סיימתי את הספר באנחת רווחה. הדבר הראשון שעשיתי היה להתיישב עם ההורים שלי לשיחת הבהרה: מה ידעתם? מה חשבתם לעצמכם? שני הורי חניכי השומר הצעיר בשנות הארבעים והחמישים, בחיפה,ובהמשך מקימי קיבוץ של השומר הצעיר.
לאחר שהסבירו על חוסר ידיעת המשמעות של החיסולים, אליהם התייחסו בהבנה - כך מקבע המנהיג הנערץ את שלטונו, ע"י חיסול מתנגדיו, לאחר שסיפרו על ההתפקחות מצד אחד, ועל החורשה הנטועה עד היום בקיבוץ (1953, חורשה לציון מותו של "אבינו סטאלין")מצד שני, שלפה אימי את מחברת השירים שלה מהתנועה, כתובה בציפורן ומלאה בשירי הלל לחרמש ולמגל, לצבא האדום וכמובן למנהיג הבלתי מעורער. שירים שתורגמו מרוסית והיא כמובן זוכרת כל תו ותו, ומיד פוצחת בשירה אדירה כוללת צעידה במקום והנפת יד. מדהים לגלות מה קרה כאן, בארץ, בשנים בהם אפילו שם כבר הבינו את גודל הזוועה. חשוב לציין - הסיפור שהעיר אותם מהחלום הוא סיפורו של מרדכי אורן מקיבוץ שער העמקים, שווה לעיין בסיפור הבלתי ייאמן הזה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9F















