ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 במרץ, 2014
ע"י vivush24
ע"י vivush24
ובכן. זוהי הביקורת הראשונה שלי אי-פעם, אז.. תחזיקו חזק.
את הספר הזה קראתי לפני -המון- זמן, כי אני קוראת הכל באנגלית בימינו, והיו לי הרבה דעות עליו.
אז קודם כל, אהבתי אותו. באמת שכן, מאוד-מאוד.
כי הוא ספר של ריק ריירדן, ולא משנה מה האיש הזה יכתוב, אני ככל הנראה אקרא ואוהב את זה.
אז כן, זה היה טיפטיפונת חלש. בהשוואה לאחרים. אבל משהו בספר בכל זאת גרם לי לאהוב אותו הרבה יותר מרב הספרים האחרים שקראתי בזמן האחרון. אולי כי זה פרסי ג'קסון, וזה עושה לי הרגשה חמימה ונוסטלגית משהו. אולי בגלל שהעלילה באמת טובה והדמויות מצחיקות ונהדרות וקלות-להזדהות. אבל ללא ספק, לסדרה הזו ולקודמת יש מקום חם אצלי בלב. בספר הזה היו המון נקודות שאהבתי, כמה שהדאיגו אותי וכמה שפשוט לא ממש הבנתי את נחיצותן.
ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים
עומדים להיות ספוילרים שימו לב
אז.. הנקודות שאהבתי/לא אהבתי/הדאיגו אותי;
- החלק האהוב עלי בספר הזה ללא ספק היה קליפסו וליאו. בלי קשר (טוב, אולי עם קשר) לזה שליאו הוא הדמות האהובה עלי מהסדרה החדשה (לא כולל את פרסי ואנבת', כמובן) זה פשוט היה כלכך מצחיק ועשוי-טוב ונתן לנו צד אחר, מריר, ואולי גם יותר מציאותי והגיוני של קליפסו. זה נתן לנו בנייה יפייפיה של מערכת-יחסים בין שתי דמויות מקסימות; ליאו חסר-הביטחון, המצחיק והדורקי במקצת, וקליפסו, שכבר כל כך נמאס לה מכל העניין הזה שהיא נעשתה מרירה ופחות או יותר הכריזה "זה לא יקרה. אה-אה. לא הפעם. וגם, ברצינות? יכולתם לנסות קצת קשה יותר" ואיכשהו זה קרה בכל אופן. זה פשוט היה כלכך מתוק וקורע ואדיר ולא הפסקתי לחייך במשך כל הקטע
- זה שגרובר הופיע לפרק זמן קצרצר ולא ממש עשה שום דבר בכל זאת גרם לי לצווח כמו מטורפת בגלל שגרובררררר כלכך התגעגעתי אליו3>
- אנבת' ופרסי כנגד העולם - זה היה מקסים והדרך שבה הם פנו לנושא בכזאת רציונליות פשוט גרם לי לצחקק בגלל שהם תקועים בטרטרוס אבל הם לגמרי בשליטה. הם החליטו, בהגיון-טהור ולא אופייני לרב בני האדם, שהם לא עומדים להילחץ - אפילו לא קצת - והם עומדים לצאת משם, ויהי מה. זה היה פשוט מושלם וטוב ופרסי ואנבת' עוברים הרפתקאות ביחד תמיד היה נהדר ותמיד יהיה נהדר.
- זה היה הספר שבו ג'ייסון סוף סוף התחבב עליי. ראינו צד יותר מחוספס שלו, יותר אמיתי וחסר-אונים, ואהבתי את זה.וגם הברומאנס המלבלבת בינו לבין ניקו הייתה נחמדה.
- ניקו. אני ממש חצויה לגבי כל העניין עם ניקו. כי לא היה בזה הרבה הגיון, מצד אחד - אנשים לא עושים דברים כאלה רק בגלל קראש אחד שהיה להם בגיל.. 10-12. הם פשוט לא. זה הרגיש כאילו ההסבר ל"מה לעזאזל בכלל -עבר- על ניקו די-אנג'לו במשך כל הזמן הזה" היה הסבר שרציתי מאז "הקרב על המבוך", וההסבר שקיבלתי הרגיש קצת כאילו הוא לא סוחב את כל הדברים המוזרים והקריפיים שניקו עשה לאורך הסדרה(ות). מצד שני, זה היה מאוד טראגי ומתוק ובכל זאת נתן לנו מבט - מאוד נדיר - אל תוך ראשו של ניקו. ובתור אחת שתמיד אהבה את ניקו, זה היה כמו היכרות שניה איתו, ואהבתי את זה, על אף חוסר ההגיון.
- פרסי היה קריפי בטירוף. כאילו, אתם יודעים על מה אני מדברת. הוא היה.. חשוך יותר. אפל יותר. הקטע עם המכשפה(? אני כבר לא זוכרת) ההיא שהוא הרעיל פשוט עשה לי צמרמורת. בשלב ההוא אפילו אנבת' כבר עשתה לו כזה, "תרגיע. נשימות עמוקות" אני לא יודעת מה קורה איתו, אבל יש לי הרגשה שזה לא היה טוב. זה מדאיג אותי. מאוד.
- פרנק היה סופר מגניב וזה כל מה שאני עומדת לומר על פרנק כי אפילו לא צריך להרחיב אבל זה פשוט היתה נקודה שאהבתי
וזהו. אני מחכה לספר הבא (וגם לא, כי ספוילרספוילרספוילר אומרים שמישהו מהשבעה עומד למות ואני לא רוצההה למההה לאאא סוף ספוילרספוילרספוילר) ואני אמשיך לבכות לי לבד בפינה כי כל הדמויות כלכך נהדרות שאני רוצה להיכנס לספר ולחבק אותן.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
no fear
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת אדירה! ברוכה הבאה, אגב :)
גם לי הקטע הזה עשה צמרמורת. אני לא יודעת מה עובר עליו, אבל אני לא דואגת, כי ריק לעולם לא יפגע בו (כאילו, חוץ מלזרוק אותו לטרטרוס...) |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
