ביקורת ספרותית על מזיכרונותיה של תולעת ספרים - מסעות בעקבות סופרים וספרים מאת חיים באר

---

מזכרונותיה של תולעת ספרים מאת חיים באר.
הכריכה
מבט ראשון ולא ממוקד בכריכה הטעה אותי לחשוב שמדובר בערימות ערימות של שוקולד. אינני יודעת עד כמה המעצב התכוון לכך, אך מדובר בצירוף מקרים נחמד מאד: ההקבלה של ערימות הספרים (זהו הדבר שמופיע על גבי הכריכה, אם כך) לשוקולד. ואכן, שניהם אהובים ומופיעים במגוון צורות, טעמים, תוספות ומקומות.
הרעיון
בבסיס הספר עומד הרעיון של התחקות אחרי סופרים ומשוררים. ולא כפי שאתם מניחים, מהסוג שממנו עושים סרט טלוויזיה – אין זה אותו המסע, וחצובת מצלמה לא נגררה עם האיש, למיטב ידיעתי. חיים באר באמת הסתקרן מכתביו של אחד, עד שהביאו לידי הגעה למקומות מהם הושפע הסופר (שימו לב, שלא מדובר בספר מסוים, אלא בכותב שמאחוריו.), שעשויים לשפוך מעט אור על כתיבה יוצאת דופן או בהירות מחשבה מפתיעה. מדהים בעיניי עד כמה מקומות בודדים עשויים להשפיע על אדם לאורך חייו, אך "זיכרונותיה של תולעת ספרים" הוכיח לי עד כמה מציאותי הרעיון.
הכתיבה
מעודי לא נהניתי במיוחד מעול הכתיבה הישראלית. הסיבה עודנה סמויה מעיני, אני מניחה שסלידתי מסופרים ישראלים נובעת מהעובדה שניסיתי לקרוא אותם אך התאכזבתי כל פעם מחדש. לכאורה, כאשר אני קוראת ספר שנכתב בשפת המקור שהיא במקרה גם שפת אימי, עברית, אני אמורה להתחבר יותר ולהבין את הדקויות, לקרוא בין השורות – אך מעולם לא מצאתי נחמה רבה בחיק ישראל. כלום אין זה אירוני שדווקא בנו רואים (וליתר דיוק, אנו רואים בעיני עצמנו) את "עם הספר"? הכתיבה של חיים באר היא מבוך מנותב ועשיר במילים, כבכל הספרים, אלא שאצלו אף מילה אינה מיותרת וניכרת בה אהבה לרעיון הנטווה בה, הנרקם אט אט אל מול העין הקוראת. בקסם שהילכו עליי מילותיו הרגשתי, כמו בסרטים, שאני מתחלפת בגופו, באותו המצב, באותה השנייה ומילותיו יוצאות מפי וכוונתן נהירה לי. כל מילה היא הגיונית וקשה לי להטיל ספק באמיתות הדברים שחיים באר מציג. ואנא, אל נא תחשיבו את דבריי כקלישאה, שהרי רק ספרים בודדים הובילו אותי אל נבכי הסיפור, ולא רק כצופה מן הצד.
לסיכום, מוצגת לכם כיום יצירה תיעודית ("דוקומנטרית") אשר פורשת את חייהם של אנשים ומילותיהם. אפשר וקראתם את הביוגרפיה של רחל או צפיתם בסרט תעודה מלווה בריאיון עם כבוד הכותב, אך אין דבר המשתווה לעוצמתו של ניסיון חיים: רק הכותב היה שם כשהכול התרחש, ולכן אין אפשרות לשחזר את האירועים או לתהות על קנקנם בעזרת גיליונות כתובים של דיו מפני שלעיתים אנשים נוטים לשכוח שיד אחת כתבה את הסיפורים האהובים. והיד שייכת לגוף. ובגוף ישנה נפש. ולנפש פנים רבות.

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על מזיכרונותיה של תולעת ספרים - מסעות בעקבות סופרים וספרים