ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 במאי, 2014
ע"י רונדו
ע"י רונדו
חסמבה! חסמבה!! חסמבה!!! כן, גם לאמריקאים יש חסמבה, חסמבה של ילד אחד שהוא ירון זהבי, תמר, עוזי הרזה ומנשה התימני גם יחד. ג'וני הוא ילד בן 13 מצפון קרוליינה, הוא אמנם נראה כמו בן 10 אבל הוא זה שמצליח לפתור את התעלומות שהמשטרה העירונית לא הצליחה.
אחותו התאומה של ג'וני נעלמה שנה קודם לכן, דבר שגרם לאביו בעל רגשי האשמה להיעלם ולאימו לשקוע בדיכאון אובדני. המשטרה לא הצליחה לאתר את הילדה ואילו המפקח האנט, הממונה על החקירה וזה שהבטיח לג'וני ואימו שיחזיר אותה, התמכר לפרשה באופן אובססיבי עד כדי כך שגרם לאשתו לברוח ולבנו לנתק מגע. כשילדה שנייה נחטפת וכשרוכב אופנוע שנפגע בתאונה אומר בדבריו האחרונים לג'וני שראה את אחותו החקירה מקבלת תאוצה מחדש, הגופות נערמות והכל מתנהל באיטיות עד הסוף ההוליוודי (כמה מפתיע...).
* אז מי היה האחראי להיעלמותה של אחותו התאומה של חסמבה-של-ילד-אחד? האם היה זה אלימלך זורקין? נערי ההפקר? שודדי הסוסים? הלגיון הערבי? או שמא זהו פון בילוב עם המסכה השחורה?... אכן החשודים הם רבים והעלילה המתוחכמת מתפתלת באיטיות, מקבלת תפניות ומסתבכת עד הסוף ה"מפתיע" שלאחריו חסמבה-של-ילד-אחד חוזר למערה החשמלית שלו וקורא בקול: חסמבה! חסמבה!! חסמבה!!!
כשסיימתי את הספר לא היה לי ברור אם לצחוק או לבכות... לבכות כי כל הספר כתוב באופן כל כך מדכא כשכל הדמויות דפוקות באופן כזה או אחר והתיאורים כולם עגמומיים, מדכאים ומייאשים... או לצחוק, כי העלילה כל כך חסרת הגיון עד שזה פשוט מצחיק.
ג'ון האנט הוא כנראה סופר מוכשר אלא שז'אנר המתח הוא כנראה לא המגרש הביתי שלו. הוא בנה עלילה המתנהלת באיטיות ונעה סחור-סחור, מתפצלת לכמה עלילות משנה, מתפתלת ומקבלות תפניות חסרות היגיון. שטף הקריאה נקטע כל פעם מחדש במעברים מעלילת משנה אחת לאחרת, מעברים שאותם בנה הסופר על מנת ליצור מתח באופן סינתטי, אלא שבמקום ליצור מתח הוא הפך את הקריאה למשהו בלתי אפשרי ומעצבן.
בצד החיובי מדובר בסופר שיודע לעצב דמויות, יחסים וסביבה, אשף של יצירת אווירה באמצעות תיאורים נרחבים לצד משפטים קצרים בסופי פרקים. סופר השייך לדור העכשווי שלו הצורה והסגנון חשובים יותר מהעלילה (כמו ג'ונתן ספרן-פויר או ג'ונתן פרנזן). אלא שעושר לשוני וכתיבה מתוחכמת אינם מחפים על עלילה מרוחה וחסרת היגיון שהמתח ממנה והלאה. כנראה שרומנים חברתיים-פוליטיים יתאימו יותר לסגנון שלו.
* הערה והארה: הפסקה השנייה לעיל היא מחווה לסדרת חסמבה של יגאל מוסינזון ז"ל שאותה קראתי בכתה ב'. את הספרים קיבלתי משכנתינו, פראו ש. המפחידה, בתמורה לכך שאחסל את השובך שבניתי על הגג היות והיונים היו מחרבנות על הכביסה שלה (ממש כמו במערכון של מתי כספי). עברו מאז למעלה מ-40 שנה ועדיין לא שכחתי את עלילות החסמבאים... את עלילת "הילד האחרון" סביר להניח שאשכח כבר מחר.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
.
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
הוא כתב באופן מזיק.
הדמויות שמעלה בכתביו פלקטיות הטובים מול הרעים. הטובים חכמים הרעים טפשים. ברור שהטובים מנצחים. וכבר ציינתי יש שם רמזים למי הם הטובים והם בעלי איפיונים ברורים שאיני רוצה לפרט אותם שוב.
גם לא רוצה להשוות לספרות שנכתבה בזמנים אפלים. אנחנו קולקטיב של בני עדות שונות, של יהודים ערבים, צברים וילידי חו"ל לדעתי הזיק. יצר סטריוטיפ שאינו טוב בעיני. נכתבו בארץ ספרי ילדים מצוינים זה לא. דרך אגב ספריו יצאו לאור בילדותי ואני קראתי אותם בשקיקה, רק בבגרותי הבנתי את גיבוב השטויות ושטיפת המוח שבספרים האלו. |
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
מיכאל - התפכח כותבים בכ"ף
וברור שסדרת חסמב"ה היא ראי תקופה. זה גם כל הקסם שהיה בה.
בסוגה של ספרי ילדים, החל מ"השביעיה הסודית" וכלה ב"הארי פוטר" זה תמיד הילד הקטן שמנצח את הרעים בעוד המבוגרים הכלומניקים עומדים בחוסר אונים ואינם מסוגלים לעשות שום דבר חשוב. ככה זה - בגלל זה ילדים אוהבים את הספרים הללו. |
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
חסמבה היא ספרות ילדים נהדרת לטעמי, בין השאר אם מנתחים לה את הקרביים היא ראי החברה הישראלית באותה תקופה.
מי שגזען כיום, לא גיבש את זהותו הגיזענית בשל קריאת ספרי חס"מבה אלא בשל החינוך מהבית.
|
|
|
.
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אין לי בעיה עם תימנים ושמנים בימים שהספרים נכתב ו זה היה אחרת! להזכירכם מדובר בעיקר בשנות ה50-60
זה לא רק עינין של "פוליטיק קורקט, הירון זהבי היה רק ילד והוא לחם בכנפויות, ובערבים והציל את המצב .נוצר מצב שמוסיזון יצר גישה סטריאטיפית, שהנער כחול העיניים ובעל הבלורית הפלמחניק הקטן
כל יכול. זו לא הגזמה פרועה זו אמת מרה שזילזלנו בכוחם וביכולתם בעקבות אלבומי ניצחון שהיו אחר מלחמת ששת הימים, גנרלים דגוליםשמסוגלים לנצח את כל העולם. הצבא שיכול לנצח את כל העולם.. בדמותו של ירון זהבי וחבורת חסמב"ה נראה שאצל חלק מהמתנחלים כולל חברי כנסת התסמינים האלו עדיין פועלים. הם אינם חיים במציאות. הם עדיין בחסמב"ה הציבור בחלקו הגדול התפקח מהשטויות האלו. ירון זהבי לא פנה לסיוע אמריקאי, והתחנן שישלחו לו תחמושת ונשק חדיש ושיסייעו לו להתגונן מפני האיראנים. המציאות הזו נכפתה עלינו אחרי מלחמת יום הכיפורים ה"מחדל" הנורא הוריד את הגנרלים למקומם הטבעי, רוב העם קלט שאיננו כל יכולים. אני חושב שאשלית החסמבאי"ם והצלחתם המסחררת בשנות ה-50-60 נבעה מהניסיון לצאת מהדימוי של היהודי כקורבן חסר יכולת להגן על עצמו שהייתה לנו על עצמינו כתוצאה מהשואה. זה לא פשוט. זה לא קופיקו וציפופו אף אחד לא ראה את עצמו כקופיקו. כן ראנו את עצמנו כמזוהים עם חסמב"ה. |
|
|
אנקה
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
חסמבה מבחינתי הוא זכרון של ספרים מקסימים ובעיקר הסרט המפורסם "חסמבה וילדי ההפקר" עם
כמה וכמה אושיות מעולם הקולנוע והזמר הישראלי דאז ועד היום.
למה לעשות מזה כזה בלאגן ומהומה עם גישת הפוליטיקלי קורקט. כולה ספרי ילדים. תיכף יעשו כאן דיונים על כל ספרי צ'יפופו, קופיקו, בכל ספרי הילדים שמוזכרת המילה "כושי", וכו' יאללה תרגיעו, אלו כולה ספרי ילדים. וכן, גם היום אנחנו גזענים אבל אחרת. |
|
|
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
מיכאל, אני צריך להבין - אתה חושב שהחברה כאן היא מה...? שאין תימנים? שמנים? אתה סבור שתימנים ושמנים = מטומטמים ושליליים? אין בחורות יפות,
בחורים כריזמטיים ומנהיגים? ראה בכל כיתה "מלכת הכיתה" ונערי הפקר (אז איפה פה הזלזול?
האם אין במציאות העדפה לבחורים כריזמטיים ומנהיגים על ערסים? האם אין העדפה גלויה או סמויה לבחורות יפות ? האם אין ערסים שבעצם מציגים את השלילי - את הנטייה לפשע ? ולסיכום האם צריך להציג בספרים לנוער / לילדים תמונת מושלמות אוטופית שלא קיימת? משהו סטרילי ממעבדה? מה...? |
|
|
.
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
מה היה לנו שם בחסמב"ה
"גבור על" ירון זהבי וחברתו תמר ,אבל גם אהוד השמן, ומנשה התימני, מול חבורת נערי הפקר , וערבים שמנצחים אותם כי הם מטומטמים ושלילים . כל זה בספרי ילדים באמת מרתקים וזו בדיוק הבעיה.
הזלזול הזה וההתנשאות השפיעו על דור שלם שלמד לזלזל ולמד לדעת מי הטובים החכמים והמוצלחים עוד מספרי הנעורים שקרא. והזלזול הזה ותחושת מי ידמה לנו/להם עלה לנו ביוקר רב. אני מעדיף לא לפרט. לשם השוואה ספריה של דבורה עומר שלמיטב זכרוני היא קרובת משפחה של מחבר חסמב"ה ספרות ברמה גבוה אין מקום להשוואה בין הכתיבה שלה לזו של מוסינזון לפחות במה שנוגע בחסמב"ה |
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
יופי של ביקורת! מסכימה לדעתך על הספר שמבחינתי "לא שווה ביקורת"...
וחסמב"ה - שאהבתי - אכן בלתי נשכחת.
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
מיכאל, בגדול לא מסכים איתך. חסמב"ה = קלאסיקה שילדים (כמוני, וכך כמעט כולם) גדלו עליה
והציגה את החיים, כשנכתבה. ודברה מאוד אל הילדים ובני הנוער. והייתה ועודנה מופלאה לעומת הרבה מאוד ממה שמוצע היום לילדים ולבני נוער. והרבה יותר טובה מהזבל והרפש שמלעיטים בו היום ילדים ובני נוער. (ספרי מרגנית - גם אז, גם היום - ברמה אחרת, לא מדבר על זה).
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
גם אני מאוד אהבתי את חסמב"ה כשהייתי ילדה.
ברור שזו סדרה עתירת חסרונות, ומצד שני - היא מלאת קסם, ואת זה אף אחד לא יכול לקחת מיגאל מוסינזון.
|
|
|
.
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
חסמב"ה היא אחת מהסדרות השובניסטיות הגרועות ביותר בתולדות מדינת ישראל.
דורות "התחנכו" לאורה. יש בה כל מה שיכול להיות רע. יחס מזלזל באוייב. עדתיות מוסווית. ילדים לא אחראיים שלוקחים על עצמם תפקידים שאין זה מתפקידם לקחת. התת רמה הזה החזיק ומחזיק שנים רבות מידי.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אז הילד האחרון הוא כנראה הספר האחרון
של ג'ון הארט שאתה תקרא.
ובעניין הדור העכשווי של הסופרים, ג'ונתן ספרן-פויר, ג'ונתן פרנזן, ג'ון הארט. יש סיכוי למישהו ששמו אינו מתחיל בג'ון להתקבל לדור הזה? ביקורת יפה. ותודה על חסמבה. |
|
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
נהדר! גם אני לא ממש התלהבתי ממנו. קראתי שוב את הביקורת שלי והבנתי
שדעתנו די דומה, אבל כתובה באופן שונה.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
