ביקורת ספרותית על רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל מאת של אסקילדסן
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בנובמבר, 2018
ע"י עמיחי


לא קל לכתוב על הספרון הבינוני הזה שנולד בתרועת חצוצרה מטעמה של הוצאת "סמטאות".
זו ההוצאה שהתחילה את האופנה הכובשת העכשווית להוציא ספרים קטני ממדים בעיצוב חיצוני שובה עין ולב.
אחרי ש"סמטאות" התפרקה נולדה "זיקית", וגם זו התפרקה ונולדה מחדש בתור "תשע נשמות" ואחותה התאומה החורגת "לוקוס".

ובכן, לאחר פטפוטי תולדות המו"לות בישראל ניגש לספר עצמו.

יש בו שלושה סיפורים.
הראשון העניק לספר את שמו.
תומס פ' הוא קשיש בודד ובלתי סימפטי. הוא ממעט להביע רגשות, וכשהוא עושה זאת הם שליליים בדרך כלל. ממש ההגדרה המילונית ל"זקן נרגן".
סיפורו של תומס מסופר קטעים קטעים. מכלל הקטעים עולה דמות של טיפוס חסר סבלנות, רציונלי מדי וביקורתי מדי. בדידותו מובנת וחוששני שגם מוצדקת.
מהקטעים האלה אנו לומדים שהוא לא אוהב את שכניו, גם לא את אחיו המבוגר והמצליח ממנו, לא את בנו המרוחק, וגם לא את בתו שהוא פוגש במפתיע ברחוב לאחר שלוש שנות נתק. מזל שהם זיהו זה את זו.
בהחלט אב השנה.

הסיפור השני, "קרל לנגה", טוב ממנו בהרבה.
יום אחד מפתיעה המשטרה את מר לנגה ומתברר לו שהוא חשוד באונס קטינה. כך סתם, כרעם ביום בהיר.
הסיפור מגולל מהלך קפקאי של תהליך ההידרדרות וההתערערות הנפשית של לנגה בעקבות הרבב המכוער הלא ייאמן שדבק בו.
ההלם, העלבון, החרון הגואה וחוסר האונים לנוכח השוטר החשדן שכמעט נהנה לראות אותו סובל - כל אלה מתוארים היטב.
בעיניי רק הסיפור הזה ראוי באמת לקריאה.

הסיפור השלישי הוא דיאלוג חלוש, תלוש וקלוש בין שופט לשפוט שלו מלפני כמה שנים.
עזבו שטויות.

בקיצור, ככה ככה.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פואנטה℗ (לפני חודש)
אני מהמרת על דב גריזלי שהתחפש לנמר.
yaelhar (לפני חודש)
תודה, עמיחי
תמונת העטיפה, לדעתי, היא אחת המכוערות שראיתי. אם צלחתי אותה זה אומר משהו...
עמיחי (לפני חודש)
יעל, קראתי עכשיו את הביקורת שלך. כתבת יפה כתמיד.

פואנטה, תודה. משעשע.

בת-יה, גם הבת שלי התקשתה להכריע מהי החיה על העטיפה. לבסוף הגיעה למסקנה שזו כבשה. אך האמנית קראה ליצירה "נמר". מי אנחנו אל מול המוזה?
את צודקת בנוגע לספרים הקטנים. אחת לכמה שנים מישהו מחדש את הפורמט הזה. היה "קלאסי כיס" של עם-עובד, והייתה ספרית "תרמיל" כמובן, וגם הוצאת "בבל" ניסתה לחדש את "תרמיל" וחזרה בה אחרי כמה אקזמפלרים. והיו עוד.
בת-יה (לפני חודש)
בהנחה שהאיור על הכריכה הוא של חולד - לא הייתי נוגעת בספר הזה, אלא אם כוונתו לתאר חיים של חולד.
דרך אגב, לא יודעת אם זה שייך להוצאות הספרים המדוברות, אבל יש לי בבית סידרה של ספרים קטני ממדים (כמו שקראת לזה)
כשהוצאה היא "יחדיו" בשיתוף עם אגודת הסופרים. מדובר בספרונים שנקראים "ילקוט סיפורים" וכל אחד מהם הוא של סופר או משורר עברי אחר.
ההוצאה מ - 1979. רח' קרליבך 29 ת"א.
פואנטה℗ (לפני חודש)
לא סתם ממתק תרבות, ממתק תרבות רומנטי-פונקציונלי:
להחזיק בכף היד ספרון קטן ומלבב שבין רגע יכול להפוך למניפה מרעננת או לתחתית קטנה ועיצובית להפליא לספלון ארל גריי ריחני, או בקיצור:

בסמטאות
של תשע נשמות
שוכן לו לוקוס.
וזיקית.
לאור נרות...

נפלא.
נפלא.
ישנן בנות.

וישנות האיילות
בלילות,
באלגנטיות
של קיפוד.
yaelhar (לפני חודש)
ואני אהבתי אותו.
התפעלתי מהכתיבה וגם מהייחוד.
כל קורא קורא אחרת את הטקסט...
עמיחי (לפני חודש)
פאלפ, הפעם החשד לגמרי במקום.

זשל"ב, חן חן.

פואנטה, לשירותך תמיד.

מסמר, תודה על התוספת. אכן, זה טרנד שתפס.
אני חושב שזה עונה על צורך שלנו כצרכנים. הספר כמוצר צריכה גבוה.
הספר קטן, לא מכביד, חס על זמננו הקצר, מעוצב היטב. ממתק תרבות.
מסמר עקרב (לפני חודש)
יש גם את סדרת "מלח מים" של הוצאת פרדס (ספרות מקור) ואת "הסדרה הקטנה" של כתר (ספרות מתורגמת), כולם ספרונים שמורכבים מנובלות.
http://www.pardes.co.il/?id=showbooks&category=15
https://www.haaretz.co.il/whtzMobileSite/gallery/1.1420326
פואנטה℗ (לפני חודש)
לא קל אבל התוצר יוצא מן הכלל ולמען הכלל. ירד מהרשימה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חודש)
תיארת היטב את תחושותיך מהספר הזה וסוגיו! אהבתי את הביקורת בעלת ההומור הציני.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
קטילה נאה. אני לרוב חושד בספרים כאלה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ