יומני המכשפות לבית קייהיל-רעות מלידה:
לספר הזה ממש התלבטתי אם לגשת ולאו דווקא מהסיבה שאנשים יחשבו.
לא רציתי לקרוא אותו בגלל שיש עוד ספר עם כריכה דומה לשלו והוא מדבר על מוות ופשוט לא רציתי להיכנס לנושאים כאלו, אבל כשהבנתי שאלו שני ספרים שונים החלטתי לתת לספר צ'אנס.
ומה חשבתי עליו?
ואווו! ואני לא אוסיף במילים.
בעצם כן. יש הרבה מה להגיד עליו.
חייבת להגיד שבהתחלה הייתי קצת סקפטית, אבל...הספר היה פשוט מעולה!
לא נחמד, לא אחלה, לא סבבה, ולא טוב. פשוט מעולה.
העלילה הייתה סוחפת ובשילוב צורת הכיתה אפשר להגיד מרתקת, הדמויות בנויות בצורה מדהימה ובזכות כל אחת מהן הספר לא היה מצוין כמו שהוא. לדעתי, אם היו משמיטים ולו אחת מהן באמת שהספר היה נהרס.
ברוב הספרים שאני קוראת אין את השילוב של דמויות מוצלחות ועלילה סוחפת, מעטים הספרים שאני מסיימת לקרוא וחושבת שהעלילה והדמויות טובות באותה המידה ואין פער או התנגשויות בניהן. ובספר הזה העלילה והדמויות טובות באותה המידה ואין מלחמות בניהן.
כל הכבוד לסופרת, ולשאר הסופרים/אנשים שרוצים להיות סופרים ככה בדיוק כותבים ספר.
ועוד לא הגעתי לחלק הכי טוב בכל העניין...השם של הספר.
אבל בשביל זה אני קודם צריכה להסביר על העלילה.
אני לא מאמינה שגיליתי על הסדרה הזאת רק השנה.
אז בואו ניגש לעלילה:
בספר אנחנו חוזרים לתקופת המאה ה-19. בתקופה זו נשים נחשבו למשהו טמא ונחות שאין להן שכל ודעת. נשים צריכות להיות צייתניות וכנועות כל מטרטן בחיים בחיים צריכה להיות שירות הבעל והולדת ילדים. אסור להן לפתוח עסקים עצמאיים, אסור עליהן להביע דעות ללכת ללמוד ולהשכיל או לקרוא ספרים, אסור עליהן להצביע ולבחור ואסור עליהן עוד המון דברים שכיום נראים לנו הכי נורמטיביים.
בתקופה הזו גם האמינו שיש מכשפות, אם נשים נחשבו למשהוא רע מכשפות נחשבו כהתגלמות הרוע.
ובגלל זה יש את מסדר האחים, מסדר המורכב מגברים בלבד שתפקידם לנהל ביד רמה על חוקי המדינה ועל הסדר ברחובו ולוודא שאנשים ימשיכו לעבוד את עבודת האל, נשים ימשיכו להיות כנועות לבעליהן ושאף מכשפה לא תסתובב חופשי. ומי שמתגלה ככזאת נשלחת אל הלא נודע. אבל מה שבטוח זה לא מקום טוב.
אבל בספר אנחנו נחשפים לא לאחת, לא לשתיים, אלא לשלוש מכשפות שהן גם אחיות.
קייט, מורה, וטס אשר אימן הלכה מן העלום וגרות עם אביהן המדוכא וצריכות להישמר ממנו ובמיוחד ממסדר האחים שלא תתגלה זהותן.
קייט לוקחת על עצמה את תפקיד האחות הרחמנייה והשומרת על אחיותיה הצעירות כפי שהבטיחה לאימן ולשמור על כוחות הכישוף שלהן בסתר. בעוד קייט מאמינה שלהיות מכשפה זאת קללה האחיות הסוררות שלה חושבות בדיוק להפך ופחות מנסות להסתיר את כוחותיהן.לכל אחת מהן יש שאיפות שונות. קייט רק רוצה להישאר במקום הבטוח שלה לשמור על אחיותיה כמו שהבטיחה וטפל בפרחים שבגינה, מורה רוצה לטרוף את העולם, וטס רק רוצה קצת תשומת לב מאביה.
אבל גם בהיותן בנות עם כוחות מיוחדים הן צריכות להמשיך "לשדר עסקים כרגיל" ולהתנהג כמו נערות רגילות ומתבגרות במאה ה-19 ולעשות פעילויות מגוונות שמתאימות לגילן כגון: ללכת למסיבות תה אצל גברות חשובות או ללכת לקנות שמלות חדשות אצל התופרת או אפילו להתאהב.
האם שלושת האחיות יצליחו להסתיר את כוחן בסוד או שיפלו טרף למסדר האחים?
האם קייט תצליח לממש את הבטחתה או שלאט לאט כוח החברות בין שלושת האחיות יזלוג בין הידיים?
דמויות:
קייט: קייט היא האחות הבכורה, לפני מות אמה היא הבטיחה לה לשמור על אחיותיה הקטנות ולשמור על זהותן כמכשפות וכוחותיהן וקייט אכן משתדלת לקיים את מה שהבטיחה אולי בצורה קצת אובססיבית אבל היא רוצה לשמור ולהגן עליהן מהצרות שנמצאות בחוץ למרות שלפעמים הן מראות שהן לא צריכות את עזרתה או לא רוצות אותה. אבל בין השמירה על על אחיותיה ושמירת סודן קייט לבין שמירת מקומה הבטוח שלה לעצמה היא צריכה יחד עם אחיותיה להמשיך ולנהל לכאורה חיים נורמליים של נערות מתבגרות מהכפר. אבל מה שהיא לא ציפתה כנערה מתבגרת רגילה זה שני מחזרים האחד חבר ילדותה והשני גנן למשולש אהבה שבו היא קצת מסתבכת.
אין לי דעה מגובשת מה חשבתי על קייט. היא דמות חכמה ואמיצה ולא מפחדת לומר את דעתה אבל יש לה רגעים שהיא קצת פחדנית או חושבת ומדברת יותר מידי. היו רגעים שאהבתי אותה והיו רגעים שפשוט לא היה לי אכפת ממנה. אני לא יודעת אבל אני כן חושבת שהיא דמות טובה אבל משהו בה לא עבד אצלי עד הסוף איתה.
מורה: מורה היא האחות האמצעית. מורה רוצה לכשבוש את העולם. היא רוצה לעזוב את העיירה הקטנה והמשעממת שלה ולעבור לעיר הגדולה לגלות מחדש את העולם. מורה חושבת שלהיות מכשפה היא ברכה בניגוד לאחותה הגדולה קייט שחושבת שזאת קללה. מורה אוהבת לקרוא רומנים בכריכה רכה ומחזאות רומנטיים, היא שונאת את מסדר האחים ורוצה לעבור למקום שבו היא תוכל לקרוא בחופשיות בלי הגבלות, ללכת עם מכנסיים, ושתינתן לה זכות הצבעה.
מורה היא לגמרי האחות האהובה עלי. כן היא אגואיסטית, שחצנית, חושבת רק על עצמה וחוצפנית אבל היא גם חכמה ויודעת להשמיע את קולה, נועזת, ודעתנית.
למרות כל המגרעות שלה שלפעמים עולים על היתרונות היא עדיין מדהימה, כי המגרעות הכלכך בולטות שלה הופכות אותה לדמות כלכך טובה.
טס: טס היא האחות הקטנה. טס המתוקה והקטנה בסך הכל רוצה קצת יחס וחיבה מאביה הדיכאוני. טס לומדת וחוקרת הכל, היא תלמידה חכמה שמוכנה להשקיע הרבה כדי לקבל קצת תשומת לב מאביה ולהעשיר את הידע. היא לומדת שפות, מתמטיקה, ביולוגיה ועוד שלל מקצועות מגוונים. אבל עדיין לא זוכה ליחס שהיא כלכך מייחלת לו. למרות היותה האחות הקטנה במשפחה נראה לפעמים שהיא דווקא הגדולה והאחראית שבין השלושה שמגשרת בין שתי אחיותיה הגדולות כי הן רבות כל הזמן.
טס היא דמות נחמדה ולא יותר, תמיד לא אהבתי דמויות של אחיות קטנות לדעתי הן לא מסיפות הרבה לעלילה. לא אהבתי אותה אבל גם לא שנאתי אותה. היא בסדר פלוס.
פין: פין הוא אחד המחזרים של קייט. הוא עובד בתור הגנן שלהן והוא וקייט מתחברים תוך כדי בין האהבה לספרים והתחביב לצמחים ופרחים.
פין הוא פשוט דמות הגבר האולטימטיבית. הוא חכם, שנון, מצחיק, רגיש, וטוב לב. אחד שיקשיב לך מתי שתזדקקי לאוזן קשבת, אחד שיגן עלייך באת צרה, שיאהב אותך ללא גבולות למרות מגרעותייך, שיודע לסלוח גם כשקשה ומסובך, ושלא יוותר עלייך לעולם.
איפה עוד מוצאים גברים כאלה?! כנראה שרק בספרי האגדות ובספרייה.
ולמה אהבתי את השם של הספר?:
לספר הראשון קוראים רעות מלידה והוא מספר על תקופה שבה נחשבו נשים ומכשפות לדברים רעים וטמאים לכן שלושת האחיות נחשבו כרעות מלידה כי בעודן הן בבטן אימן הן גם נשים וגם מכשפות, הן ייולדו לסיטואציה שכאשר הן יגדלו הן יחשבו לדבר מכוער ונורא, לכן אין להן ברירה כי גם בהיותן לא קיימות עדיין הן רעות.

לסיכום נתתי לספר חמישה כוכבים כי כמו שאמרתי בהתחלה הוא היה פשוט מעולה.

רעות מלידה
זה היה ספר כזה יפה לכתיבה בספר הייתה נהדרת השינויים
העלילה הייתה מדהימה איך שהכל התגלגל כאילו כאילו פול חמוד אבל גם פין חמוד אבל פול! א-ב-ל פין!!!
.כן. פין ניצח, אני המוח שלי רבנו על זה שעות עד שקראנו את הספר השני והחלתנו שאנחנו סופית בעד פין. גו פין!!!
הסופרת המדהימה הצליחה לחזור אחורה בזמן למאה ה-19 לתקופת הפחד מהמכשפות לרגעים בהם נשים היו צריכות לחיות כנועות ושקטות היה אסור להם להגיד אפילו מילה!
זה ספוילר קטן- לא באמת אין פה שום משולש אהבה. יאאאאאאאאיייייייייי!!!
הספר היה מציאותי כל הדמויות וכל הרגעים והתמונות. ואלוהים יעזור… אפילו תיאור השמלות! הכל נראה מציאותי וזה גרם לך לחשוב שאתה היית יכול לעשות בדיוק אותו דבר במקומם! לא היה שום דבר לא הגיוני או דמויות מושלמות עד בחילה. כולם היו אנושיים. כוכב.

ועכשיו לדברים יותר חשובים- הדמויות:

קייט: דמות ראשית ממש מעולה המראה שלה רגיל אין לה גזרה מושלמת או עיניים גדולות אין לה שיער גלי ומבריק. הסנטר שלה בולט מעקשנות, היא לא תיתן לאף אחד לומר לה מה לעשות אם היא לא רוצה לעשותו, היא מסורה לאחיותיה יותר מכל דבר אחר. אפילו יותר מה הרצון שלה, היא לא הכי חכמה והכי חזקה אבל היא אמיצה בעלת תושיה ומסורה (כן. כבר אמרתי את זה…(: )
בקיצור דמות מעולה.

מורה: בעלת שיער אדמוני גלי ויפייפה עיניים כחולות ויפות או איך אני רוצה להיות היא, היא חמת מזג רומנטית ונואשת לחברה,

Spoiler Alert

קטן ברגע ששמעתי על אלינה ידעתי שיהיה משהו בינה לבין מורה

End of spoiler
חברה שלי שהמליצה לי על הספר - תבורך היא- עשתה לי ספויילרים על הכל בכייגוןצער- תקולל היא- היא לא הפסיקה לומר שהיא 'מתעבת' (ציטוט ישיר) את מורה, מיד אחרי שאמרה שטס--------------- (תדמיינו פה 'ביפ' כמו שעושים שמישהו מקלל ולא רוצים שישמעו…) מה שגרם לי לרדוף אחריה בכל בית ספר ולנסות לרצוח אותה.
אל דאגה- היא עוד חיה- בינתיים…
הבנתי את התיעוב בסופו של דבר, אך אני לא יכולה לתעב אותה כי במובן קטנטן אני עוד איכשהו מבינה אותה.


ונעבור ל… טס!
טס: ילדה צעירה על סף התבגרות, שקטה, חכמה, יפה וחמודה. אוהבת לבשל. יות מידי תיאורים!
קל לדבר איתה והיא בעלת הבנה של מישהי בוגרת לגילה, למה היא לא אחותי!!!

פול: חבר הילדות של קייט, נחמד וחמוד אך בלי דעה ברורה, הוא מוכן לעשות כמעט ויש להדגיש כמעט הכל בשביל קייט

פין: כזה חמוד! אני מתה על ג'ינג'ים!!!
אין לי עוד מה לומר כי כפי שנאמר- ''כל המוסיף גורע''. אבל… ''כל המוסיף הרי זה משובח''. לא?
הממממממ… לא. שום מושג.

-לאקשור- (כמה אני אוהבת מולאן!) (:
טוב זה הכל להיום.
ביי לכם, אני עדיין אני
ואני בהחלט מקווה שאתם עדיין אתם...?:)

קניתי אותו במבצעים האחרונים ועכשיו זה זמן טוב.

הספר בכללי מספר על תקופה בה המכשפות "הודחו" ע"י מסדר האחים וזו תקופה חשוכה.

אסור כישוף ומי שמתגלה ככזאת או נשלחת לגלות או לחינוך ממחדש או לשריפה במוקד.
כרגיל, תפקיד האשה להיות טיפשה..... לצייר ללמוד צרפתית להתחתן להביא ילדים ולהעריץ את הבעל... נו מה חדש.

מה קורה לקייט שהיא יודעת שהיא מכשפה וצריכה גם לשמור כל 2 אחיותיה הקטנות... מה בקשר לנבואה העתיקה...

אני יודעת שהספר הוא הראשון מתוך טרילוגיה ועכשיו אצטרך לחפש את 2 האחרים אבל.....
היה לי קשה לעזוב אותו מהיד. בגלל שאני קרואת רק בהסעה למשמרות לוקח לי המון זמן לסיים.
היה כיף לקרוא אותו. הוא השאיר קמצוץ .... ענק ..... של סקרנות.
שווה לקרוא את הספר אני די מכורה לפנטזיה וזה מספק את ההנאה.

חבר'ה תקראו.

אחד הספרים שלקח לי הכי הרבה זמן לסיים אותם והספר היחידי שהרגשתי שלא היה שווה את זה.
הכתיבה באמת טובה, אבל לא הצלחתי להתחבר לספר עצמו ולעלילה ומצאתי את עצמי קוראת את אותו עמוד שלוש פעמים בניסיון להתרכז.
עוד לא קרה לי עם אף ספר דבר שכזה, אבל באמת שהוא שיעמם אותי מאוד.

בין אחת הספרים המאוד האוהבים עליי פשוט ספר יפה שמתואר על פעם אבל בשפה של היום יום השפה שמה מאוד קלילה וזורמת העלילה מאוד יפה גם כן הסוף הלא צפוי שתורם ליופי של הספר האהבה שמה מתוארת ממש יפה הכל שמה יפה ועושה חשק לקרוא את זה שוב ושוב ללא הפסקה רואים שהסופרת מוכשרת לפי מה שהיא כתבה בקיצור שלמוות ממליצה בחום לקרוא את זה וזה מאוד ממכר

פעם חשבתם מה היה קורה אם היטלר לא היה מת בבונקר?
אם הוא היה נשאר חיי והיו תופסים אותו, כולאים אותו ומתחקרים אותו שעות על גבי שעות?
זה היה יכול להיות מעניין מה בסוף היה קורה לו, והאם הוא היה מת.
כנראה שהוא היה מת במשפט נירנברג ואם לא, ארץ ישראל הייתה דורשת שיועבר לכאן ושייתלו אותו פה.
***
אני סיימתי את הספר, וכולי:
מה-
מה-
מה קרה עכשיו??
אני חיכיתי לספר הזה הרבה זמן, והוא לא אכזב אותי.

אני עכשיו אמורה להתחיל לספר על הספר עצמו ועל העלילה אבל זה יצא לי ממש עילג("היא עשה ככה, היא הגיבה ככה, ואז היא עשתה ככה והכאב! ואז סוף מספק~" או משהו כזה) אז במקום זה החלטתי לכתוב על על הדמויות עצמן:

קייט: בספר הראשון לא אהבתי אותה. בספר השני מחאתי כפיים על הצביעות שלה. עכשיו סוף סוף אני יכולה להגיד בלב שלם שאני סוף סוף אוהבת אותה.
קייט הפכה להיות גיבורה כמו שצריך: אחת שיודעת לחשב את זמנה בין האקשן וכל הבולשיט שקורה מסביבה, ולתת לכל אחד מהם את תשומת לבה כך שתיראה מצד אחד אנושית אבל מצד שני כמו... וול... גיבורה. אני מורידה בפני הכותבת את הכובע כי לא כל בכל ספר אני מוצאת את האיזון המושלם כמו בקייט. בנוסף מצאתי את קייט בספר כדמות חכמה, בעלת דעה ורגישה. זה נחמד.
מצד שני, לא הכל מושלם. בקייט מתעורר צעד חייתי, נוראי, שמתבטא ברצון לפגוע ולהרוג באויביה - בין אם זאת מורה או אינז או כל אחת אחרת. והדחף עוד משפיע עלייה. קדימה קייט, זה לא הגיוני! את אחת שמתעניינת בשוויון זכויות ובעוד ג'מבו ממבו דומה - אז בא לך להכות ולהכאיב לאנשים שאת שונאת? לא אכפת לי מה הסיבה, מבחינתי זה לא בסדר!
לבסוף, אני חייבת להגיד שבזכות קייט הסוף של הספר(והסדרה) נראה מושלם. מכל נקודת מבט אחרת זה היה מתחרבש.

מורה: לצערי קשה לי לכתוב הרבה על מורה. נכון, היא רוב הספר הייתה הבובה המרושעת של אינז, שהאמינה בבולשיט המרושע שאינז האכילה אותה איתו ולא עזרה לקייט ולטס עם המבצעים שלהן. אני מבינה את הקטע של ה"אומייגוד סוף סוף מישהו בחר *בי
והאמין בי* ואני צריכה לתת לו את אותה תחושה אחרת הוא יעזוב אותי" או משהו כזה, אבל זה מטופש.
תודה לאל, היא לאט לאט השתחררה מההשפעה של אינז עלייה עד שלבסוף מורה הודתה! שאינז! טועה!
והכל בזכות אלנה.
כן כן, אלנה. מי שקרא את שני הספרים הראשונים יודע מה זה אומר אומר, אבל אני פשוט אגיד שבזמן שקייט רצתה להרביץ למורה עד זוב דם, אלנה באמת עשתה איתה חתיכת תהליך והפכה אותה לאדם יותר טוב.
הלוואי שהיה אפשר לראות את השיוני עד הסוף ולראות את שניהן מתפתחות, ביחד.

טס: רוב האנשים שמכירים אותי יודעים שטס היא בין הדמויות שאני הכי אוהבת בעולם הספרים אבל... אם הספר הציג את קייט ומורה כמצב שגרם לי לאהוב אותן יותר, ההפך קרה עם טס.
בספר טס מתחילה לראות כל מיני דברים מפחידים (אני אתן סתם דוגמא: טס ראתה ששורפים לה את המיטה) ואז כל הבנות האחרות טענו שהיא משתגעת. ככה זה המשיך עד שטס הגיעה לנקודת השבירה שלה.
אני באמת מרחמת עליה, כי זה היה כמו תהליך התבגרות מהיר ומלוכלך. מאוד.
וזה לא מה שהפריע לי.
הפריע לי מה שקרה בינה לבין אינז… טס יכלה להראות יותר רגישות ויותר אנושיות ולא להיות כל כך יהירה. לפי דעתי הקטע הזה באמת הרס את כל הדמות.


אינז: נכון, היא הדמות המרושעת. נכון, היא עשתה הרבה דברים מרושעים-עד כדאי כך שהיא הזכירה לי את היטלר(!) אבל האם מגיע לה ייסורים?
כל הספר ניסו להראות שהיא רק הרעה הרעה הרעה בלה בלה בלה אבל… היא גם בת-אדם, ואני חושבת שבספר ג'סיקה טיפה הגזימה לגביה.

דברים שאני לוקחת מהספר:
א. לכל אחד מאיתנו יש צד חייתי ומרושע שיכול לצאת: צריך להשתיק אותו ולהישאר
בני אדם.
ב. אחים ואחיות זה דבר שאי אפשר להחליף. גם כשהאחיות\האחים הם הדבר הכי
מעצבן\מרושע\אידיוטי בעולם-כדאי לשמור את הרגעים איתם ולהסיק מהם את
הטוב שבמצב. הם חשובים.
ג. לא שווה לכעוס יותר משתי הדקות שמגיע לכעס.
ד. לאף אחד לא מגיע למות… גם אם ממש מגיע לו.
ה. נשים יכולות להיות כמו גברים ואפילו יותר. כוח נשי!
ו. אהבה יכולה לחזור ויכולה להתקיים גם ברגעים קשים. לא שווה להתייאש מהדבר
הזה שנקרא "אהבה".
ואחרון: וזה שהכי קרוב ללבי:
ז. צריך להיות בטוחים בעצמכם. אחרת אנשים\מצב יכולים לנסות להשפיע עליכם.
פשוט תשימו ז*ן על כולם, גם אם זה מאוד קשה ומנסים לשגע אותכם. פשוט…
תישארו אתם ואל תתנו לכל השיגעון והמשוגעים לשגע. זה יותר קשה ממה שזה
נשמע.

סיכום: סדרה מעולה וסוף מדהים.

אני אוהבת את הספר הזה, יש משהו בקייט שגורם לי להתחבר אליה, לרגשות שלה, משהו ששואב אותי לעולמה, עולם שנשלט על ידי גברים ומכשפות עם מניעים משלהן, אני אוהבת את הצורה בה הספר נכתב,את הצורה בה קייט נכתבה,זה נראה שהיא קרועה בין כל-כך הרבה דברים,ונראה שלא חשוב מה היא תבחר זו עדיין תהיה התשובה הלא נכונה ובכול זאת היא לא מפחדת לעשות את הדבר שנראה לה נכון, היא דמות טובה, משום שלמרות שניתן לראות שהיא לא יודעת מה התשובה הנכונה היא מנסה לעשות הכל כך שיצא על הצד הטוב ביותר.

"אנחנו יודעים שאתן רוצות להיות טובות, ושהאופי הנשי הוא זה שמקשה עליכן, אנחנו סולחים לכן על כך"
אז, את הזבל הזה (בערך) כל בת מעל גיל 11 צריכה לשמוע מדי יום רביעי, בבית הספר של יום ראשון (אל תשאלו אותי!).

קייט קייהיל היא מכשפה, וכל מה שהיא בעצם עושה מגיל 13 ועד תחילת הספר זה לנסות להתמודד עם האחיות (הגם מכשפות) שלה, מורה וטס, ולגרום להן לא פאקינג למות, למה? כי אנחנו רק קצת אחרי התקופה שבא שרפו מכשפות.

עברו כבר שלוש (נראה לי) דורות מאז נפילת אימפרית המכשפות ומות הכוהנות מבית פרספונה, אבל מסדר האחים (הגוף השולט) עדיין ממשיך לתפוס ולהרוג\לאסור\להעביד מכשפות, כן, הם ביתרו על עניין השרפה, באופו מפתיע למדי.

קייט כבר כמעט בת שבע עשרה, ביום הולדתה יערך טקס ההתכוונות שלה, שבוא תיאלץ לבחור בין שירות בעלה לבין שירות האל, ואם קייט לא תבחר בין השניים בתוך חודשיים וחצי, ותודיע על אירוסיה או על בקשתה להצטרף למסדר האחיות - הגוף המקביל למסדר האחים (רק שהן לא באמת עושות משהו) - הבחירה לא קלה, אבל היא תיאלץ להחליט בין השניים, ולאורך כל הזמן הזה לדאוג שאחיותיה לא יתפסו על ידי האחים, להתמודד עם ניהול הבית והגן שאמה השאירה לה (למרות שבזה עוזרת לה גברת אוהייר, סוכנת הבית שלה), להתמודד עם האומנת החדשה שלהן, האחות אלנה, ולהסתובב במחוך האדוק עד-כדי-חוסר-נשימה בין מסיבות תה אצל גברות חסרות בינה.

"הביתן מתקדם יפה מאוד!" אמרתי.
"לא נכון, את רק שמחה שאני לא נוגע לך בפרחים. צריך רק לעקוב אחרי ההוראות!" פין נופף בערמת דפים.

זה לא ציטוט מדויק, למי שתוהה, כל הציטוטים בביקורת הזאת לא מדוייקים, אני מנסה לסמוך על הזיכרון שלי כמיטב יכולתי, לאור העובדה שהספר לא אצלי.

"כן, אבל האם הלב שלך דופק חזק יותר כשאת לידו?"

קייט פוסלת עד מהרה את אופצית מסדר האחיות, היא לא רוצה להיות כמוהן, כנועה וצייתנית, כמו מה שהאחים תמיד ניסו להחלדיר בה. ואם זה המצב, אם מי תבחר להתחתן? אחת הבחירות היחידות והחשובות ביותר בחייה עומדת על הפרק, אפשר להניח שלא יהיה מסובך מדי להחליט, יש לה רק שני מחזרים, והיא לעולם לא תרשה למסדר האחים לבחור בשבילה - לא, הם ישיאו אותה לאיזה חבר במסדר שיהיה במקרה גם אלמן זקן וקירח עם חמישה ילדים. לא, היא לא יכולה להתחתן עם מישהו מבוגר אפילו מאביה.
ההתלבטות הינה זאת - האם להתחתן ולגור על יד אחיותיה, אבל לסכן אותן במשפחתו הפלילית של פין? או האם עליה לעבור לניו לונדון, יחד עם פול, אבל בלא שתוכל להשגיח על מורה וטס?
בין סיפורים על שודדת הים אראבלה וקרבות חרבות (כפות וכלי גינון) סוערים ומלאי כתמי דם (דלעת) במטבח ביתה, שיחות מעוררות דאגה עם האחים אישידה ווינפילד, התמודדות עם מרדה של מורה והתמימות של טס, מנסה קייט ככל יכולתה שלא לחשוף את סודן, וזה נעשה קשה יותר מרגע לרגע.
איך קייט תתמודד עם כל אלה, כשכל העצות שקיבלה מאז מות אמה היו להיות כנועה וצנואה?

אוך, לכו לעזאזל, פשוט תקראו את הספר, אל תדאגו, לא ספיילרתי לכם בכלל, פשוט תקראו את זה.

גן האם, חיפה.
שתיים בצהריים. חבורה של שבעה ילדים, ארבע בנים ושלוש בנות, מניחים את התיקים על כרי הדשא הירקרקים, יושבים במעגל.

"אני קוראת את הישיבה לסדר!" ילדה ג'ינג'ית מכה בכף ידה על כר הדשא. ששת הילדים האחרים משתתקים, מביטים בה, חיוך על פניהם.
"נושא הישיבה-" פותחת ילדה בלונדינית במשפט, ונקטעת על ידי ילדה בלונדינית אחרת, " מקום המפגש בערב יום כיפור."
מבטים מחויכים מוחלפים.
"חברי הישיבה: התאומות; אליסה וקארו," הבלונדיניות נועצות מבט נוזף בדובר, ילד בעל שיער בלונדיני קצר, "סטפן, מארק, מיכאל, אלון וסקיי."
"מקום המפגש: גן האם, חיפה." הדובר הפעם הוא ילד בעל שיער שחור קצר ועיניים ירוקות בוהקות. הוא מחייך וממשיך לדבר.
" מביע הדעה הראשונה:"
"מארק, תפסיק כבר!" קוראת אחת הבלונדיניות, מכה בו בכתפו.
מארק ממשש את כתפו.
"בסדר,בסדר," הוא אומר, מחייך חיוך רחב.
"מביע הדעה הראשונה: מארק. אני חושב שכדאי לנו להיפגש כאן." הוא מחווה בידו על הילדים הקטנים המשחקים בבובות, כדורגל מפונצ'ר למחצה, ועל אלה שהואבסו בידי הסבתות, בכמות מוכפלת מזו שהילד רצה לאכול.
"זה מקום טוב, יש מספיק מקום בו, ומכאן נוכל להמשיך למקום אחר. זה מקום מצויין, להוציא את הסבתות."
מארק מעורר גלי צחוק. אין פלא; גם סבתא שלו הייתה מאביסה אותו כך שהיה קטן. הוא מחייך חיוך רחב וחושף את שיניו הקדמיות הצחורות.
"מביע הדעה השנייה: אלון." הילד הבלונדי מחייך, חושף את השן הטוחנת שנפלה לו בבית הספר. "אני חושב שכדאי לנו להיפגש מתחת לבית של סקיי."
הג'ינג'ית מרימה גבה.
"למה?" היא שואלת.
"כי הבית שלך, סקיי, נמצא באמצע."
"מביעת הדעה השלישית: אליסה." הבלונדינית שיושבת בסמוך למארק מחייכת, פניה זוהרות."אני חושבת שכדאי לנו להיפגש בבית הספר."
מביעת הדעה הרביעית: קארו." הבלונדינית השנייה שיושבת בסמוך לג'ינג'ית מדברת. "אני מסכימה עם מארק. גן האם הוא מקום נפלא בשביל להיפגש."
"מביעת הדעה החמישית: סקיי. אני -לא- חושבת שצריך להיפגש מתחת לבית שלי," היא מעיפה מבט מצמית לעבר הבלונדי, אלון, וממשיכה לדבר:
"כי אם נלך לשם, גם לו, ג'סיקה, מקס וגם, איזבל," היא מעפעפת בריסיה האדמוניים בחיקוי נלעג של נערה מאוהבת; הבלונדי מסמיק, "ירצו לבוא איתנו. את פרד זה לא יעניין, כי הוא יהיה עסוק במחשב. לכן, אני מסכימה עם מארק."
היא החליפה עוד מבט מצמית עם הבלונדי, לפני ששכבה על הדשא, עיניה הכחולות נעוצות בשמיים.
"מביע הדעה השישית: סטפן." ילד גבוה בעל שיער אדמוני קצר מדבר, במבטא רוסי קל שמעטר את המילים.
"אני גם מסכים עם מארק."
"מביע הדעה השביעית: מיכאל." ילד בלונדיני, ירוק עיניים, מדבר, עיניו הירוקות נוצצות בפניו החיוורים."אני גם מסכים עם מארק."
***
בסופו של דבר, במקום ללכת לגן האם עם האופניים הכחולים והמבריקים שלי, התיישבתי ליד המנורה בסלון, ברכיי צמודות לחזי, עיניי הכחולות נעוצות בספר "רעות מלידה".
את הקטע לפני הכוכבית, שהוא בעצם ההתחלה של הביקורת האמיתית, בחרתי לכתוב בזמן הווה, אבל לא בגוף ראשון, כפי שהספר המעניין והמקורי (בערך) הזה מסופר.
קייט קייהיל היא מכשפה. היא חיה במאה התשע-עשרה, בעולם שבו מסדר האחים מדכה דיכוי נוראי את הנשים.
אסור לנשים ללכת עם שיער חשוף.
אסור להן לרוץ.
אסור להן להיות משהו חוץ מבובות-קטנות-צייתניות-צנועות-וכנועות של בעליהן.
האישה נחשבת לרכוש הבעל, עד כדי כך שבכנסייה, דרשותיהם של האחים, שנחשבים שליחי האל עלי-אדמות, מטיפים להו להיות "זכות לב, כנועות נפש, טהורות מידות".
בפועל, אישה "טובה", היא אישה צייתנית, כנועה, טהורה, שמחויבת לבעלה, לאביה, ולמסדר האחים.
כל הזכויות במשפחה הן של הגבר, בעוד כל החובות, מלבד פרנסה, תלויות על כתפיה.
אי-שוויון תמיד הרגיז אותי.
למראה אישה לבושה סינר מוכתם בכתמי אוכל, עובדת וטורחת במטבח, בעוד בעלה יושב על הספה, רגליו מורמות על השולחן, בעוד צלחת פיצוחים, בקבוק בירה ושלט של טלוויזיה מולו, אני יכולה לצרוח.
גם המילה "בעל" מרגיזה אותי.
בעלות היא זכות משפטית בנכס, המקנה לבעלים את הכוח המשפטי לעשות בו כל שירצו, בכפוף למגבלות שנקבעו בחוק או בחוזה.
אבל בעלים של אדם?
אדם?
אדם שיכול לדבר, לנשום,לחשוב, לאכול, לבחור את ההחלטות שלו בעצמו?
תפקיד האישה, לפי האחים השוביניסטים, הוא לבשל, לגדל את הילדים, לנקות את הבית, ולהיות בובה כנועה ויפה של בעלה.
אחת הסיבות שאני מאוד אוהבת את קייט היא שהיא מתנגדת. היא לא מסכימה להיות בובה כנועה ויפה, של שום בעל.
תודה, קייט.
הידד לפמיניזם!
סיבה שנייה:
אין פה באמת משולש אהבה.
ספויילר
היא לא באמת אוהבת את פול. העובדה שהיא לא אוהבת אותה בחזרה לא הופכת את זה למשולש אהבה. היא אוהבת רק את פין!
סוף ספויילר
סיבה שלישית:
הספר הזה כן. הוא אנושי כל כך, נותן תחושה של מציאותיות, להבדיל מכמה ספרים שקראתי לאחרונה, והיו נוראיים.
סיבה רביעית:
לסופרת יש תעוזה. היא מוכשרת מאוד, לא צפוייה, בעלת רעיונות לא צפויים, כותבת תפניות מוזרות, בעיקר כשהדמות הראשית קיבלה עזרה ממקורות לא צפויים.
אתם בטח לא חושבים שאלו הסיבות היחידות, נכון?
יופי, כי יש עוד מלא סיבות.
אבל אלו הסיבות העיקריות.


הדמויות:
קייט: הפנים שלה לא הכי יפות, אומנם הגזרה שלה כן. אבל לא כל פרט ופרט בה מושלם, ופה הפרט הזה משחק לידיים כשאחד הגברים רואה בה את האישה הכי יפה בעולם, למרות שאינה כזאת.
יש לה אישיות מדהימה. היא דמות כריזמטית, עמוקה, בעלת רגשות, מחויבויות, ואנושיות.
מורה: מורה היא האחות המרדנית, האמיצה, הפזיזה והיפה. תלתלים אדמוניים, עיניים כחולות. (מזכיר לי מישהו.)
היא מחביאה מתחת לקורה רופפת בארון הנעליים שלה ערימות של רומנים רומנטיים, שהיו שייכים פעם לאמן המתה.
מורה נואשת לחברה, שכן הן יוצאות מבית רק לשיעורי פסנתר ולכנסיה. דמות אנושית, כל כך בת חמש-עשרה.
(כן, בני חמש-עשרה. יש לכם משהו לומר על זה?)
טס: חכמה ורגישה. דמות שהייתם רוצים שתהיה האחות הקטנה שלכם, שאפשר להתנחם בחברתה, ולראות בה חברה טובה, למרות שהיא קטנה מקייט בחמש שנים. (בערך)
ברנדון: אביהן החלש של קייט, מורה וטס. הוא יותר לא-בבית מאשר בבית, וטס קשורה אליו מאוד.

העלילה:
בשנתיים שחלפו מאז מות אִמה, יש לקייט קייהיל משימה אחת בלבד: להגן על שתי אחיותיה. קייט, מוֹרָה וטֶס יודעות זה כמה שנים שהן מכשפות. הן אינן יכולות לעצור את זה - הכישוף פשוט זורם בדמן. קייט הבטיחה לאמה לפני מותה שתסתיר את יכולות הכישוף שלהן ממסדר האחים, השולט ביד רמה בעיירה האמריקנית הקטנה ומדכא את נשותיה דיכוי חמור. אם יגלו האחים את המכשפות ישליכו אותן לכלא, או אף גרוע מכך. חודשים ספורים לפני יום הולדתה השבעה־עשר, חוקי העיירה מאלצים את קייט להכריע בין נישואים לבין הצטרפות למנזר מרוחק. אם תצטרף למנזר לא תוכל להגן על אחיותיה. אם תתחתן עליה לבחור בין פול, המחזר השרמנטי והמתוחכם, לבין פִין המשכיל והמרושל. תוך שהיא מתמרנת בין מסיבות תה לכנסייה ומתמודדת עם האומנת החדשה שאביה שכר, קייט מוצאת את היומן של אִמה ומגלה בו סוד שעלול לחרוץ את עתיד משפחתה.
האם תצליח להטות את הגורל?
האם תמצא פתרון שיוכל לשמור על שלמות המשפחה?

העלילה נהדרת, מושכת ומרתקת, החל מהעמוד הראשון, וכלה בעמוד האחרון.
כל הכבוד, ג'סיקה ספוטווד.