לעלות על מטוס עלול להיות עסק ביש.
קודם כל, צריך להתעורר מוקדם במרבית הפעמים (וכשאני אומרת מוקדם אני מתכוונת ל-4 לפנות בוקר), משימה קשה בשביל נערה מתבגרת.
רק שהשעון המעורר של אמא לא עבד, אז נהג המונית שהוזמן כבר ביום שעבר נאלץ לקחת את תפקיד השעון, וכך יצא שאמי קיבלה שיחת פלאפון בארבע וחצי, מהנהג המרוגז ש״מחכה לנו כבר רבע שעה״. כאילו שביקשנו ממנו להקדים.
לאחר שהתארגנו בזמן שיא, הגענו סוף סוף לשדה התעופה. אבל כמו שכולכם כבר בטח יודעים, גם שם לא מחכים חיים קלים.
עמדנו בתור. חצי שעה. מצחיק שאנחנו עומדים כל כך הרבה זמן רק בשביל שישאלו אותנו אם ארזנו לבד. ״לא, ארזתי עם הפסיכופת השכונתי״. אבל אני לא אפקפק בשאלה, סביר להניח שהצילה חיים מספר פעמים.
צלחנו את התור הזה, עברנו להבא. והבא. ובדרך ילדות צווחניות צועקות ״דיוטי פרי! דיוטי פרי!״. לא שאני מאשימה אותן.
בסופו של דבר עלינו למטוס, ומי מארח לי חברה בטיסה? רעות מלידה. אז שנתחיל בביקורת? ממריאיםםם

אתחיל בזה שאומר שאין משולש אהבה. כן, שמעתם אותי נכון, התקציר טעה ובגדול. ועל זה אני יכולה רק לנשום בהקלה.
ברור כבר מההתחלה במי קייט תבחר. זה אפילו לא ספויילר להודות בזה. אז כל האנשים המסכנים, שחטפו חום רק מלראות שיש עוד משולש אהבה בעוד ספר @&/₪/(/)-)- יכולים לנשום לרווחה. כבר הספר קיבל כוכב. תקראו לזה בונוס על התנהגות טובה.

הדמויות:

קייט. אני חושבת שקייט היא דמות ראשית מצוינת. היא לא יפה מדי, לא נחמדה מדי, וכמו השיר של כוורת (מי שמכיר, יופי, ואם לא-פויה לכם. לכו לשמוע את כל התקליטים. התעסקתם עם המעריצה הלא נכונה!), ״ככה היא באמצע״. טוב, חוץ מההגנה הכפייתית שלה על אחיותיה. קייט היא דמות עצמאית וחזקה, והיא הצליחה כמעט ולא לעצבן אותי. לא קורה הרבה. עוד כוכב!

מורה. הדמות האהובה עלי בספר. האמת היא, שהיא מזכירה לי את עצמי באופי שלה. נטייה למצבי רוח ורגזנות יתר, רומנטית בעליל, רגישה. אין ספק שאני יכולה למצוא את עצמי בתוכה. ואני חייבת לזקוף לזכותי- ספויילר!!!!! אני ידעתי, פשוט ידעתי שהיא תתגלה כקצת.... אתם יודעים. לסבית. אמנם זה היה מוזר, אבל אני עדיין אוהבת את הדמות הזו. סוף ספויילר. כמובן שהיא מביאה עוד כוכב.

טס. חכמה ומודעת לסביבה. מי לא הייתה רוצה אחות שכזו?

פין המדהים. חוץ מהשם שקצת עלה לי על העצבים (אל תשאלו אותי למעלה, אני בעצמי לא יודעת), אני חושבת שזו דמות מעולה. גם המראה החיצוני שלו, שחריג מכל הגברים המושלמים והשזופים לאחרונה, גרם לי לאהוב אותו אפילו יותר.
ג׳ינג׳י, עם נמשים? מושלם.
עוד כוכב כמובן, על הבן שלא הרגיז אותי אפילו פעם.

אז הדמויות עמוקות, והעלילה, איך לומר? ״סופר-מגניבה״. מכשפות ונבואה זה כבר ממזמן לא שיא המקוריות, אבל השילוב של זה עם ההיסטוריה של העבר (רדיפת מכשפות), וה-אמינות שבה, עשו את ההבדל.

סוף הסיפור גרם לי לסגור את הספר בחבטה, ולהתאפק שלא לצרוח. בכל זאת, אני במטוס מלא נוסעים, ולא כדאי שמישהו מהם יוציא נגדי צו הרחקה.
ספוילר ענק,
בסוף הכל הפוך?! פין וקייט תכננו הכל כל כך טוב, ובסוף יכול להיות שטס היא הנבחרת- לא שאכפת לי. אני אשמח אם כך יהיה, ואוסיף את ספוטסווד לרשימת הסופרים הלא-מעצבנים-בעליל- וקייט בכלל לא עם פין, אלא מצטרפת אל האחיות בחוסר ברירה! לא הוגן. אבל זה לא הוגן להוריד על כך כוכב.
אה, כן, סוף ספוילר.

אבל מה שכן הוגן להוריד עליו כוכב הוא הכתיבה. רוב הסיפור כתוב בשפה גבוה- ממוצעת למדי, אבל לפעמים יש להם ״יציאות״, שאני לא יודעת מה עבר על המתרגמת/ סופרת באותו רגע.
״הפעם הראשונה שהיתה לי התאהבות ספרותית היתה עם ארבלה. היתי מאוהב בה בטירוף״.
באמת. ככה באמצע יום בהיר כתבת ״בטירוף״?! זה כמו שאומר:
״אמי היקרה, התוכלי לעזור לי בניקוי ספריי העתיקים? אני אוהבת אותם בטירוף!״
הבנתם? נגיד שלום לכוכב אחד.

אבל לסיכום, הספר פשוט מקסים. נהניתי מכל דקת קריאה, ואני משתוקקת לקרוא את הספר הבא. על הכריכה אני לא מוצאת מה לפרט, מפני שהיא יפהפייה.

נתראה, ואני מקווה שלא בטיסה הבאה, כי רק המחשבה על זה עושה לי כאב ראש,

פיירי.

נ.ב-
ועוד אומרים שהקוראסון של צרפת טעים. טטעמו את של ספרד!

(הביקורת נכתבה לפני מספר ימים)

שבוע הספר בתל אביב; אני מוכנה להתערב שיש שם לפחות מליון ספרים, ואולי אפילו מאה דוכנים. כיכר רבין מרהיבה בלילה - המזרקה עם האורות, והבריכה הרדודה והענקית והלא מותרת לשחייה מוסיפות המון. שבוע הספר הוסיף לה חיים.
אנשים; אפשר לראות שם אלפים, מכל קבוצת גיל ומכל צורה וצבע.
הכסף; מתבזבז במהירות ראוייה כיאה למקום מלא ספרים שתולעי ספרים מציפות אותו בהמוניהן.
אבל מה אני הכי אהבתי שם? האווירה, אווירה ביתית וטובה. אווירה שטובה יותר מכל אבא אוהב ואמא מבינה; אווירה של ספרים. הידידים הטובים שלי שאיתם אני מתכרבלת מתחת לפוך בימים גשומים, או מתרכזת בהם למרות אגלי הזיעה על מצחי ביום חם. ספרים!
הריח המשכר של ספרים חדשים גרם לי להסניף את האוויר, תערובת של ספרים חדשים עם דשא רענן (הריח הזה בקע ישירות מהמדשאות), מה שגרם לי לתהות, {ציטוט מהמוח שלי}: זה היום הולדת שלי או משהו?!
טכנית, בקרוב מאוד זה דווקא כן. אבל שוש, בררנים שכמותכם. אני לא רוצה להיזכר בעובדה שאני מזדקנת בשנה, תודה רבה.

אז בזמן האחרון דיי נעלמתי מהאתר. נחשו למה, אני אגיד לכם למה (סדרות קומדיה אמריקאיות=.=), גיליתי את עולם הפאנפיקים של הארי פוטר וגיליתי שדראקו והרמיוני הם זוג המאה!
אפילו התחלתי לכתוב פאנפיק פרסומת סמויה שפרסמתי פה פרסומת סמויה שאתה מוזמנים לקרוא פרסומת סמויה אבל אתם לא חייבים ואולי כן?.
בכלללללל מקרה, הבה נחזור למסלול!

״רעות מלידה״, זה הספר האדיר הזה שיכולתי לקחת במקום ״קסם זדוני״ (בווווווווווווווווז). אני שונאת את עצמי.
בואו נחזור חודש/יים אחורה, חנות ספרים, התלבטות בין ״קסם זדוני״ לספר המדהים הזה.
ולקחתי את קסם זדוני כי נמאס לי ממשולשי אהבה, לעזאזל! בקסם זדוני היה את משולש האהבה הגרוע של המאה!
אבל לא באנו לדבר על הספר הזה.
עכשיו אתם מבינים?
ולא אכפת לי אם לא כי אתם לא עומדים לענות על השאלה הזאת, הלאה!

טם טם טאםםםםםםםם
הקטע שכולכם חיכיתם לו!
תקציררררררררר!
טורוטוטוטוטודודודודווווווו אולה!!!
לקייט קהיל, אחות לשתי אחיות, בת למשפחה עשירה, יש סוד.
היא מכשפה.
עוד כמה חודשים יושלמו לה שבע עשרה, והזמן אוזל במהירות. במאה התשע עשרה בה היא חיה, המכשפות עדיין בבריחה לא נגמרת. אמה הייתה מכשפה; כך היא יודעת. אבל זו עזבה את משפחתן בעקבות מחלה מצערת שכילתה את גופה.
גם אחיותיה הן מכשפות; מורה בת החמש עשרה, וטס (טרזה) בת השתיים עשרה.
לפני מותה המצער של אמה, הבטיחה בעזות מצח שתשמור על עצמה ואחיותיה מפני מסדר האחים, השולט על העיירה בה היא גרה ביד רמה ומדכא את הנשים מחשש או מכעס כלפי מכשפות.
מדוע הזמן אוזל? שלושה חודשים לפני יום הולדתה, תצטרך קייט לבחור האם להצטרף למנזר האחיות (כמין מסדר האחים, רק בצורת אישה, והרבה פחות סמכותי), או שתחליט להינשא לגבר, ואז תזדקק להחליט לגבי שני גברים; פול, חבר ילדותה שגדל למחזר מוכשר ויפהפה. או שמא זה יהיה פין, גבר צעיר ומשכיל העובד בגינת ביתה.
והכל מתפוצץ לה בפנים כשיומן אמה הישן מתגלה ודפיו הישנים סוחפים אותה אל סוד אפל שעתיד לאיים על חייה, ואף על חיי אחיותיה.

אני כל כך שמחה שלקחתי את הספר הזה. אני אגיד לכם גם למה.

~סיבה מספר 1~
קודם כל, אין פה באמת משולש אהבה. (ספויילר) היא לא אוהבת באמת את חבר הילדות שלה, רק עצובה בשבילו. העובדה שהיא לא אוהבת אותו בחזרה משנה המון. היא אוהבת רק את פין, וזה כל כך טוב! בלי משולשי אהבה!(סוף ספויילר)

~סיבה מספר 2~
אנושיות. הספר הזה נוטף אנושיות, ריאליסטיות. התגובות אמיתיות וכנות וגורמות לך לחשוב שאולי ככה היית מגיב. הרבה דברים לא מפתיעים, ואתה מבין שהכל ברור, שהנתיב נכון. הספר הזה כן מאוד.

~סיבה מספר שלוש~
סוויצ'ים בעלילה, תפניות מוזרות, תמיד גורמות איכשהו לקורא לפעור עיניים ולהרגיש כאילו תקעו לו מחבת בראש. כלומר, במובן הטוב!
כשאתה מבין את התפנית אתה מבין הכל לנוכח הרמזים הפזורים בספר ולא מאמין לתעוזה של הסופרת! היא מוכשרת מאוד, והרעיונות מאוד לא צפויים ועוד יותר מעניינים ומפתיעים, בעיקר כשהדמות הראשית מקבלת עזרה ממקומות לא צפויים, או שסודות כאלו ואחרים מתגלים על אחת הדמויות.
אדיר!

ויש עוד מלאמלא סיבות, אבל אלה העיקריות!
בואו נמשיך קצת לשבחים ופירוט של הדמות הראשית.
הכתיבה מושלמת, היא כתובה בגוף ראשון ובזמן הווה, כמו כל הלהיטים האחרונים מאז ״משחקי הרעב״, אבל היא מאוד מושכת, יפה, ועמוקה.
הדמות הראשית מאוד מרעננת; לא שלמות. הפנים שלה לא הכי יפות, אומנם הגזרה שלה כן. אבל לא כל פרט ופרט בה מושלם, ופה הפרט הזה משחק לידיים כשאחד הגברים רואה בה את האישה הכי יפה בעולם, למרות שאינה כזאת.
ויש לה אישיות, ואוה, איזו אישיות. היא עמוקה וטובה, מיוסרת בידי המחשבה שהיא מכשפה כשכל מה שהיא רוצה להיות זאת היא; ולא מכשפה. היא לא רוצה לחיות באיום.
וזה יפה, למרות שלעזאזל, למה אף אחד לא רואה את הכיף בלהיות יצור על טבעי?!

והעטיפה (שירת מלאכים), איזו עטיפה! לא ראתנית או גאוותנית! פשוטה; דמות אישה שאני מדמה כקייט שוכבת בגן שאני חושבת שהוא גן הורדים של אמה, כשזר צמחים המבליט את אהבתה של קייט לצמחים לראשה, והיא נועצת את עיניה היישר לעבר הקוראים; ידיה פרושות לצדדים, מראות את השמלה הישנה, הפשוטה והלבנה שלגופה, שחושפת את רגליה המקופלות. וכמובן, בל נשכח שהזום לא מתמקד באזור מתחת לצווארה, מה שהופך את התמונה לאומנותית מאוד, יפה מאוד, ופשוטה מאוד. בדיוק מה שאני אוהבת.

העלילה מצוינת, הכתיבה מרהיבה, הדמויות אנושיות. וזה הרבה, מה שאני אומרת פה.
אז בבקשה, תקראו אותו. הוא יפה, הוא מושלם, הוא מדהים. הוא מעבר למה שדמיינתי.
אני תמיד אוהבת לקרוא ספרים שמעבר לציפיות שלי.
הוא כל כך שווה את המקום שהוא תופס על המדף, וכרגע יש לו מקום של כבוד; בין ספרי הפנטזיה הראשונים שאחזור לקרוא בעתיד.

~ווהו! מרתון ביקורות! אזהרת ספוילרים קלים ~

אני לא נוהגת לקנות ספרים. בדרך כלל אני משאילה מהספרייה או מחברה ומחזירה אחרי שקראתי פעמיים- שלוש [או לא מחזירה בכלל].
ולמרות זאת, לכבוד שבוע הספר צוידתי בכסף מאבא שלי והלכתי חגיגית אל המבצעים. בכלל, הסיבה האמיתית שהלכתי לקנות ספרים הייתה "אשמת הכוכבים", אבל כשנזכרתי בביקורת המהללת של אנג'י הוספתי אותו מיידית אל הערימה. אבל כנראה שרשתות הספרים החליטו להתנקם בי- ולכן אחת מהן נתנה רק לחברי מועדון לקנות את "אשמת הכוכבים", והוציאה את הספר הזה מהמבצע. חוצפה!
אבל תולעת ספרים שכמותי לא תתייאש בקלות! הלכתי להוצאה המתחרה [נקמה מתוקה] ושם מצאתי את שני הספרים המדהימים האלה יחד עם עוד אחד שלא היה טוב מספיק בשביל שאני אזכור אותו כרגע.
ואיזה כיף שעשיתי את כל המסע בשביל הספר הזה- כי הוא כל כך היה שווה את המאמץ!

אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים שאני בררנית מאוד בספרים, וקוטלת במהירות מכל סיבה. אבל למרות שהספר הזה לא מושלם, התאהבתי בו מאוד בקלות. ואני חושבת שזה מהסיבה הפשוטה הזאת- הספר מקורי, מיוחד, ומלא כנות.
***********
גילוי נאות- בהתחלה קראתי את שם הספר כ "רֵעוֹת מלידה"- זאת אומרת, חברות מלידה, אבל בסוף קלטתי את הטעות והבנתי ככה גם מה ההקשר. עילגת שכמותי...אבל אחרי זה התעצבנתי על שם הספר. למה זה רע להיות מכשפה??? זה כל כך מגניב!!! אתן הרי לא מבשלות בקלחת ילדים קטנים, אין לכן אף באורך מטר עם שומה ואתן לא צריכות ללבוש גלימה שחורה וכובע מחודד! אז אתן לא מבינות את הכיף והיתרונות העצומים??

אני לא אתן כאן תקציר- אם אתם רוצים אחד כזה, תקראו את העטיפה האחורית של הספר. היא באמת סבבה. אני רק אומר באופן כללי שיש כאן שלוש אחיות, גברים שתלטנים עד בחילה, רדיפה, בחירות שאף אחת מהן לא מביאה תוצאות מי-יודע-מה, דמויות מפתיעות מכל כיוון, כישופים וסודות ושקרים וחברות ובגידות- והכול במאה ה-19. רואים? איך אפשר לעמוד בפני זה?
אז קודם כל, הדמויות. כל כך הרבה דמויות מדהימות, כנות, אמתיות, שקל להזדהות איתן. בעיקר האחיות: קייט הסקרנית והמגוננת שמוטלת עליה יותר מדי אחריות, מורה המרדנית והאמיצה, טס החכמה והרגישה. הן לא מתויגות בתווית כלשהי כמו שקורה הרבה, אלא נותנות הרגשה שכבר פגשת אנשים כאלה פעם. וככה גם כל שאר הדמויות בספר.
דבר שני- העלילה. היא מקורית וסוחפת ומלאה ברמזים וסודות וטוויסטים מפתיעים. וכמעט הכי חשוב- אין משולש אהבה! איזה אושר!^^
ושוב, הרעיון של המכשפות- כל כך מגניב ומקורי.
לדעתי, ממש חכם לקחת משהו שבאמת קרה- ציד מכשפות- ולהפוך אותו לפנטזיה...

והכתיבה- סוחפת ומרתקת, למרות שהיו פה ושם כמה חזרות על מילים [למשל "מרתק" ו"מהפנט"].
אפילו העטיפה לא בוגדת אלא חמודה ומתאימה לספר, והתקציר מסקרן ובאופן יוצא דופן- לא עושה עוול לעלילה, חוץ מהעובדה שהוא מציג את זה כאילו יש כאן משולש אהבה- ולא! אמרנו שאין!

אחד הדברים הבודדים שלא אהבתי היה שקייט, שכל הזמן כל כך עצמאית, הופכת לרכיכה ליד פול ופין. אבל זה כמעט הפגם היחיד בספר.
וסוף הספר?– יש לי נטייה להתאכזב מסיומים, אבל האחד הזה, למרות שהוא סוף "רע", פשוט מעולה ומסכם את הספר בצורה כל כך מסקרנת ומותחת. השאיר אותי רעבה לעוד...אני חייבת לדעת מה יהיה ההמשך! זה יהיה מנקודת המבט של מורה או טס? מה יהיה במנזר האחיות? אני חייבת לדעת!!!!!!! [התלהבות יתר בגלל גמילה כפויה משוקולד..]

ובקיצור- הספר הזה הצליח לגרום לי להתאהב בו, למרות שלדעתי הוא לא מושלם, והוא ממש לא מסוג הספרים שאני קוראת רוב הזמן. אבל הוא שווה קריאה, אין ספק, ואפילו שווה את הקנייה-החד-פעמית שלי.
והנה ציטוט שאולי לא ייראה קשור, אבל לדעתי הוא מסכם את הספר במידה מסוימת:
"לא כל אדם מוצא את אושרו בחיים, ואם הוא מוצא- זה בטח של מישהו אחר." (דני סנדרסון)

גן האם, חיפה.
שתיים בצהריים. חבורה של שבעה ילדים, ארבע בנים ושלוש בנות, מניחים את התיקים על כרי הדשא הירקרקים, יושבים במעגל.

"אני קוראת את הישיבה לסדר!" ילדה ג'ינג'ית מכה בכף ידה על כר הדשא. ששת הילדים האחרים משתתקים, מביטים בה, חיוך על פניהם.
"נושא הישיבה-" פותחת ילדה בלונדינית במשפט, ונקטעת על ידי ילדה בלונדינית אחרת, " מקום המפגש בערב יום כיפור."
מבטים מחויכים מוחלפים.
"חברי הישיבה: התאומות; אליסה וקארו," הבלונדיניות נועצות מבט נוזף בדובר, ילד בעל שיער בלונדיני קצר, "סטפן, מארק, מיכאל, אלון וסקיי."
"מקום המפגש: גן האם, חיפה." הדובר הפעם הוא ילד בעל שיער שחור קצר ועיניים ירוקות בוהקות. הוא מחייך וממשיך לדבר.
" מביע הדעה הראשונה:"
"מארק, תפסיק כבר!" קוראת אחת הבלונדיניות, מכה בו בכתפו.
מארק ממשש את כתפו.
"בסדר,בסדר," הוא אומר, מחייך חיוך רחב.
"מביע הדעה הראשונה: מארק. אני חושב שכדאי לנו להיפגש כאן." הוא מחווה בידו על הילדים הקטנים המשחקים בבובות, כדורגל מפונצ'ר למחצה, ועל אלה שהואבסו בידי הסבתות, בכמות מוכפלת מזו שהילד רצה לאכול.
"זה מקום טוב, יש מספיק מקום בו, ומכאן נוכל להמשיך למקום אחר. זה מקום מצויין, להוציא את הסבתות."
מארק מעורר גלי צחוק. אין פלא; גם סבתא שלו הייתה מאביסה אותו כך שהיה קטן. הוא מחייך חיוך רחב וחושף את שיניו הקדמיות הצחורות.
"מביע הדעה השנייה: אלון." הילד הבלונדי מחייך, חושף את השן הטוחנת שנפלה לו בבית הספר. "אני חושב שכדאי לנו להיפגש מתחת לבית של סקיי."
הג'ינג'ית מרימה גבה.
"למה?" היא שואלת.
"כי הבית שלך, סקיי, נמצא באמצע."
"מביעת הדעה השלישית: אליסה." הבלונדינית שיושבת בסמוך למארק מחייכת, פניה זוהרות."אני חושבת שכדאי לנו להיפגש בבית הספר."
מביעת הדעה הרביעית: קארו." הבלונדינית השנייה שיושבת בסמוך לג'ינג'ית מדברת. "אני מסכימה עם מארק. גן האם הוא מקום נפלא בשביל להיפגש."
"מביעת הדעה החמישית: סקיי. אני -לא- חושבת שצריך להיפגש מתחת לבית שלי," היא מעיפה מבט מצמית לעבר הבלונדי, אלון, וממשיכה לדבר:
"כי אם נלך לשם, גם לו, ג'סיקה, מקס וגם, איזבל," היא מעפעפת בריסיה האדמוניים בחיקוי נלעג של נערה מאוהבת; הבלונדי מסמיק, "ירצו לבוא איתנו. את פרד זה לא יעניין, כי הוא יהיה עסוק במחשב. לכן, אני מסכימה עם מארק."
היא החליפה עוד מבט מצמית עם הבלונדי, לפני ששכבה על הדשא, עיניה הכחולות נעוצות בשמיים.
"מביע הדעה השישית: סטפן." ילד גבוה בעל שיער אדמוני קצר מדבר, במבטא רוסי קל שמעטר את המילים.
"אני גם מסכים עם מארק."
"מביע הדעה השביעית: מיכאל." ילד בלונדיני, ירוק עיניים, מדבר, עיניו הירוקות נוצצות בפניו החיוורים."אני גם מסכים עם מארק."
***
בסופו של דבר, במקום ללכת לגן האם עם האופניים הכחולים והמבריקים שלי, התיישבתי ליד המנורה בסלון, ברכיי צמודות לחזי, עיניי הכחולות נעוצות בספר "רעות מלידה".
את הקטע לפני הכוכבית, שהוא בעצם ההתחלה של הביקורת האמיתית, בחרתי לכתוב בזמן הווה, אבל לא בגוף ראשון, כפי שהספר המעניין והמקורי (בערך) הזה מסופר.
קייט קייהיל היא מכשפה. היא חיה במאה התשע-עשרה, בעולם שבו מסדר האחים מדכה דיכוי נוראי את הנשים.
אסור לנשים ללכת עם שיער חשוף.
אסור להן לרוץ.
אסור להן להיות משהו חוץ מבובות-קטנות-צייתניות-צנועות-וכנועות של בעליהן.
האישה נחשבת לרכוש הבעל, עד כדי כך שבכנסייה, דרשותיהם של האחים, שנחשבים שליחי האל עלי-אדמות, מטיפים להו להיות "זכות לב, כנועות נפש, טהורות מידות".
בפועל, אישה "טובה", היא אישה צייתנית, כנועה, טהורה, שמחויבת לבעלה, לאביה, ולמסדר האחים.
כל הזכויות במשפחה הן של הגבר, בעוד כל החובות, מלבד פרנסה, תלויות על כתפיה.
אי-שוויון תמיד הרגיז אותי.
למראה אישה לבושה סינר מוכתם בכתמי אוכל, עובדת וטורחת במטבח, בעוד בעלה יושב על הספה, רגליו מורמות על השולחן, בעוד צלחת פיצוחים, בקבוק בירה ושלט של טלוויזיה מולו, אני יכולה לצרוח.
גם המילה "בעל" מרגיזה אותי.
בעלות היא זכות משפטית בנכס, המקנה לבעלים את הכוח המשפטי לעשות בו כל שירצו, בכפוף למגבלות שנקבעו בחוק או בחוזה.
אבל בעלים של אדם?
אדם?
אדם שיכול לדבר, לנשום,לחשוב, לאכול, לבחור את ההחלטות שלו בעצמו?
תפקיד האישה, לפי האחים השוביניסטים, הוא לבשל, לגדל את הילדים, לנקות את הבית, ולהיות בובה כנועה ויפה של בעלה.
אחת הסיבות שאני מאוד אוהבת את קייט היא שהיא מתנגדת. היא לא מסכימה להיות בובה כנועה ויפה, של שום בעל.
תודה, קייט.
הידד לפמיניזם!
סיבה שנייה:
אין פה באמת משולש אהבה.
ספויילר
היא לא באמת אוהבת את פול. העובדה שהיא לא אוהבת אותה בחזרה לא הופכת את זה למשולש אהבה. היא אוהבת רק את פין!
סוף ספויילר
סיבה שלישית:
הספר הזה כן. הוא אנושי כל כך, נותן תחושה של מציאותיות, להבדיל מכמה ספרים שקראתי לאחרונה, והיו נוראיים.
סיבה רביעית:
לסופרת יש תעוזה. היא מוכשרת מאוד, לא צפוייה, בעלת רעיונות לא צפויים, כותבת תפניות מוזרות, בעיקר כשהדמות הראשית קיבלה עזרה ממקורות לא צפויים.
אתם בטח לא חושבים שאלו הסיבות היחידות, נכון?
יופי, כי יש עוד מלא סיבות.
אבל אלו הסיבות העיקריות.


הדמויות:
קייט: הפנים שלה לא הכי יפות, אומנם הגזרה שלה כן. אבל לא כל פרט ופרט בה מושלם, ופה הפרט הזה משחק לידיים כשאחד הגברים רואה בה את האישה הכי יפה בעולם, למרות שאינה כזאת.
יש לה אישיות מדהימה. היא דמות כריזמטית, עמוקה, בעלת רגשות, מחויבויות, ואנושיות.
מורה: מורה היא האחות המרדנית, האמיצה, הפזיזה והיפה. תלתלים אדמוניים, עיניים כחולות. (מזכיר לי מישהו.)
היא מחביאה מתחת לקורה רופפת בארון הנעליים שלה ערימות של רומנים רומנטיים, שהיו שייכים פעם לאמן המתה.
מורה נואשת לחברה, שכן הן יוצאות מבית רק לשיעורי פסנתר ולכנסיה. דמות אנושית, כל כך בת חמש-עשרה.
(כן, בני חמש-עשרה. יש לכם משהו לומר על זה?)
טס: חכמה ורגישה. דמות שהייתם רוצים שתהיה האחות הקטנה שלכם, שאפשר להתנחם בחברתה, ולראות בה חברה טובה, למרות שהיא קטנה מקייט בחמש שנים. (בערך)
ברנדון: אביהן החלש של קייט, מורה וטס. הוא יותר לא-בבית מאשר בבית, וטס קשורה אליו מאוד.

העלילה:
בשנתיים שחלפו מאז מות אִמה, יש לקייט קייהיל משימה אחת בלבד: להגן על שתי אחיותיה. קייט, מוֹרָה וטֶס יודעות זה כמה שנים שהן מכשפות. הן אינן יכולות לעצור את זה - הכישוף פשוט זורם בדמן. קייט הבטיחה לאמה לפני מותה שתסתיר את יכולות הכישוף שלהן ממסדר האחים, השולט ביד רמה בעיירה האמריקנית הקטנה ומדכא את נשותיה דיכוי חמור. אם יגלו האחים את המכשפות ישליכו אותן לכלא, או אף גרוע מכך. חודשים ספורים לפני יום הולדתה השבעה־עשר, חוקי העיירה מאלצים את קייט להכריע בין נישואים לבין הצטרפות למנזר מרוחק. אם תצטרף למנזר לא תוכל להגן על אחיותיה. אם תתחתן עליה לבחור בין פול, המחזר השרמנטי והמתוחכם, לבין פִין המשכיל והמרושל. תוך שהיא מתמרנת בין מסיבות תה לכנסייה ומתמודדת עם האומנת החדשה שאביה שכר, קייט מוצאת את היומן של אִמה ומגלה בו סוד שעלול לחרוץ את עתיד משפחתה.
האם תצליח להטות את הגורל?
האם תמצא פתרון שיוכל לשמור על שלמות המשפחה?

העלילה נהדרת, מושכת ומרתקת, החל מהעמוד הראשון, וכלה בעמוד האחרון.
כל הכבוד, ג'סיקה ספוטווד.

גבירותי ורבותי ברוכים הבאים לתוכנית "ספרי הפנטזיה הטובים החודש"!מחיאות כפיים סוערות
והערב, או יותר נכון הבוקר, אנו נדבר על ספרה של ג'סיקה ספוטסווד, "רעות מלידה".
אנו נמצאים פה עם המומחית לספרים הפנטזיה הטובים בחודש, בעלת תואר באונברסיטת חתול הנינג'ה הידועה, שעשתה מחקרים רבים(לשיעורי היסטוריה ^^), גבירותי ורבותי, קבלו את...הוני רווווווווווווווווווווז!!!!!!!!
-שלום, שלום מנופפת ביד
שלום לך מיס הוני, ובכן, ספרי לנו, מה כל כך מיוחד בספר הזה?
-הספר הזה מקורי ביותר, הכתיבה מדהימה, הסיפור חמוד ביותר, ובתור אחות בכורה ל2 בנות הרגשתי מאוד מחוברת לדמות הראשית, קייט קייהיל.
מעניין, מעניין.. הממ ספרי לנו, בכמה כוכבים לדעתך צריך לזכות אותו ומדוע?
- 4.5 עד 5 כוכבים. אומנם היו קטעים פחות אהובים ומאוד צפויים אבל, כמו שאני נוהגת לכנות ספרים, הוא כמו שואב אבק. ולא סתם, אלא מהטובים. בעמוד השני כבר הייתי בתוך עולמה של קייט. הכתיבה מושכת, מעניינת. מרעננת אפילו. שונה. והסוף.. הסוף מדהים ביותר!
סוף מדהים? מה קרה שם? ספרי, ספרי.משעין את סנטרו על ידו
-כן. אני לא רוצה לספיילר,אני בטוחה שכמו שאני לא אוהבת ספויילרים יש עוד הרבה כמוני, אבל אני יכולה רק להגיד שהסוף לא צפוי. הוא היה כלכך מותח, ובסוף הוא נגמר בצורה כזאת ש.. בעצם, זה לא ממש סוף. ולכן אני מעריצה כל כך את ג'סיקה: היאלא גמרה את הספר. היא עצרה אותו בשיא, גומרת לנו הקוראים להישאר במתח לספר הבא. לחלום על מה שיכול לקרות או מהלא יקרה בטוח. לחיות את החוויה, לחשוב על הדברים לעומק, ועל כן, אני מעריצה אותה. תודה לך ג'סיקה ספוטסווד!
תודה לך הוני רוז, שהשתתפת איתנו הערב (אהמ-בוקר-אהמ) והסכמת לבוא לתוכניתנו ולהסביר לכולם מדוע ספר זה כה מומלץ. תודה לכם, הצופים! למפיקים הבמאים ואנשי הצוות! התחילו לקרוא את רעות מלידה עכשיו ואל תשכחו! קריאה זו הנאה!ערב טוב!
מחיאות כפיים סוערות שנית
-סוף-

יומני המכשפות לבית קייהיל-רעות מלידה:
לספר הזה ממש התלבטתי אם לגשת ולאו דווקא מהסיבה שאנשים יחשבו.
לא רציתי לקרוא אותו בגלל שיש עוד ספר עם כריכה דומה לשלו והוא מדבר על מוות ופשוט לא רציתי להיכנס לנושאים כאלו, אבל כשהבנתי שאלו שני ספרים שונים החלטתי לתת לספר צ'אנס.
ומה חשבתי עליו?
ואווו! ואני לא אוסיף במילים.
בעצם כן. יש הרבה מה להגיד עליו.
חייבת להגיד שבהתחלה הייתי קצת סקפטית, אבל...הספר היה פשוט מעולה!
לא נחמד, לא אחלה, לא סבבה, ולא טוב. פשוט מעולה.
העלילה הייתה סוחפת ובשילוב צורת הכיתה אפשר להגיד מרתקת, הדמויות בנויות בצורה מדהימה ובזכות כל אחת מהן הספר לא היה מצוין כמו שהוא. לדעתי, אם היו משמיטים ולו אחת מהן באמת שהספר היה נהרס.
ברוב הספרים שאני קוראת אין את השילוב של דמויות מוצלחות ועלילה סוחפת, מעטים הספרים שאני מסיימת לקרוא וחושבת שהעלילה והדמויות טובות באותה המידה ואין פער או התנגשויות בניהן. ובספר הזה העלילה והדמויות טובות באותה המידה ואין מלחמות בניהן.
כל הכבוד לסופרת, ולשאר הסופרים/אנשים שרוצים להיות סופרים ככה בדיוק כותבים ספר.
ועוד לא הגעתי לחלק הכי טוב בכל העניין...השם של הספר.
אבל בשביל זה אני קודם צריכה להסביר על העלילה.
אני לא מאמינה שגיליתי על הסדרה הזאת רק השנה.
אז בואו ניגש לעלילה:
בספר אנחנו חוזרים לתקופת המאה ה-19. בתקופה זו נשים נחשבו למשהו טמא ונחות שאין להן שכל ודעת. נשים צריכות להיות צייתניות וכנועות כל מטרטן בחיים בחיים צריכה להיות שירות הבעל והולדת ילדים. אסור להן לפתוח עסקים עצמאיים, אסור עליהן להביע דעות ללכת ללמוד ולהשכיל או לקרוא ספרים, אסור עליהן להצביע ולבחור ואסור עליהן עוד המון דברים שכיום נראים לנו הכי נורמטיביים.
בתקופה הזו גם האמינו שיש מכשפות, אם נשים נחשבו למשהוא רע מכשפות נחשבו כהתגלמות הרוע.
ובגלל זה יש את מסדר האחים, מסדר המורכב מגברים בלבד שתפקידם לנהל ביד רמה על חוקי המדינה ועל הסדר ברחובו ולוודא שאנשים ימשיכו לעבוד את עבודת האל, נשים ימשיכו להיות כנועות לבעליהן ושאף מכשפה לא תסתובב חופשי. ומי שמתגלה ככזאת נשלחת אל הלא נודע. אבל מה שבטוח זה לא מקום טוב.
אבל בספר אנחנו נחשפים לא לאחת, לא לשתיים, אלא לשלוש מכשפות שהן גם אחיות.
קייט, מורה, וטס אשר אימן הלכה מן העלום וגרות עם אביהן המדוכא וצריכות להישמר ממנו ובמיוחד ממסדר האחים שלא תתגלה זהותן.
קייט לוקחת על עצמה את תפקיד האחות הרחמנייה והשומרת על אחיותיה הצעירות כפי שהבטיחה לאימן ולשמור על כוחות הכישוף שלהן בסתר. בעוד קייט מאמינה שלהיות מכשפה זאת קללה האחיות הסוררות שלה חושבות בדיוק להפך ופחות מנסות להסתיר את כוחותיהן.לכל אחת מהן יש שאיפות שונות. קייט רק רוצה להישאר במקום הבטוח שלה לשמור על אחיותיה כמו שהבטיחה וטפל בפרחים שבגינה, מורה רוצה לטרוף את העולם, וטס רק רוצה קצת תשומת לב מאביה.
אבל גם בהיותן בנות עם כוחות מיוחדים הן צריכות להמשיך "לשדר עסקים כרגיל" ולהתנהג כמו נערות רגילות ומתבגרות במאה ה-19 ולעשות פעילויות מגוונות שמתאימות לגילן כגון: ללכת למסיבות תה אצל גברות חשובות או ללכת לקנות שמלות חדשות אצל התופרת או אפילו להתאהב.
האם שלושת האחיות יצליחו להסתיר את כוחן בסוד או שיפלו טרף למסדר האחים?
האם קייט תצליח לממש את הבטחתה או שלאט לאט כוח החברות בין שלושת האחיות יזלוג בין הידיים?
דמויות:
קייט: קייט היא האחות הבכורה, לפני מות אמה היא הבטיחה לה לשמור על אחיותיה הקטנות ולשמור על זהותן כמכשפות וכוחותיהן וקייט אכן משתדלת לקיים את מה שהבטיחה אולי בצורה קצת אובססיבית אבל היא רוצה לשמור ולהגן עליהן מהצרות שנמצאות בחוץ למרות שלפעמים הן מראות שהן לא צריכות את עזרתה או לא רוצות אותה. אבל בין השמירה על על אחיותיה ושמירת סודן קייט לבין שמירת מקומה הבטוח שלה לעצמה היא צריכה יחד עם אחיותיה להמשיך ולנהל לכאורה חיים נורמליים של נערות מתבגרות מהכפר. אבל מה שהיא לא ציפתה כנערה מתבגרת רגילה זה שני מחזרים האחד חבר ילדותה והשני גנן למשולש אהבה שבו היא קצת מסתבכת.
אין לי דעה מגובשת מה חשבתי על קייט. היא דמות חכמה ואמיצה ולא מפחדת לומר את דעתה אבל יש לה רגעים שהיא קצת פחדנית או חושבת ומדברת יותר מידי. היו רגעים שאהבתי אותה והיו רגעים שפשוט לא היה לי אכפת ממנה. אני לא יודעת אבל אני כן חושבת שהיא דמות טובה אבל משהו בה לא עבד אצלי עד הסוף איתה.
מורה: מורה היא האחות האמצעית. מורה רוצה לכשבוש את העולם. היא רוצה לעזוב את העיירה הקטנה והמשעממת שלה ולעבור לעיר הגדולה לגלות מחדש את העולם. מורה חושבת שלהיות מכשפה היא ברכה בניגוד לאחותה הגדולה קייט שחושבת שזאת קללה. מורה אוהבת לקרוא רומנים בכריכה רכה ומחזאות רומנטיים, היא שונאת את מסדר האחים ורוצה לעבור למקום שבו היא תוכל לקרוא בחופשיות בלי הגבלות, ללכת עם מכנסיים, ושתינתן לה זכות הצבעה.
מורה היא לגמרי האחות האהובה עלי. כן היא אגואיסטית, שחצנית, חושבת רק על עצמה וחוצפנית אבל היא גם חכמה ויודעת להשמיע את קולה, נועזת, ודעתנית.
למרות כל המגרעות שלה שלפעמים עולים על היתרונות היא עדיין מדהימה, כי המגרעות הכלכך בולטות שלה הופכות אותה לדמות כלכך טובה.
טס: טס היא האחות הקטנה. טס המתוקה והקטנה בסך הכל רוצה קצת יחס וחיבה מאביה הדיכאוני. טס לומדת וחוקרת הכל, היא תלמידה חכמה שמוכנה להשקיע הרבה כדי לקבל קצת תשומת לב מאביה ולהעשיר את הידע. היא לומדת שפות, מתמטיקה, ביולוגיה ועוד שלל מקצועות מגוונים. אבל עדיין לא זוכה ליחס שהיא כלכך מייחלת לו. למרות היותה האחות הקטנה במשפחה נראה לפעמים שהיא דווקא הגדולה והאחראית שבין השלושה שמגשרת בין שתי אחיותיה הגדולות כי הן רבות כל הזמן.
טס היא דמות נחמדה ולא יותר, תמיד לא אהבתי דמויות של אחיות קטנות לדעתי הן לא מסיפות הרבה לעלילה. לא אהבתי אותה אבל גם לא שנאתי אותה. היא בסדר פלוס.
פין: פין הוא אחד המחזרים של קייט. הוא עובד בתור הגנן שלהן והוא וקייט מתחברים תוך כדי בין האהבה לספרים והתחביב לצמחים ופרחים.
פין הוא פשוט דמות הגבר האולטימטיבית. הוא חכם, שנון, מצחיק, רגיש, וטוב לב. אחד שיקשיב לך מתי שתזדקקי לאוזן קשבת, אחד שיגן עלייך באת צרה, שיאהב אותך ללא גבולות למרות מגרעותייך, שיודע לסלוח גם כשקשה ומסובך, ושלא יוותר עלייך לעולם.
איפה עוד מוצאים גברים כאלה?! כנראה שרק בספרי האגדות ובספרייה.
ולמה אהבתי את השם של הספר?:
לספר הראשון קוראים רעות מלידה והוא מספר על תקופה שבה נחשבו נשים ומכשפות לדברים רעים וטמאים לכן שלושת האחיות נחשבו כרעות מלידה כי בעודן הן בבטן אימן הן גם נשים וגם מכשפות, הן ייולדו לסיטואציה שכאשר הן יגדלו הן יחשבו לדבר מכוער ונורא, לכן אין להן ברירה כי גם בהיותן לא קיימות עדיין הן רעות.

לסיכום נתתי לספר חמישה כוכבים כי כמו שאמרתי בהתחלה הוא היה פשוט מעולה.

קניתי אותו במבצעים האחרונים ועכשיו זה זמן טוב.

הספר בכללי מספר על תקופה בה המכשפות "הודחו" ע"י מסדר האחים וזו תקופה חשוכה.

אסור כישוף ומי שמתגלה ככזאת או נשלחת לגלות או לחינוך ממחדש או לשריפה במוקד.
כרגיל, תפקיד האשה להיות טיפשה..... לצייר ללמוד צרפתית להתחתן להביא ילדים ולהעריץ את הבעל... נו מה חדש.

מה קורה לקייט שהיא יודעת שהיא מכשפה וצריכה גם לשמור כל 2 אחיותיה הקטנות... מה בקשר לנבואה העתיקה...

אני יודעת שהספר הוא הראשון מתוך טרילוגיה ועכשיו אצטרך לחפש את 2 האחרים אבל.....
היה לי קשה לעזוב אותו מהיד. בגלל שאני קרואת רק בהסעה למשמרות לוקח לי המון זמן לסיים.
היה כיף לקרוא אותו. הוא השאיר קמצוץ .... ענק ..... של סקרנות.
שווה לקרוא את הספר אני די מכורה לפנטזיה וזה מספק את ההנאה.

חבר'ה תקראו.

כשאני חושבת על הספר הזה, המשפט הראשון שעולה לי לראש הוא: אל תסתכל בקנקן. אלא במה שיש בו.
התקציר, השם והעטיפה ואפילו העלילה נראו כל כך רדודים. ואם אלה לא יהיו רדודים, אז הספר בטח יכתב בשפה זולה ויהיו בו קטעים מיניים שאמורים למשוך קהל,והוא יוכל להצטרף בכבוד לרשימת הספרים שאמורים לתת למחברם כבוד ותהילה, או לפחות קצת כסף. והסופר או הסופרת במקרה הזה תהפוך לג'יי קיי רולינג הבאה אבל למעשה רק מורידים את איכות הספרים בארץ ובעולם.
בוא נגיד שלא היו לי ציפיות גבוהות מהספר, אבל הוא הפתיע אותי ממש לטובה. העלילה מסופרת יפה ובקצב נכון, והשפה סבירה בהחלט. היו אפילו קטעים שהייתי במתח.
אז לא הייתי מגדירה אותו כספר מופת, אבל הוא קליל, ואפשר אפילו לצפות לשני.

אז... הספר נקנה במבצע 4 ב-100 הידוע ולא נפתח חודשים. בת הדודה שלי, הדתיה, קראה אותו לפניי, ואמרה שהוא די טוב.
לא ידעתי מה מצפה לי עם הספר הזה. האם יש בו משולש אהבה, כרגיל? אני יכולה להבטיח לכם שלא, יקיריי. הגיבורה הראשית הזו בהחלט יודעת מה היא רוצה, וזה יתרון כביר לדעתי, משהו שמייחד את הספר.
עוד משהו שמייחד את הספר לדעתי - הדמויות לא מתוארות יותר מדי בהתלהבות. כולם מתוארים כמו שכל נערה היתה רואה את המצב. - הנער שבו היא מאוהבת הוא חתיך אמיתי גם אם לא בעיניי השאר. אחותה יפהפיה לדעתה וזה לא מפריע לה כל כך. היא מתייחסת למה שחשוב - למה שלא, אין טעם.
משהו שממש אהבתי בנוסף:
הדמויות נורא פשוטות, ועם זה נורא אנושיות. אין מה להגיד, מורה מפתיעה ומקסימה, וטס היא פשוט מותק, האהובה עליי אני חושבת. קייט היא דמות ראשית חזקה ובעלת דעות, ושאר הדמויות - האמת, ממש אהבתי את דרך ההצגה של כולם כמעט, מלבד אולי אלנה האומנת, והאבא שלהן.

על העלילה עצמה: כמובן, לא הכי חדשני, מכשפות נבואה וסודות. מה שכן מיוחד בעלילה לפי דעתי זה הלא משולש אהבה. בהרבה ספרים הגיבורה הראשית לא יודעת מה להחליט, והיא מסכנה ואוי ואבוי איזה באסוש. לא כאן, הגיבורה יודעת מה היא רוצה - אבל קצת קשה לה לחבר את מה שהיא רוצה עם מה שאפשר ומה שהיא חייבת. הבחירה כאן היא לא בין שני בנים, אלא בין אהובה לבין אחיותיה. למעשה האפשרויות רבות הרבה יותר, אבל על זה כבר תקראו בעצמכם.

הסוף חירפן אותי. רציתי לקרוע את הספר או לזרוק אותו מהחלון, ולרגע שקלתי לעשות את זה... אבל אני לא משחיתה את רכושי שלי. בדרך כלל. טוב אולי כן, אבל לא ספרים.
כל מה שקראתם כאן בוודאי לא אומר לכם הרבה, אבל אני חושבת הזפר הזה בהחלט שווה קריאה ומחשבה. אפשר להגיד שיש לו מסר פמיניסטי, ואני מזכירה לעצמי שוב ושוב-
ראשון בסדרה. ראשון בסדרה. יהיה המשך. זה עוד לא הסוף.