ביקורת ספרותית על נפילת הממלכות - נפילת הממלכות #1 מאת מורגן רודס
ספר מעולה

---

וואו! פשוט וואו! ספר מדהים!




הנערה סיימה את "עונת העצמות" וחליטה שהיא מסדרת את הספרים שלה לפי הסדר בהם היא רוצה לקרוא אותם. הראשון היה ספר אשר אותו קראה כמעט שבועיים והגיעה רק פרק 17. הנערה כבר לא יכלה לסבול את הספר והספיקה את קריאתו, היא אכן תהתה כמה ימים לפני שקראה את הספר "איך זה שמזלה בספרים כל כך טוב בזמן האחרון, ועוד לא נתקלתי בספר משעמם". הנערה עברה לספר הבא בסדר הספרים שלה, הלוא הוא "נפילת הממלכות" – הספר שרק כריכתו היה הגורם לכך שהוא השני ברשימה שלה, היא עדיין לא קראה את תקצירו.


אז ככה, אתם בטח לא שואלים את עצמכם: איך זה שאם היא אמרה שהספר כזה "וואו" לקח לה 5 ימים לקרוא אותו?. וכפי שכתבתי לפני השאלה, אתם !לא! שאלתם את עצמכם את זה, אבל אני כן. אז הסיבה היא שבימי רביעי וחמישי אין לי זמן לנשום ואני חוזרת הביתה רק בתשע, והשישי הזה יצא שמבקרים את המשפחה משני הצדדים אז לא היה זמן לקרוא. אבל מהרגע שקמתי (פלוס מינוס) התחלתי לקרוא, אבל אז בשיא המתח אמא קראה לי לאכול * :( *, אז עצרתי. אחרי שאכלתי המשכתי לקרוא את הספר עד סוף ושמתי אותו קצת לפני חמש. אחר כך הייתה לי חצי שעה של התלהבות וחפירות לעצמי על כל הספר – בעיקר כדי להירגע – ואחר כך חיכיתי עוד בערך חצי שעה עד שאח שלי יועיל בטובו להביא לי את המחשב כדי שאני כתוב את הביקורת שלי על הספר ואשתף אתכם.

ואחרי חפירה על עצמי * ^^ *

ה – ב – י – ק – ו - ר – ת – !

הכריכה מדהימה, והכי אהבתי שהייתי באמצע הספר פעם אחת והסתכלתי על הכריכה והבחנתי בנץ בפינה הימנית וזה כזה מגניב, כמובן ברגע שאתה קורא את הספר ומבין למה ומה הוא מסמל.

תקציר הספר. שתי מילים שבתוכן יש את הכוח לשאוב אותך לעולם אחר, או לגרום לך לאשליה.
במקרה הזה התקציר הוא לא הגורם היחיד שגרם לי לקרוא את הספר. את הספר קיבלתי ליום ההולדת שלי מחברה שבה אני בוטחת מאוד בכל הקשור לספרים.
בואו נחזור לנושא שלנו, התקציר מדהים, אך היו דברים שלא הייתי מנסחת בצורה הזו כי זה יותר מידי מגלה על הספר או שזה לא מתגלה בספר כלל.

בדף הראשון לספר ישנה מפה – מפת מיטיקה (היבשה בה מתרחש הסיפור), המפה מחולקת לשלוש חלקים; לימרוס, פאלסיה, אוראנוס – לכל אחד שליט שונה, מזג אוויר שונה, אנשים שונים ולכל אחד הבעיות שלו.
לאחר מכן, בשונה מכל הספרים שקראתי עד עכשיו, ישנה רשימת דמויות עיקריות – שמאוד רצוי לקרוא אותה, היא עוזרת ולדעתי הסופרת פשוט גאון על כך וגם על עוד דברים שעליהם נדבר עוד מעט.
מיד אחר כך, יש פרולוג – מעין סיפור רקע.
ורק לאחר מכן, מתחילים הפרקים לזרום ולשאוב אותך לספר.

אם לא שמתם לב עדיין אני כותבת את הביקורת הזאת בשונה מהאחרונות, קודם כל את מאפייני הכתיבה ורק לאחר מכן את על תוכן.
ועכשיו כתיבה: מדהימה. מורגן רודס *דרך אגב, שם עת מגניב. (מצויין זאת בדפים האחרונים של הספר) *, כבוד היה לקרוא את הספר שלך. הוא מדהים. דרך הכתיבה שלך וצורת הכתיבה שלך מושלמות ממש. אהבתי את זה ממש. כל נקודות המבט המתחלפות וכבר בכותרת הפרק את אומרת היכן הכל מתרחש. מקסים. זה עוזר מאוד לא להתבלבל.

ועכשיו לרגע שבטח חיכיתם לו: התוכן!

הסיפור מדהים, מרגש, מהמם, מקסים. במילה אחת; וואו! *כפי שכבר כתבתי בהתחלה*.

~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~*אזהרה* ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~ *אזהרה* ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~*אזהרה* ~ ספויילר ~ ~ ספויילר ~

כשתומאס מת – בכיתי. אף על פי שבקושי הכרתי אותו, מהמעט שהוא היה, הוא השאיר רושם.
כשאמיליה מתה – בכיתי.
כהמלך קורבין מת – בכיתי מעט, אך עדיין בכיתי.
כשתיאון מת – ביכיתי קצת, אבל עדיין ביכיתי.
כשקוותי שארון ימות – שמחתי. אבל הוא לא מת, הבן %^&%^ הזה.
כשסאבינה המכשפה הזו מתה – כמעט וחגגתי, אבל בסוף סתם חייכתי. המסריחה הרגה את אחותה, ג'אנה, בדם קר.
כשטוביאס מת – לא הרגשתי כלום.

עכשיו חברו את כל אלה, חוץ מארון לצערי, ואת כל אלה שמתו במלחמה שבסוף הספר, ותראו כמה מוות בספר אחד.

~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~


כפי שכתוב בתקציר, בספר לא חסרו בגידות, עסקאות – מלוכלכות או לא – , מלחמות.
אך מה שקרה ביניהם היה עיקר העניין.
כל התחבולות, כל השקרים, כל הדברים שדומים לחיים – בין אם במטאפורות ובין אם בצורה מציאותית יותר –. ~> הכל. אבל הכל, כל דבר המוזכר מין הפעוט עד לגדול, הכל מעניין וסוחף. היו פעמים שחשבתי שאני חלק מהסיפור שאני פשוט יושבת שם ורואה את הכל מקרוב. התוכן כולו פשוט מרתק.

קליאו (קליאונה) בלוס: נסיכה צעירה בממלכת אוראנוס. בעקובות אירוע אליו נקלעה הכל עולה על פני השטח בשלושת הממלכות. התחברתי לקליאו הרבה פעמים במהלך הספר, אך לא כל הזמן. קליאו סובלת מהרבה דברים במהלך הספר. אך היא דיי אמיצה וחזקה, לדעתי לפחות.

ג'ונאס אגאלון: בעקבות אירוע משלו, הוא מתקומם נגד חוסר הצדק והופך למורד. הוא עושה הכל כדי לשנות את מהלך הדברים, אך מגלה שלא הכול הולך כפי שרצה. ג'ונאס, חוץ פעם אחת, הוא חכם ורעיונותיו לשינוי גדולות וטובות, גם עם הוא לא יודע מהן בהתחלה. גם לג'ונאס התחברתי ON & OFF, כמו לקליאו.

לוסיה דאמורה: אם לומר את האמת "סודות עברה" המוזכרים בתקציר, היו דיי קלים לפיענוח וגיליתי אותם לפני שהיא גילתה אותם בעצמה. ו"כוחותיה הצפונים בעתידה" (גם מוזכר בתקציר) מהרגע שקראתי את התקציר ניחשתי מהם, וזה רק התחדד עם קריאת הספר. אל לוסיה כמעט ולא התחברתי.

מאגנוס דאמורה: אפרופו השם מאגנוס, בכל פעם שדיברתי על הספר על החברה שקנתה לי את הספר ליום ההולדת והמלצתי לה עליו, ואמרתי את השם מאגנוס הוא (רק השם) הזכיר לנו את מאגנוס מ"בני הנפילים". אבל עזבו את זה. מאגנוס פה מקסים והתחברתי עליו פעמים רבות, מה שהשלים לי את האי התחברות אל לוסיה, היה רק דבר אחד שבגללו לא התחברתי עליו כל הזמן. כפי שכתוב בתקציר הוא "בן מלך שחונך לתוקפנות ואומן לכבוש", אך צדו ההפוך הוא הצד שיותר אהבתי, הצד שלא נותן לאחרים לדעת מה עובד לו בראש, הצד שמנתק אותו.

כינויו של הספר הוא "משחקי הכס לנוער" והוא אכן ראוי לאותו הכינוי.
אני כבר מחכה לספר ההמשך. ואני מקווה מאוד שיש כזה!

* תסלחו לי כי הביקורת קצרה, אני עדיין בשוונג של הספר *

בקיצור, אם הספר עדיין לא מול הפנים שלכם ואתם קוראים אותו, לכו וקנו וקראו אותו מיד!! כי הוא מדהים!

אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי:
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת ;)

» ביקורות נוספות של S-E-5914
» ביקורות נוספות על נפילת הממלכות - נפילת הממלכות #1