הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 במאי, 2014
ע"י גדפ
ע"י גדפ
סיימתי את הספר בתחושת אי נוחות גדולה. עוולות עבר מתקבעות כדלק שמניע את הנפשות הפועלות בהמשך חייהם ואי אפשר לעצור, ולעשות תיקון. הצוות שחוקר את מעשי הרצח, בעצם באים לעבודה כדי "לנוח" מהמטלות בביתם ואינם מעלים על דעתם שילדיהם שלהם עלולים להיות חשופים לאותן עוולות בדיוק. שני המרחבים האלה אינם מקבילים, הם נוגעים זה בזה ובכל נגיעה העלילה מקבלת תפנית. יש תחושה של תבנית מאוד מאורגנת ומסודרת. כמו מבנה מתמטי. אחר כך קראתי שהסופרת עוסקת גם במתמטיקה. בעולם האמיתי אין סימטריה יפה כזו. כקוראה - המבנה הזה מאפשר להתכונן לרע מכול שתיכף יגיע. והוא מגיע. ספר ממש בסדר.
קורא אחד אהב את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גדפ
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
נדמה היה לי שהשאיפה של גרהרדסן היתה להראות שהדרך לפתרון
התעלומה חשובה יותר מהפתרון עצמו. |
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
סקירה מאוד דחוסה.
נשמע שעולים בספר רעיונות טובים, אבל התקשיתי להבין מה הם בדיוק.
אני מניחה ש"ספר ממש בסדר" זו דרך לומר שהוא מומלץ. |
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
