ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 22 במאי, 2014
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
מה שמקסים בקריאת ספרים הוא הגישה המגוונת לכתיבה. יש סופרים שיספרו לך סיפור עטוף היטב במלים, יסבירו לך מה הם חושבים ולמה. אחרים יתארו לך את מה שהם כותבים, כדי שתראה תמונה נגד עיניך כשאתה קורא את הסיפור. אסקילדסן הולך בדרך אחרת. הוא שוקל את מילותיו בקפידה רבה, קמצן בלשחרר אותן, וממש לא נראה שאיכפת לו מה הקורא הבין מדבריו, או אם הקורא אומר לו "בחייך! עוד שתיים-שלוש מלים לא ירוששו אותך. ספר לי עוד".
הספרון הזה שנכתב בשנת 1983 (כשאסקילדסן היה בן 54, לא מתקרב אפילו להיות ישיש כגיבורו) מתאר מחשבות החולפות בראשו של תומס שהוא "בן הרבה יותר משמונים" כדבריו. ומה שיפה ושונה הוא שאסקילדסן אינו משרת את הדימוי הציבורי של הזקן: תומס שלו אינו נוסטלגי, אינו מתגעגע לחייו הקודמים ולא לילדיו אותם אינו פוגש בדרך כלל. הוא אינו חסר אונים, אינו משווע לחברת בני אדם ואינו זקוק לעזרתם. תומס חושב מחשבות מפוכחות, מייצג מיזנתרופיה במיטבה: למרות שהוא אינו אוהב ומתגעגע לחברת בני אדם, הוא אינו שואף לנצל אותם. לא תמצאו אותו מתלונן על כך שילדיו ונכדיו לא באים לבקרו. לא הוא שיאמץ מכר מזדמן כהגנה נגד הבדידות. הבדידות, לפי תומס, אינה מפחידה. מה שמפחיד אותו הוא הזדקקות לאחרים. ושיכניסו אותו ל"בית זקנים" אם, חלילה יפול או יחלה. והמלים של אסקילדסן יפות ומתארות במיעוטן עולם שלם. למשל "זה היה יום שחור להגיון" אומר תומס על משהו בו צפה מבעד לחלונו. וגם "העולם משתנה והדממה מתפשטת. הגיע הזמן למות."
איך אפשר לתאר את הספר הזה? הוא חתרני. מבטא גישה שחברתנו הקהילתית, המעריכה עזרה הדדית תתקשה לקבלה. כשתומס היה נשוי הוא חשב שכשאשתו תמות יהיה לו יותר מקום בארונות. כשהיא מתה הוא זרק את כל חפציה ובאמת היה לו יותר מקום אבל לא היה לו במה למלא את כל המקום שהתפנה, אז הוא זרק גם ארונות...כשתומס יוצא באופן נדיר מהבית הוא פוגש (במקרה!) את בתו הצעירה, שהיתה החביבה עליו מילדיו. השיחה הקצרה בינהם היא מופת לדו שיח של חרשים. רק רווחה הוא חש כשהיא פונה לדרכה.
אהבתי את הספר ובמיוחד את המיומנות המדהימה של הסופר לתאר במעט מאד מלים שקולות תאור שאחרים כותבים עליו כרכים. אהבתי את האירוניה הכתובה, את היובש וחוסר הצורך בתאורים וביאורים. ובעיקר אהבתי את דמות הזקן כאיש אמיץ - אמנם איטי, רגליו חלשות, בקרוב ימות אבל לא מתכופף. לא מתנצל. ובעיקר לא פוחד.
38 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה אפרתי. כתמיד את מרוממת את רוחי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
מה שמקסים בסקירות שלך, שהן תמיד מקיפות ועמוקות.
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
סקירה נהדרת.
ואהבתי את "לא מתכופף. לא מתנצל. ובעיקר לא פוחד". בשם כל הזקנים שהיו, ישנם ויהיו, יש למחות בפני מי שזה לא יהיה (אלוהים? הגנים האנוכיים שמשליכים אותנו כקליפה ריקה אחרי שמילאנו [או לא] את התפקיד הזניח שלנו כשליח המוסר את מקל-התורשה במירוץ השליחים הבין-דורי?) על הזיקנה. והנה קישור למחאה נפלאה וידועה.
http://www.poets.org/poetsorg/poem/do-not-go-gentle-good-night |
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה נעמה:) אני אגיע אליו
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
יש מושג הנקרא בשלות פיליאלית. זהו שלב בו אנו הילדים צריכים לשים את הגבול ולהחליט מה טובת הורינו על סמך איכות חייהם
למשל להחליט מתי הם צריכים לרדת מהכביש ולא לנהוג יותר. אני ממליצה לך לקרוא את הספר האתגר שבהזדקנות של ליאורה בר טור.
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
לא קלישה מרחיקה לכת אך מסוכן לחיות במיוחד בשביל זקן.
הסיכון שיקרה לו משהו כשלא נביט יהיה על מצפוננו. ואף אחד לא רוצה
לקחת תיק כזה גדול על הגב. |
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
נעמה השאלה היא באמת שאלת זכותם של זקנים לבחור בדרך חיים.
ולבחור משמעו גם תחומים שאנחנו לא מסכימים עליהם, כולל הסיכון.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
חני - ערירים ניכרים בכך שאף אחד לא משגיח עליהם "מרחוק"
השאלה היא אם אנחנו מוכנים לאפשר עריריות, אם זו בחירה של הזקן? לי נראה שלא, כי ילדים וזקנים אינם יכולים להחליט לגבי עצמם, לדעתנו. ולגבי הסיכון - נכון. מאד מסוכן לחיות (בסוף מתים מזה, וסליחה על הקלישאה)
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
יש נטיה מוכרת עם הגיל להתרחק מהמשפחה, למעט לצאת ולהשתתף במפגשים משפחתים וחברתיים, כנראה זה חלק מהדעיכה
אני בעד לאפשר להם על עוד ניתן, אבל חייבים להשגיח על שלומם בגלל הסיכון שחני הזכירה .
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אני מכירה סביבי כאלה שבחרו בעריריות וזו זכותם המלאה.
אך כפי הנראה לאותם ערירים הילדים ממלאים תפקיד נכבד.זה כמו שילד שרוצה עצמאות וההורים נותנים לו אך משגיחים מרחוק שלא יאונה כל רע. אך זה בהחלט סיכון ענק.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
נעמה אני לא מדברת על עניין טכני:
אם יש או אין לו סיוע. אני מדברת על בחירה. האם זקן בחברתנו יכול לבחור בגלמודיות, למרות הסיכון שיפול, שיחלה או שירעב? בחברה שלנו כנראה שזכות הבחירה הזו אינה קיימת.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
לדעתי כן אם יש לו סיוע והשגחה והוא מעדיף להשאר לגור בביתו , אי שום סיבה מוצדקת להכניס אותו לבית אבות.
אבל יש להבדיל בין עריריות בה הוא עלול ליפול ולהישאר על הרצפה שעות או ימים עד שירים את עצמו. לבין חיים עצמאים בבית כשיש לך למי לפנות לסיוע בשעת הצורך.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו!
עיקר עניינו של הסיפור הוא בהצעת גישה שונה למצב ידוע.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
נעמה:
"ערירי לבד כמו כלב" זו הגדרה שמבטאת סלידה ממצב העריריות. אבל מה אם האדם (במקרה הזה, תומס) אינו מרגיש כך לגבי עריריות? הוא מעדיף אותה ו"לבד" לא נראה בעיניו קללה? גם אז נהיה מוכנים לאפשר לו את בחירתו?
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה. הספר מסקרן ביותר ונוסף לרשימה.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
יש מישהו שמצפה לגמור את חייו ערירי לבד כמו כלב?
אני לא מאחלת לאף אדם מבוגר לסיים את חייו ערירי
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, שונרא החתול!
במיוחד עבור הכוכבית...
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
סופרקליפרג`ליסטיק - נראה לי שזה מה שתצטרכי לעשות...
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
נעמה - את מכירה הכי טוב את אבא שלך, ואת הספר...
אבל הגישה של אסקילדסן הפוכה - הוא אינו מגונן על גיבורו מפני הדברים המפחידים של החיים. מצד שני, תומס אינו אביו של אסקילדסן...
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, שין שין!
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
מה שג'ליסטיק כתבה. גם אני כמעט פספספתי. ומזל שלא.
סקירה מקסימה, כהרגלך.
בפיסקה השלישית למשל, ממש הצלחת לגרום לי להכיר את האיש, כאילו קראתי איתך את הספר. והוא ייכנס לרשימה עם כוכבית קטנה עבורך. |
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
כנראה אצטרך לקרא קודם לפני שאחליט :-)
בכל מקרה, תודה על החשיפהלספר.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אני הייתי נזהרת בתור פולניה כרונית לתת לאבא שלי לקרוא את הספר.
כלכך כאב לי על תומס , שאני הרבה יותר חרדתית על איכות החיים של אבא שלי. לדעתי הספר יכול להכניס לחששות מוצדקים יותר ופחות, בגילאים של הורינו
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, סופרקליפרג`ליסטיק !
זה תלוי בדרך בה מתבטאת אצלה הפולניות...
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, רץ!
|
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
איך פיספסתי את הביקורת הזו מוקדם יותר?...
ביקורת מצוינת. תהיתי לעצמי אם אקנה את הספר הזה לאמא שלי, האמא של הפולניות, אם היא תשמח או תעלב...
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
כתיבה מקסימה מעוררת לחשיבה החיים מהם בספו של דבר, את המחשבה הזאת עוררת בי בביקורת שלך
|
|
|
שין שין
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
בקורת מצוינת!
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אכן, דן סתיו, אחד מהביטויים האירוניים הרבים בספר הזה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)!
אנחנו חושבים שלזקנים אין ברירה אלא להזדקק לעזרה. לפעמים אנחנו צודקים. לפעמים אנחנו משכנעים אותם בצדקתנו. לפעמים אנחנו טועים...
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
yaelhar
לא קראתי את הספר אבל על סמך הביקורת מאירת העיניים שכתבת אינני יכול אלא להסיק שהכוונה אירונית...
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
כשאני חושבת על כך יעל ההיזדקקות בגיל הזהב הכי מפחידה. כל עוד אתה יכול למלא לך את החיים
בשטויות של עצמך הכל נפלא. אבל ברגע שאתה צריך שמשהו יחזיק לך בכדי לעשות פיפי. כל האומץ שהיה פשוט נמחק.
ביקורת נפלאה . |
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, דן סתיו!
אני חשבתי שהשם הוא אירוני. אבל אפשרי שהסופר התכוון ברצינות גמורה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, נעמה 37 !
גם אני אהבתי אותו מאד.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, חמדת!
אהבתי מאד את הכתיבה שלו, הוא מצליח לספר סיפור במעט מאד מלים. אבל ספרים - וכתיבה - הם מאד אישיים. אני יכולה להבין את מי שלא יאהב את הספר הזה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
yaelhar
ביקורת איכותית ומרתקת, כתובה נפלא, כהרגלך..... הסוגיה המרתקת שאת מעלה - הגישה הקהילתית המקובלת (עזרה הדדית) מול הגישה ההפוכה אותה מייצג תומאס, מרתקת במיוחד נוכח שמו של הספר "רשימותיו האחרונות של תומאס פ. למען הכלל". מיזנטרופ בשירות הכלל? יפה!
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אחד הספרים האהובים עלי בכל הזמנים. כל כך התחברתי לתומס . סקירה מרגשת ונוגעת ללב
|
|
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
yaelhar- ביקורת נפלאה .המצחיק או המיוחד בדבריך הוא שכל התיאורים בספר אודות האיש
מצויים כולם אבל כולם! בספר " נוף גדול שומם" שכתב 3 שנים אחרי .מיזנתרופיה במיטבה והסתכלות על החיים כמי שלא מבין מדוע נולד בכלל לעולם .
יכול להיות שאם הייתי קוראת את "רשימותיו האחרונות" לא הייתי מתפעלת כמו ב"נוף שומם" מהסיבות של כתיבה "קמצנית" רזה עד למידת-אנקורטית שלא גורמת לי שום תחושת רגש כקורא .אולי כי איני מתחברת לנובלות ובטח למי שכותב בשיממון כזה לדעתי. הביקורת שלך יותר מעניינת מהספר עצמו .מצד שני יכול להיות שהספר הזה יותר מוצלח מהשני . |
38 הקוראים שאהבו את הביקורת
