ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 במרץ, 2014
ע"י EscapeFromThisLabyrinth
ע"י EscapeFromThisLabyrinth
"מאה שלושים ושישה ימים אחרי
אז אני יודע שהיא סולחת לי, ממש כפי שאני סולח לה. מילותיו האחרונות של תומס אדיסון היו: "יפה שם מאד." אני לא יודע איפה זה "שם", אבל אני מאמין שזה איפשהו, ואני מקווה שזה יפה."
ג'ון גרין. אח, ג'ון גרין. אני אוהבת אותך את סגנון הכתיבה שלך יותר ממה שמיילס האלטר אוהב מילים אחרונות, שזה אומר הרבה מאוד. למרות שאתה לא בדיוק אוהב שהדמויות בסיפורים שלך נשארות בחיים, יש הרבה חומר למחשה מאחורי הדברים שאתה כותב, והם מאוד חכמים.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בסיפור הזה, זה הדמויות בהם. הם לוקחים הכל בקלות, אפילו מיילס עושה משהו שההורים שלו ביקשו ממנו להימנע מזה והוא אפילו לא מרגיש רע לגבי זה. הם ציניים, איף כמה שהם ציניים, אבל אני מניסיון אישי הבנתי כמה ציניות עוזרת להסתיר משהו שאני רוצה שיישאר רק שלי, ואצלם זה עובד על אותו העיקרון. אצל אלסקה יש כל כך הרבה מסתורין שרק חלק קטן ממנה היא גילתה, עוד חלק קטן נגלה על ידי מיילס, המפקד וטאקומי ואת השאר היא לקחה יחד איתה, את כל הסודות והתחושות שאף פעם לא תחלוק. אהבתי שמיילס לאורך כל הדרך הקשיב לכל מילה שהמפקד אמר, עשה את כל מה שביקש ו"ביצע את כל הפקודות", אבל הוא סוף סוף היה מסוגל להגיד את ה"לא" הזה שרצה להגיד כל כך הרבה פעמים ולעמוד על שלו. והמפקד, זה שהראה חוזק לאורך כל הדרך, שהפגין שנאה חזקה מאוד כלפי עשירים מתגלה כאחד עם סיבות משלו, וכאלה מוצקות שאי אפשר לא להבין אותו הוא לא להזדהות אתו.
ארבעה בני נוער, שחוץ מלעשן, לשתות, לארגן את המתיחה הבאה ולמצוא למיילס חברה, מוצאים גם את הזמן ללמוד ולהוציא מעל 9 במבחני הגמר, חיפוש אחר "האפשרי" והשאלה שעומדת בפנינו "איך תוכלו אי פעם להילחץ ממבוך הסבל הזה?", יוצרים סיפור מרתק שמדבר בגובה העיניים ולמרות שהסופר הוא גם פילוסוף, הוא לא מתפלסף. התמודדויות של אובדן, חיפוש אחר תשובות והסברים, הכל יוצר מתח תמידי שהשאיר אותי מרותקת שלא רציתי להוריד את הספר מהיד אפילו לא לרגע. דמויות פשוטות אך עם עבר ו\או הווה קשה שגורמות להזדהות מידית עם המצב.
ספר שבהחלט, ממש ללא ספק מגיע לו את כל חמשת הכוכבים.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
