• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
צל עולם

צל עולם

מאת ניר ברעם

הביקורת של גדפ

תמונה של גדפ
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
צל עולם

צל עולם

מאת ניר ברעם

הביקורת של גדפ

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של גדפ
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2013
סדרה:ספריה לעם #674
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
ישראלה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 10 שנים

“הספר היה לי קשה לקריאה, זהו אחד הספרים הבודדים שלא קראתי את כולו, דילגתי על חלקים ממנו, יש לי, אגב”

10/12
ביקורות על צל עולם
הבאה
שירה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

הספר בנוי משלושה יסודות שנשזרים זה אחר זה לחבל מהודק שבגישתו האפוקליפטית של ברעם כנראה ייכרך על צוואר כולנו ובקרוב.
האחד- סיפורו של גבריאל מנצור, צעיר ישראלי שקושר את גורלו באדם עתיר ממון והשפעה שרואה בו כלי משחק שבאמצעותו יוכל להשפיע ולאגור כוח כדי לייצר עוד יכולת להשפיע על מהלכים פוליטיים וכלכליים בארצות שונות. גבריאל ממונה על מרחב המזרח התיכון החדש שקורם עור וגידים.דווקא הסיפור של גבריאל, בגלל האפשרות להתחבר למראות לקולות ולדמויות מושך להמשיך ולקרוא.
היסוד השני ברומן מתיש מעט. כאן מוצגת חברת היועצים שמתכתבת בדואר אלקטרוני וכך הקורא לומד להכיר את האנשים בחברה, את המסורים, את המתמסרים, המתחנפים, הטקטיקנים, האסטרטגים, הנוכלים, ובעיקר את המורד שנוטש ועוזב את החברה לטובת מטרה שבתחילה אינה ברורה,אך עם הזמן מתבהרת התמונה. בתחילה זה נחמד לקרוא, כמו מציצנים מיילים של זרים, אבל די מהר מרגיש הקורא שדי לו. הכול מתובל בסיסמאות רדודות וריקות ובעצם לא ממש מעניין. זה רחוק מדי וקל להבין איך נמתחים החוטים בין מיטיבו של גבריאל לבין קבוצת הייעוץ הפטפטנית שמדווררת אלקטרונית את עצמה עד מוות.
היסוד השלישי שאמור להיות המפתיע המרתק והמסעיר - חבורת המהפכנים הצעירים שמתכוונת להפוך סדרי עולם ולהשבית השמחה - מתגלה שככמעט העתק של אותם גיבורים שלא חיבבתי בספרה "מפגש עם חוליית ביריונים" של ג'ניפר אייגן. רשימה של פעולות,מלבושים, מקומות מסתור, מזונות דלים ומעט מדי תובנות שבאות מן הבטן ולא מן המחשבה בלבד.
התמונה שנוצרת מטילה מעט שעמום ולכן לממהרים מומלץ לקפוץ לעמוד 250 בערך ומשם להמשיך את הקריאה, לא תחסירו דבר והאקשן עוד לפניכם. תחושתי הכללית הייתה של קריאת תסריט לסדרת טלוויזיה מצוינת. הרגשות, כל אותם פרטים הנסתרים מן העין ואינם ידועים אלא למספר ולגיבורים נשארו חבויים ונותרתי עם מהפיכה שתיכף תתרחש - או לא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רץ
רץ
תמונה של פרל
פרל
2קוראים|גיל ממוצע58|0%נשים

על המבקרת

תמונה של גדפ

גדפ

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
69 ביקורות•239 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של גדפ
גדפ
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות69
לייקים שקיבלה239
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת27מתח ריגול והרפתקאות23ספרות מקורית11

דיון על הביקורת

1 תגובה
רץ
רץ•לפני 12 שנים

לברעם ביוגרפיה של אבא וסבא, מנהיגי מפלגת העבודה - לא פלא שהכיוון שלו - מהפכני עולמי .

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של גדפ

הסיפור של הילדה האבודה

הסיפור של הילדה האבודה

אלנה פרנטה

הרומן הרביעי של פרנטה נקרא הסיפור על הילדה האבודה. מהכותרת עצמה נוצרת ציפייה ובעיקר תהייה מי היא הילדה האבודה. האם הסיפור הוא על המספרת, או אולי על לילה כשהיתה ילדה ואולי על ילדה אחרת שמתוך הסיפור שלה תתפענח החידתיות סביב הקשר המיוחד בין שתי החברות. בלי להרחיב יותר מדי אנו מגלים שהסיפור נשאר אותו סיפור המתח בין המספרת לחברתה ומה שביניהן. מה שנותר סתום הוא כל מה שמתרחש אצל המספרת עצמה. אמנם היא מתארת באופן סדור וברור כמעין כרוניקה היסטורית מה אירע בחייה ובחיי חברתה ובני המשפחה של שתיהן. אולם הכול מתואר מבעד לעדשות מרוככות ומשוחות בווזלין כך שלא יסתנוור הקורא מעוצמת האירועים. איננו למדים דבר על עולמה הפנימי של המספרת ולגבי לילה, החברה הגאונה, אנו מקבלים דין וחשבון יובשני ורזה על פעולות ואמירות שהרגש הפנימי העמוק נחבא ומסתתר ועלינו לנחש אותו ולדמיין אותו בעצמנו. דמה הדבר לטיוטה של תסריט אפשרי שבו הכותב מקווה שהשחקנים כבר יביעו את הרגשות ויצקו תוכן משמעותי משלהם לתוך הפרדיגמה ששרטט. מה יודע הקורא על דיעותיה של המספרת בעניינים אמיתיים או על מה היא באמת מרצה בכל אותן נסיעות ברחבי העולם שם היא נפגשת עם קוראים. מה קורה לה עצמה בתהליך הכתיבה. אין הקורא יודע אלא סיסמאות קלישאתיות כגון פמיניזם, סוציאליזם, אנטי מאפיה, אנטי טרור, נגד שחיתות וכיוצא באלה. איך נראים אותם מפגשי קוראים ומה נאמר בהם. אין הקורא יודע לכאורה אין זה חלק מהותי מחייה של המספרת - אבל ברור שמה שמתרחש שם הוא בעל חשיבות לבד מהפן הכלכלי כי אחרת לא היתה מתמידה בכך ובוחנת את הצלחתה בקרב קוראיה דרכם.
בעיני הספר הוא ממש הפחות טוב מבין הארבעה. ורק בנקודה אחת מתעלה על עצמה פרנטה ומראה לנו מה היא יודעת לעשות. כאשר היא מתארת את רעידת האדמה בנפולי היא מצליחה להעביר את תחושת הכאוס המוחלט, האנדרלמוסיה המרטיטה ומעוררת הפלצות "התמוססות קווי המתאר" (עמ' 169) היא מכנה זאת ומוסיפה, "החפצים והאנשים משתפכים מתוך עצמם ומערבבים מתכת נוזל ובשר" (שם). ובהמשך היא מתארת כיצד את עצמה בתוך ההתרחשות "מה שלא יקרה ... אני נשארת יציבה" (עמ' 173).
מתוך הפרק הזה יוצא הקורא עם תחושה שהנה הקסם חוזר והקריאה שוב תישא אותו למחוזות רחוקים וקרובים בתוך עצמו. אך לא היא והכול שב לכרוניקה היבשה. כמעין עדות שנמסרת למישהו שחוקר מדוע לילה לא נמצאת ומה עשתה בעניין המספרת. והנה תשובתה "אני הייתי אני ובדיוק לכן יכולתי לפנות לה מקום בתוכי ולהעניק לה צורה בת קיימא. היא, לעומת זאת, לא רצתה להיות היא" (375) וכאילו אומרת המספרת, אין לי חלק בהיעלמות חברתי האהובה היקרה והיחידה. ייתכן שאלה באמת העובדות האובייקטיביות. אבל מי הוא הקורא שמחפש אובייקטיביות ברומן? חברה כאן תחושת הנפיצות שהיתה בכרך הראשון ובוודאי בשני. נראה שפרנטה התעייפה. ואולי עניין מיחזור הטקסטים עליו מספרת הגיבורה הינו שקוף של אותה התעייפות. נשאלת השאלה -לקרוא או לא לקרוא. התשובה - לקרוא כי התחלנו ולכן נסיים. וגם כי ישנם חלקים טובים מאוד ברומן שתענוג לקוראם.

לפני 8 שנים•גדפ
ספר המראות

ספר המראות

י.א. צ'ירוביצ'י

הרומן כתוב בשפה קולחת כמעט דיבורית. נוחה לקורא. השאלה הגדולה שנשאלת בספר פעמים רבות, מדי, הינה: "מה אתה זוכר מ..." בסופו של הרומן מי שבעצם מפענח את התעלומה הוא כמובן האיש שאובחן כלוקה באלצהיימר. כמה מקרי. בגדול הרומן עוסק בשאלה מי רצח את הפרופסור לפסיכיאטריה שעסק במחקרו בבעיות זיכרון ותודעה. הקורא אינו לומד דבר על המחקר הזה, לעומת זאת הקורא לומד הרבה על מערכות יחסים שעל פני השטח נראות מקסימות ומתחת לפני השטח בוערות אנרגיות לוהטות מסיבות אחרות לגמרי. מה שנראה כרומן בעיני האחד נתפש כהטרדה אובססיבית אצל אדם אחר , ועוד כהנה וכהנה. הקורא לומד שהכבישים בין ניו יורק לניו ג'רסי מרתקים כמעט כמו ההתפתחויות הדרמטיות בעלילה. ודיינרים מקומם חשוב כמו הבית שבו נרצח הפרופסור. ועם זאת, ספר טיסה יעיל, לטיסות קצרות טווח ולואקוסט כמובן.

לפני 8 שנים•גדפ
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

כפי שנאמר בביקורות אחרות פתרון "החידה הבלשית" אינו הכוח המניע את הקריאה ברומן. המספר מציע לקורא דרכי התבוננות שמקלפות את התבניות שמצויות במחשבתו של הקורא כמו בזו של המספר. מקלפות את הדעות הקדומות ומציגות אופציות אחרות של פרשנות לגבי התנהלותן של הדמויות בקהילה הקטנה שבה מתגורר המספר. מעמדות ונימוסים, איפיונים של מלבושים ומראות של בתים מציעים שיטוט בין מה שיודעים לבין מה שלא יודעים. ובתווך עומדות הנשים- הזכות והטהורות מלבר ומלגו, כמו הילדה הצעירה, האלמנה המורה החייכנית, רעייתו של המספר וגם הנשים שנראות כאילו הן שייכות לתחתית הגזע האנושי אך מתברר שהן בעצם קדושות ובעלות תובנות מפתיעות על העולם. בכל מקרה הגיבור הראשי על פי גישתו של המספר אינו בן אנוש אלא הגורל. דעתם של האנשים היא מוטת גורל, ומשום כך התפניות בעלילה אינן נובעות רק מן הפעולות שמבוצעות על ידי הדמויות בקהילה הקטנה - לעיתים בניגוד מוחלט מתחולל מהפך בלתי צפוי בעלילה שמשמעותה היא גזר דין מוות לאחת הדמויות.
הרומן מציע התבוננות באנשים ובטבע מתוך חמלה ופליאה ובעיקר צניעות. שווה קריאה - בנחת .

לפני 9 שנים•
★★★★★
•גדפ
השלישי

השלישי

ישי שריד

יומנו של יונתן, נסיך נכה ופגוע, מצמרר ומעלה שאלות קשות על החיים שלנו כאן ועכשיו. הדרך שבה ארגן שריד את החומרים שואבת את הקורא לתוך המציאות המסוייטת והמחרידה - ואי אפשר להניח את הספר לרגע. הקורא יודע מלכתחילה את הסוף הרע ובכל זאת כמעט מתפלל לאלוהים שיקרה נס. השיבוץ של הפסוקים המקראיים מדוייק ומעציב. קראתי את הספר במקביל לקריאה חוזרת בספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" שמתאר סוף נוראי אחר , טוב אז נראה שהצבא ישתלט על הוויה הישראלית - עברו 31 שנים והאצטלה השתנתה - אבל הסוף הוא אותו סוף. מעניין האם משרד החינוך או משרד התרבות יפסלו את המשך פרסומו של הספר מסיבות של חוסר נאמנות למולדת.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

אֶריק אָקסל סוּנד

כנראה שבכל זאת אצטרך להמתין עד שאסיים לקרוא את כל הטרילוגיה המבטחת. כי בסיומו של הספר הזה נותרתי עם תחושת אי נוחות כללית. למעשה החידה כמעט ונפתרה במחצית הספר, וכל מה שנכתב מאותו רגע היה מבחינתי רק המתנה לרגע שבו המפקחת ז'אנט תגלה את התשובה ותבין עד כמה נוראית היא. ובכל זאת ההקבלה המעניינת בין חייה של הפסיכולוגית ושלל המושגים המקצועיים שאמורים לייצר אצלי כקוראה תחושה של אמינות,ומן הצד השני ההתבוננות על חייה של המפקחת הנלחמת על מעמדה המקצועי ועל הלכידות המשפחתית שלה היתה מעניינת דיה כדי שאסתגר עם הספר לשעתיים רצופות . בתור לא פסיכולוגית אני יודעת שהנפש האנושית אכן מבקשת לייצר תחליפים לאובדנים, אך לעתים אלה אינם עשויים באופן שמזהה אותם באופן חד חד ערכי. לסיכום כדאי לקרוא לאוהבי הז'אנר.
מילה אחת בשבחי התרגום והעריכה - הערות השוליים היו מצויינות וסייעו להבין את המושגים והתאריכים. על כך תודה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
איש השלג

איש השלג

יו נסבו

אני מחבבת את הארי הולה. משהו בבדידות של האיש החכם הזה והפרטי כל כך מוצא חן בעיני. הרגלי שתיה לא שתיה שלו - נוגעים ללבי. הרעיון של בובת השלג שלא נותרים בה עקבות מקסים. הפתרון , כמו תמיד מסובך מדי מתפתל ומסתבך - ואפילו היה רגע שרציתי להגיד להארי הולה שהוא טועה .. אבל הוא ידע טוב ממני. אם כי הפרטים שהוא ידע ואני לא נחשפתי אליהם, ובאמצעותם הוא פפיענח את החידה המטרידה הזו, חבל שנסבו לא סיפר גם לי. למדתי על מבנה העיר אפילו ניסיתי למקם את האירועים על פי המפה המצורפת. העיקר - ספר צונן לימי השרב המעיק שהיה כאן באחרונה. כמו תמיד, הסקנדינבים חולצים נעליים בכניסה לבתים שלהם ושל זרים, ואחר כך מבצעים מעשי טבח נוראיים. השלג בולע הכול.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
הבגידה

הבגידה

הלן דאנמור

חברה רופאה המליצה על הספר, ואמרה, את יודעת זה מעניין כי בכל זאת הגיבור הוא רופא והנאמנויות שלו הן לא רק לעצמו... ההתחלה היתה נהדרת, ריח של ליזול או משהו דומה עלה באפי, חריקות מגפיים על פרקט מבהיק ומסדרונות ארוכים, ותיאורים של חורף קשה ותורים עד אין קץ שבהם עומדת הגיבורה כדי להשיג מצרכי יסוד לבני משפחתה. והדילמה שמולה ניצבים בני הזוג בעקבות ההכרח לטפל בבנו של מפקד המודיעיםן הרוסי הסטלינסטי. מפחיד מצמרר והנימה האנטישמית שמהדהדת מדברי הגיבורים. יש טובים ויש רעים. אבל הפחד הופך את כולם לאויבים ואויבים בפוטנציה. הכול מהלכים על תחושת אשם שמוטמעת בנפשם מחד גיסא ומאידך גיסא הכול אוספים פרט אחר פרט בחיי הסובבים אותם ששבהם יוכלו להתשמש נגד זולתם במקרה הצורך.
חלקו השני של הספר סכמטי ושטחי ומתאר את החיים של השורדים נסתרים מן העין בין אם במרתפי לוביאנקה הכלא הידוע לשמצה ובין אם בדאצ'ה שאליה נמלטת אשת הרופא. והסיום... סתמי ולא מספק. היתרון הגדול של הספר - אחרי שעתיים הטובים איתנו והרעים מתים. כמו שרצינו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
הדברים שאני רוצה

הדברים שאני רוצה

גרגואר דלקור

דווקא מתחיל נחמד הסיפור על אשה מהעיר אראס בצרפת. בעלת חנות לכפתורים וסרטי מוסלין ורוכסנים... כל השמות הצרפתיים הללו... איזה ניחוח של טיול עולה באפי, אני חושבת שיצאתי לחופשה .. ואז פתאום אני מבינה שרק גבר יכול ככה לכתוב על אשה בת 47 כאילו היא נצבת על צוק מול מים גועשים וכל מה שנותר לה - זה פשוט לקפוץ ולסיים את עניין הזה שנקרא חיים. נו, באמת. אבל, הרעיון שדווקא היא תזכה ב18 מיליון אירו משובב נפש בעיני, ובסיום הקריאה נשארתי ככה חוככת ביני לביני מה הייתי עושה לו זכיתי אני.. מה היתה רשימת הקניות שלי כוללת, כנראה שפורשה קאיין לא הייתם מוצאים שם. אבל סנדלים של לובוטין כנראה שכן וגם תיק וצעיף של הרמס. אח אח אח.. זה מה שגברים חושבים על נשים מן הפריפריה בצרפת. טוב, זה שם. אצלנו זה ממש לא כך. קראתי את הספר הזה בשביל כולם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גדפ
אל מקום שהרוח הולך

אל מקום שהרוח הולך

חיים באר

שני מישורים עניינו אותי בספר , האחד תיאור גרוטסקי מופלא של היווצרות חצר חסידית, כיצד הכסף והמאעכרים מייצרים עסק במקום שאמור היה להיות כולו רוחניות ןצינעה על סף הנזירות. העניין השני הוא ההליכה למקום הנחבא ביותר מן המודרנה, מן החדשני, למקום שמצהיר על עצמו כטובל באוקיינוס של התעלות הנפש. ושם, דווקא שם, מוצא גיבור הרומאן את יצריו חזקים ממנו והוא נשאב לתוך סחרור שכולו רגשות ותחושות בעוצמה אדירה. בין שני העוגנים הללו נפרשת תמונה של מערכות יחסים חשובים לחשובים יותר, בין קדושה לטומאה ובעיקר בין מה שאדם רוצה להבין כמעשה אלוהי ובין מה שאדם מפרש כמעשה ידי אדם. עניין אחר שנאמר על ידי באר באחד הראיונות שקיים בעקבות הספר צד את אזני והיכה בי. באר סיפר שבחר את טיבט, משום שמדינונת קטנה זו היתה בבת עינם תרתי משמע של האמריקנים, כל עוד לא נמצאה להם דרך לעקוב אחר המתרחש בסין מתוכה פנימה. ובימים ההם השפיעה ארה"ב על טיבט מכול טוב. משנסע ניקסון לסין והתקבל שם בכבוד ויקר, וכוננו יחסים בין שתי מעצמות הללו, נזנחה טיבט לאנחות ונשכחה מלב מיטיביה. לא לחינם מציין באר בספר (עמ' 274-275) את הספר שכתב תומאס ליידר INTO TIBET . (ראה גם http://www.intotibet.info/aboutthebook.html). בעת שהספר יצא 2010, הודח מובראק משלטונו במצרים, ויחסי ארה"ב ומצרים השתנו כליל. בעצם נדמה שבאר מנסה לאותת לקוראיו כי גם הידידה הקטנה של הידידה הגדולה , ישראל,עלולה למצוא את עצמה במצב דומה. בספר יש מהלך מעין היצ'קוקי בו מטיילים ישראלים מתווכחים האם הצדיק שעולה איתם במעלה ההר הינו באמת הצדיק או סתם איש (עמ'241 243). וכמובן שהגיבורה היא גם יפה גם מדענית וגם יהודיה... הספר שווה קריאה וקריאה נוספת. ולא יזיק להצין בספר גוג ומגוג שכתב מרטין בובר שיש בו הרחבה של תמונת העולם שעולה מן הרומאן.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גדפ

ביקורות נוספות על "צל עולם"

צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

באופן מקרי למדי, באותו שבוע בו פורסמה ב-ynet, במסגרת הסדרה "הדור האבוד", הכתבה על קורנליוס ידידנו הוותיק מסימניה, קראתי את ספרו המורכב של ניר ברעם "צל עולם", העוסק באותו דור צעירים אבוד ומתלבט. דור של אנשים שלמד בבית שהשכלה ועבודה קשה יביאו להצלחה אך הוא מגלה שהגבינה זזה מזמן (ואולי בעצם נשדדה או נאכלה), ואין כל קשר בין עבודה קשה, התמדה והצלחה. זהו הדור של אנשים שחוו וחווים תקופות ארוכות של אבטלה וחוסר ביטחון כלכלי. הם (כלומר אנחנו) שכירים המועסקים ע"י חוזים אישיים, פרילנסרים שחיים מיום ליום, נחשבים מבוגרים מדי לרוב המשרות אחרי גיל 45-50, כבולים לבנק באמצעות משכנתאות והלוואות, לוקחים כסף מההורים בדחילו ורחימו בגיל שכבר מזמן היינו צריכים להפסיק, וחשים תחושת חוסר ביטחון מהותי בעולם שרירותי. חוסר ביטחון שהורינו, לרוב, לא חוו, גם בימי מלחמה וצנע, היות שאבטלה ופיטורים היו נדירים בדורם כמו הגירושים.

ברעם, שכבר הוכיח את עצמו כסופר מוכשר ושאפתן בעל ידע נרחב וכישרון כתיבה לא מבוטל, לוקח אותנו הקוראים לביקור במקומות האפלים והלא נעימים בעולמנו. אך בניגוד לדיוויד פוסטר וואלאס הוא אינו עוסק בתהומות הנפש, אלא בצדדים האפלים והמפוקפקים מוסרית של "הסדר הקיים" הפוליטי, החברתי והכלכלי או בקיצור, בצד האפל של העולם, בצילו של העולם. ברעם הוא סופר בעל מודעות פוליטית-חברתית חריפה, השכלה מגוונת, מודעות עצמית גבוהה (מדי?) וקרבה משפחתית למעגלי הכוח המאפשרת לו לנתח ולבקר מקרוב את המקומות אותם רובנו מכירים מן הקריאה בעיתון או ממקום העבודה, (בהנחה שעוד יש לנו כזה, ולא פוטרנו לטובת עובדי קבלן, אאוטסורסינג זול בחו"ל, או סתם כדי להגדיל את רווחיה של חברה שגם ככה מרוויחה יותר מדי).

ברעם לוקח על עצמו תפקיד אמיץ. הוא בוחן את המוסדות האפלים, המורכבים והנסתרים של הדמוקרטיות הניאו-ליברליות והקפיטליסיות, תוך כדי שהוא בוחן גם אותנו, המשתפי"ם. האנשים שסובלים מן הסדר הקיים אך גם מאפשרים לו להתקיים בעצם הסכמתנו הסבילה. כבר ברומן המעולה הקודם שלו "אנשים טובים" חקר ניר ברעם את התפתחותו של המשת"פ. כיצד "אנשים טובים" אנשים מן השורה, הופכים לחלק ממנגנונים טוטאליטריים רצחניים. אלא שאז הוא "הרחיק עדותו" וחזר אחורה בזמן לתקופת מלחמת העולם השנייה ולימי המשטר הנאצי והסטאליניסטי. משטרים שקל יותר לבדל ולתייג כ"רעים" מול ה"טובים".

עתה, הוא עושה את הצעד המבקש הבא וכותב רומן עכשווי מאוד, המתרחש ברובו בהווה, עם גיחות רלוונטיות לעבר הלא רחוק, של שנות ה-80 וה-90. הרומן עוקב אחרי שלושה קווי עלילה, באמצעות שלוש טכניקות סיפוריות. המבנה שלו מפוצל, שבור ולעיתים קשה להבנה ולמעקב כמו המציאות העמומה אותה הוא מתאר. לא נעים לקרוא את הרומן, אין בו קתרזיס ואיש אינו יוצא נקי. כולנו חיים בצילו של העולם ואם לא נעשה דבר או לפחות ננסה להבין את חוקי המשחק ואת הדרך בה אנו שותפים לו, נהיה עדים ליום בו הצל ייגבר על האור וכולנו ניוותר בחשיכה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שין שין
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

הספר הזה כמו שבדרך כלל קורה אצלי הגיע אליי במקרה כשמישהו הביא לי חבילת ספרים... אינני יודע למה ציפיתי כי מעולם לא קראתי קודם ספר של ניר ברעם ואולי זו הריאקציה אצלי דווקא! לאחר שקראתי שני ספרים נפלאים, שתורגמו מרוסית אבל הספר הזה איכזב אותי. הרגשתי כמעט מהתחלה, שהכותב חופר חפירות מייגעות
כמעט ללא פואנטה. לאחר זמן מה, זה התחיל קצת יותר לעניין כי הוא התחיל לספר על הגיבור הירושלמי שלו, שמקביל בצורה מסוימת לקורות משפחתו של הסופר הירושלמי... ואני הרי יודע מיהו ניר ברעם וקצת על משפחתו. הרי אביו היה חבר כנסת מטעם מפא"י ויש עוד כמה פרטים מעניינים,
שאולי הם אמת ואולי הם בדיה... אבל הרגשתי כל הזמן, שחסר לי פה משהו. אבל באמת נשברתי, כשפתאום התחיל הספר בםרק חדש, ללא אזהרה מוקדמת, לספר סיפור אחר לחלוטין! שמתרחש ברחבי העולם הגדול - סיפור שלא התחברתי - לא אליו ולא לצורה שבה הוא מסופר... אולי זה רק אני, אבל לא הרגשתי שום צורך לבדוק בקריאה של כל הספר, האם העלילות הללו מתחברות איכשהו... וכך בעמוד 100 בערך, נטשתי את הספר הנ"ל. לא חסרים לי ספרים וחבל לי לבזבז את זמני... כפי שאמרתי כבר - לגמרי יתכן שזה רק אני אבל לא אהבתי את הספר הזה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סדן
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

מגיע לי.

מגיע לי מפני שאני מתעקשת לסיים כל ספר שכבר בעמוד ה-15 היה לי ברור שזה לא זה.
מגיע לי כי האמנתי לחכמים והטובים שכתבו כאן ביקורת לפני ולמרות השעמום המשכתי לחפש את האור. הספרותי.
עד הסוף המר. ובמקרה זה, לא רק הסוף מר. כל הספר מר.
עד כמה שהבנתי משגת, זו גם היתה כוונת הסופר מלכתחילה, אם כי קטונתי ואיני מתיימרת להבין את כוונת הסופר.

ואם ביומרות עסקנן, הספר הזה בהחלט מתיימר. ב"מ" רבתי. ולא רק ה"מ".

ולהבדיל מכל חברי כאן שהיללו ושבחו את הספר, אני חושבת שחסר בו גיבוי רעיוני שניתן לנעוץ בו שיניים, אין בו דמויות שניתן להזדהות איתן, ואין בו סיפור – רק מילים גבוהות ומיופייפות של אליטה תקשורתית (?) פוליטית(?) שמשמשות דבק פלסטי לשלושה סיפורים (אם ניתן לקרא לזה סיפורים) המתחברים באופן מלאכותי, שלא נדבר שהם בתוך עצמם הם כמו ערמת קונפטי – צבר של חתיכות נייר שהאימפקט שלהם הוא רק בהשלכתם לעברינו.

ובהמשך אגע במספר פרטים מהעלילה (באין מילה אחרת לתאר את הרצף המילולי הזה) - מי שלא מעוניין לקרא מוזמן לקפוץ לפיסקה הלפני אחרונה....


שביתה עולמית? באמת?
ואת זה יוזמת קבוצה של כעשרה (אל תתפסו אותי במילה, אפילו אחרי שסיימתי את הספר, איני זוכרת את הדמויות) מובטלים המנותקים מהחברה. לכל אורך של ספר – אין משפחות, אין זקנים אין ילדים? והמחאה על שום מה? על שחיתות שיש בעולם (משהו חדש??)? ונניח שכן, האם הספר מעלה פתרון? שביב קצהו של פיתרון? כיוון?
למעט ריקנות, הרס לשם הרס, ונדליזם ואלימות אין שם דבר.

וקבוצה של 6 (? כנ"ל...) אנשים השולטים בעולם ובמנהיגים שלו באמצעות קמפיינים תקשורתיים ופוליטיים והעברת כספים ותקציבים ממקום למקום? ואם אותם אנשים היו משחקים אחרת לא היתה שחיתות בעולמינו? הלוואי...
כשמתארים את זה כך, זה לא נשמע מופרך? כשעוטפים את זה במילים מפוצצות, (אולי) יותר קל לבלוע...

והפן הישראלי, משעמם ומיותר.
לא מבינה מה הוא תורם לסיפור מלבד הנסיון לדחוף את הישראליות (הלא מושכת במיוחד...)גם לכאן.

לכל אורך הספר הרגשתי קצת כמו ילדה שמעל לראשה ההורים מדברים בשפה זרה כדי שלא תבין, אלא שאני כבר איני ילדה קטנה ואני (חושבת שאני)מבינה כבר את המילים והשפה ולדעתי זה הכל שואו אלק ספרותי. עבודה בעיניים.
אלו לא בגדי מלכות מבדים עדינים עתירי מלמלה וקישוטים. מהכיוון שלי המלך נראה ערום.


בקיצור,
שום דבר ברצף המילולי של הספר לא אמין בעיני, החיבורים חלשים, אם בכלל, אין סיפור, אין דמויות להזדהות איתן ואין רעיון ששווה להתאמץ עבורו.
אחרי שסיימתי את הספר חיפשתי בביקורות המשבחות הארה כלשהי, אולי בכלל פספסתי את הרעיון המרכזי של הספר...ואין.

אז...
נסו אם בא לכם. אולי תמצאו את האור.
אם לא תופס אתכם, ממש לא שווה להתאמץ.
ואם בכל זאת קראתם הכל, מגיע לכם!
עכשיו לא תוכלו להגיד שלא הוזהרתם מראש!

אגב, שם הספר דווקא כן מוצלח לטעמי כמו גם הכריכה.
לצערי אף הם עוררו בי ציפיות מיותרות...


_____

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סופרקליפרג`ליסטיק
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

השבוע, אחרי תקופה ארוכה של השאלת ספרים מספריות וקניית ספרים משומשים, קניתי ספרים חדשים ממש, גם פיזית וגם מבחינת תאריך יציאה. אני קונה מעט מאוד ספרים בדרך כלל, חלקית בגלל העלות הבלתי אפשרית (4 במאה מחזיק בערך שלושה שבועות, ואני לא קונה ממילא בחנויות צומת ספרים/סטימצקי) וחלקית כי ספרים רבים נקראים פעם אחת ונשכחים. אין רע דווקא בספרים האלה, אבל אני מעדיפה למלא את המדף בספרים שאחזור אליהם, כאלה שהם עמוקים או מורכבים לפעם אחת או שהם פשוט טובים במיוחד. בקיצור, היה כאן הימור מסוים אבל הסתבר שהוא השתלם, כי "צל עולם" הוא לגמרי ספר של יותר מפעם אחת.

מדובר בספר מבלבל למדי, שנע בין כמה קווי עלילה, מקומות התרחשות וסגנונות כתיבה. מצד אחד יש לנו את גבריאל, צעיר ישראלי שמנסה לפלס דרך אל מוקדי כוח בחברה הישראלית בלי שיהיה לו ברור לגמרי למה; מצד שני נפרשת מולנו תכתובת מיילים מסועפת בין אנשי חברת ייעוץ אמריקאית, מזן ממליכת המלכים הבינלאומית; מצד שלישי חבורת אנרכיסטים בריטיים תימהונית במקצת שמתכננת מהפכה עולמית. על פניו קשה לגלות קשר בין הגיבורים האלו, אבל מעט מחשבה מגלה שכולם עסוקים בניסיון לשכתב את המציאות לטובתם, תוך שהם משכנעים את עצמם שזה הדבר הנכון לעשות: אביו של גבריאל עורך את זיכרונותיהם של עשירים נוטים למות שרוצים להשאיר אחריהם משהו, הקמפיינרים האמריקאים ממליכים שליטים בחורים שונים בגלובוס בשם ערכי הדמוקרטיה ואנשי העסקים הישראליים עורכים אירועי ענק לקידום השלום ומסתבכים בשערוריות הון-שלטון. רק האנרכיסטים הבריטים נחושים לשבור את השיטה בכל מחיר, ולועגים למבקריהם שמבקשים מהם לחוס על מונומנטים לאומיים ויצירות אמנות נדירות.
גם חוסר הישראליות של הספר מבלבל מעט, כשבמשך עמודים ארוכים הוא צולל לתוך נבכי הפוליטיקה האמריקאית וגם כשהוא עוסק בישראלים הוא עושה זאת מתוך ריחוק ראוי. למעשה, נראה שלהתייחס לספר כאל ספר "ישראלי" יפגע בהיקפו ובעוצמתו, בעיסוק האינטנסיבי שלו בגלובליזציה ולעובדה שהוא באמת לא מתעסק בבעיות שלנו. זו אחת מנקודות החוזק של הספר, שכל כך כיף להיסחף לתוכו בלי להרגיש נזופה לגבי מה ואיך שאנחנו עושים פה. לא שקל להיסחף אליו - להפך, הוא דרוש מאמץ ותשומת לב בכתיבה החולמנית משהו שלו ובריבוי הדמויות, אבל הדרך הזו משרתת את המטרה של הספר (לפחות כמו שאני הרגשתי אותה) - לגרום לך להרגיש אבודה במערכת מסועפת ומורכבת, שכמו שאומרת אחת הדמויות, מבהילה כשמסתבר שלאף אחד אין את היכולת להרכיב את כל הפאזל שלה. אפילו העיסוק באפוקליפסה מופיע פה, אבל לא בזאת של אסונות הטבע או משטרים דיקטטורים, אלא סתם תנועה מהפכנית שתנסה לחזור על המהפכות של המאה ה-20 ולקעקע את כל הסדר שאנחנו חיים בו. זה לא הופך את הספר לקל לקריאה או לעיכול, אבל מעניק לו מעמד שחורג מעבר לסיפור סתם ומגיע אל מעמד ספר ששואל שאלות אמיתיות על התקופה שלנו והמערכת שאנחנו מתפקדים בתוכה.

אם זה לא מובן עד עכשיו, ניר ברעם כתב ספר רחב היקף, עמוק ומרתק, עם דיאלוגים מצוינים, תיאורים מדויקים ותובנות בשפע, שלכד אירועים היסטוריים אמיתיים עם תחזיות לעתיד לסיפור מרתק ויוצא דופן. בלי סנטימנטים, בלי ישראליות יתר או ניסיונות יומרניים להיות מעודכן, זה ספר שנבלעים לתוכו ובהחלט דורש שיחזרו אליו ויפענחו אותו עוד קצת. אין ספק שזה יקרה מתישהו, בינתיים הוא והעטיפה המצוינת מחכים על המדף.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מירב
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

ניר ברעם הוא סופר טוב מאוד, והספר צל עולם כתוב מצוין. מעניין, העלילה טוויה היטב, שזורים בספר נקודות מבט שונות, דוברים שונים. הדוברים השונים ממוקמים במקומות אחרים מאוד, מקומ אחר גאוגרפית מקום אחר סוציולוגית, וההבדל בין הדוברים השונים ניכר הן בשפה והן בסיגנון הכתיבה. הסיפור מובא מישראל- שנות השמונים תשיעים, קצת אלפיים, אנגליה- מהשוליים החברתיים של לונדון. וושינגטון בצורת חלופת מכתבים של חברת קמפיינים פוליטים, על התחכים המזימות YOU NAME IT. כל הסיפורים משיקים סביב "שביתה עולמית מליארד שובתים", אפשר במילים אחרות "העולם דורש, צדק חברתי".
בכנות, לא הצלחתי להבין מה אני מרגיש כלפי הספר, זה שלקח לי ארבעה שבועות לקרוא ספר שכתוב היטב, (בתקופה רגילה של חיי) גרם לי לחשוב מה היה חסר. הפרקים שעסקו בחבורה בלונדון עזרו לי להבין מה היה חסר לי בכתיבתו של ברעם, רגש. המון טכניקה, כתיבה מצוינת מלאת כישרון, תחקירים מעמיקים ומעוררי הערכה, ועדין היה חסר לי רגש. כשהבנתי שחסר לי רגש היטרדה אותי השאלה האם ברעם עושה זאת בכוונה, סטייל אגתה קריסטוף ב"מחברת הגדולה"- הדחקת פאתוס, כדברי המורה לספרות היפיפה שהיתה לי בגיל 17 (תארו לכם מה זה לתת לנער שאוהב ספר, מלא בהורמונים מורה לספרות יפיפיה). קשה היה לי להחליט אם ככה יצא לו או זה מה שהוא יודע לעשות.
המילים האחרונות בספר, גרמו לי להודות בכישרונו של ברעם, ולהבין שמה שרצה לעשות, עשה זאת היטב, ואיך שרצה לגרום לי להרגיש (לא להרגיש) כך הרגשתי (לא הרגשתי).
הציטוט שאישר את אי תחושותי: אנחנו לא באמת יכולים לתאר את האנשים שהיינו ואת הרוח שאפפה אותם, ואנחנו לא יכולים לראות את העולם מבעד לעניים שלהם. למקום הזה אין לנו גישה. כמו שאמרנו: כתבנו מתוך אזור שקפא.

לא החלטתי אם להמליץ, נראה לי שכן.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

שבת שקטה וסוף סוף הגעתי לכתיבה. הערה אחת: הערכתי מאד את הרומן אנשים טובים ומטבע הדברים דחיתי את הקריאה ב"צל עולם" כיוון שפחדתי להתאכזב. אחרים יספרו טוב ממני את העלילה של "צל עולם". אני אציין רק שמדובר בשלושה סיפורים שכל אחד מהם כתוב בסגנון שונה: הסיפור הישראלי מסופר דרך עיניו של הגיבור גבריאל מנצור, ההרפתקאות של חבורת הצעירים הזועמים בלונדון מסופרת בגוף ראשון רבים ובשפה דיבורית ומעוררת הזדהות, והדובדבן שבקצפת, הסיפור של MSV חברת הקמפיינים האמריקנית מסופר בהתכתבויות בין העובדים של החברה.
לא במקרה "צל עולם" עורר רעש. גם הספר הקודם של ניר ברעם "אנשים טובים" עורר תגובות רבות בעיקר כיוון שהיה רומן היסטורי שלא מתרחש בישראל. אבל "צל עולם" זו יצירה שהזרות שלה בספרות הישראלית גדולה מכל ספר מקור אחר שקראתי. הנושאים, השפה, רוחב היריעה, התזוזה בין יבשות, העיסוק באידיאולוגיות ובתקופות היסטוריות, וגם מספר הדמויות (המוגזם?) שהרומן מציג ואפילו גודש האירועים: ההשוואות היחידות שאני מכיר ל"צל עולם" הם סופרים אמריקאים כמו דלילו ואולי פינצ'ון או סופר כמו ג'ון דוס פסוס שמוזכר ברומן של ברעם. אבל לא זה העיקר לדעתי: העיקר הוא הרעיון שבלב הספר, השביתה העולמית ב-11.11, ובעניין השביתה הספר בוער לך בידיים. "צל עולם" הוא רומן של רעיונות מרתקים, וגם רומן תזזיתי, שעובר באופן טבעי בין בני אדם בודדים לקבוצות, לתאגידים ואפילו למדינות. אני חושב שמדובר באחד הספרים המבריקים והמפתיעים שקראתי בשנים האחרונות ובאופן מפתיע למדי גם ספר מהנה לקריאה. ברור שצריך להתרגל אליו ולהיכנס לעולם שלו, ואני לפחות עדיין מנתח אותו בראש גם עכשיו. מסוג הספרים שייקח זמן לעכל אותם, גם לקוראים כמוני וגם לספרות שנכתבת בישראל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נורמן מיילר
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

קודם כל אגיד שנהניתי מאד מהספר. קראתי אותו אחרי "אנשים טובים" כדי לראות אם ההצלחה היתה חד פעמים או שהאיש פשוט יודע לספר סיפור.
אז האיש פשוט יודע לספר סיפור.
אחת הנקודות העולות תוך קריאה בספר היא מה לחשוב על אדם שכל חייו ינק בשפע מהמימסד על כל ענפיו (והם רבים ומסועפים יותר ממה שאנשים כמוני נוטים לחשוב) ועכשו בא לו לפתוח בקריירה חדשה על תקן של לוחם במימסד.
איני יודע כמה עזרה לניר ברעם העובדה שאביו הוא עוזי ברעם, אבל הספר רומז לקיומה של טינופת אפלה מאחורי העמותות והקרנות השמאלניות בעלות השמות הנפלאים שאי אפשר למחות נגדן כי כולנו מסכימים שהאדם נברא בצלם.
אז ניר ברעם יורק לבאר ?
כרגיל צצות לי בראש מחשבות לא חשובות כשאני קורא ספר. אז בספר הזה מוזכרים אנשים אמיתיים בתור כאלו שלקחו חלק בארועים הבדיוניים של העלילה. מותר להזכיר אנשים אמיתיים בספר שבפתחו נאמר במפורש שכל הדמויות והארועים הם פרי דמיונו של המחבר ? אולי מותר להזכיר אותם אם ביקשו מהם רשות ? מכיוון שכל האנשים האלה הם מהשמאל הישראלי אני מניח שהם לא היו מסרבים לבקשות ממשפחת ברעם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חנן
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

ספר בעל תוכן מרגיז, אמיתי ופעולות כאלו ודומיהן המתוארות בספר משפיעות ישירות על כולנו.
נתחיל, קבוצת עסקנים בהרכב הנכון, פוליטיקאים,אנשי אקדמיה, ראש עיר, עסקנים מיפלגתיים ובעיקר אנשי עסקים ובנקאים, נפגשים מתארגנים כקבוצת בעלי ענין הזזת דברים המסייעים לאינטרסים שלהם.
בשפה מודרנית, זה קרוי "קבוצת בעלי ענין".
את הקבוצה יוזם בעל הון אמריקאי ש מוצא נציג , נער, בוגר תמים שלומד את המטריה מהר מאוד.
הקבוצה פורשת רשת של "קשרים" , מילה מכובסת לאינטרסים, כלכליים, פוליטיים ובעיקר אישיים בארץ ובחו"ל.
ההרגשה בקריאה היא מין אפלה היורדת לאט לאט על הקורא.
כשהסתכלתי החוצה: קרי , בעיתונים הכלכליים ( תמיד לקרוא יותר מאחד), בעיתונות הכתובה ובאינטרנט, מתברר כי אני קורא את הספר . וכשחזרתי לספר מתברר כי אני קורא את חדשות היום.
קחו למשל מינוי דירקטורים בחברות ציבוריות ( בנק גדול למשל), שאלו את עצמכם מהם הדרישות המינימליות שנדרשות מדירקטור כזה , בחנו את המועמדים ותגלו שהם מהמליה הנכונה. לא מוכרחה להיות השכלה בבנקאות או למשל בחשבונאות, אולי כלכלה.
כנראה מספיק שהאדם או האישה מקושרים לגורמים הנכונים או בעלי יכולת לקדם ענינים/להפריע בצורה בולטת או פשוט להיות יס מן או וומן של המנכ"ל.
הספר מדבר על זה והמיכלול העולמי הקשור בכך .
כתוב יפה.
כואב במסקנות שמוסקות מקריאתו.
לכן, אל תאמינו לאיש/אישה שרוצים את טובתכם. כדאי יותר לסחור במידע של אינטרסים שיכולים לעזור לכל אחד ואחד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
צל עולם

צל עולם

ניר ברעם

לסופר ניר ברעם התוודעתי לראשונה לפני כעשר שנים שהגיע לידיי ספרו "ספרי לי סיפור אהבה סגול" שזכור לי כספר שמאוד נהנתי מקריאתו, מאז בכל פעם שיוצא ספר של הסופר הזה אני מתפתה לנסות ולקרוא אותו רק בשל ההנאה שהייתה לי מקריאת ספרו הראשון. לצערי, בכל פעם אני מתאכזבת מחדש. את "אנשים טובים" הפסקתי לקרוא בעמוד 50, ובספר שבו אנו עוסקים "צל עולם" התייאשתי בעמוד מאה ומשהו (אם לומר את האמת התייאשתי הרבה לפני, אבל ניסיתי להמשיך בתקווה שאולי העלילה תתפתח ותהפוך למעניינת באיזה שלב, התבדיתי...). ניר ברעם אלוף האלופים בניסוח ובשימוש במילים גבוהות ויפות, אבל חסר כל כישורים בבניית עלילה שתצליח לסחוף את הקורא. סיפור העלילה משעמם בצורה יוצאת דופן, לא מובן, לא מרגש, ובעצם לא כלום!! פשוט בזבוז של זמן!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שירה
דירוג
1.0
לפני 12 שנים

“לסופר ניר ברעם התוודעתי לראשונה לפני כעשר שנים שהגיע לידיי ספרו "ספרי לי סיפור אהבה סגול" שזכור לי כ”