיפור מנסה לספר את הישראליות. זו שבנויה על זיכרונות מארצות אחרות. זו שבנויה על "אני לא פראייר", זו שעושה "דווקא" לא כי צריך, אלא כי אפשר. מודן מנסה לאפיין כל מיני טיפוסים, אותם אנחנו מכירים מהמכולת ומתוכניות סאטיריות שונות, ואלה תמיד אחרים, לא אנחנו. נשמח לבקר וללעוג להם קצת, ולהרגיש שאנחנו - זה לא הם.

סיפור המעשה מתאר שבעה ימים בפולין. הגיבורות הן רגינה (יכולה היתה להקרא בז'יז'ינה...) ונכדתה מיקה, הנוסעות לאתר את בית הוריה של רגינה, שהפך כמו בתים של יהודים רבים לרכוש נטוש ונמסר לשימוש פולנים אי אז. היום מגיעים לשם יהודים שהיו בעלי הנכסים האלה, או יורשיהם, ותובעים את רכושם. במטוס הן פוגשות את קבוצת בני הנוער הנוסעים ל"מצעד החיים", וגם איזה נודניק שנוסע לכנס חזנים... בפולין הן פוגשות פולנים שמנסים להתנער מאלה הדורשים את הדירות בהן הם חיים, וגם סודות מעברה של הסבתא, וקשר חדש לנכדה.

ייחודו של הסיפור הוא בנסיון לאבחן באומץ תופעות ישראליות מגונות, ולא להתחמק בתירוצים. "מצעד החיים" זוכה בדרך כלל לקונסנזוס, ורוב מבקריו שותקים. סבתא ונכדה? מערכת יחסים מקודשת. "טיול שורשים"? חשוב (למה, בעצם?). נודניקים ישראלים שדוחפים ת'אף לענייני אחרים? רק ב"ארץ נהדרת"...
הסיפור משעשע. לא הצלחתי להשתכנע שאני "קוראת" - הדעה הקדומה נגד קומיקס היתה בעוכרי. אבל קראתי עד הסוף, פעמים רבות הוא העלה בי חיוך ויותר פעמים - גיחוך. לא בטוח שאחזור לצרוך קומיקס, אבל לפחות - כמו שמישהו קרא לרשימת הקריאה שלו - לא אמות טפשה...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הנכס