ביקורת ספרותית על רעות מלידה - יומני המכשפות לבית קייהיל #1 מאת ג'סיקה ספוטסווד
ספר מעולה

---

שבוע הספר בתל אביב; אני מוכנה להתערב שיש שם לפחות מליון ספרים, ואולי אפילו מאה דוכנים. כיכר רבין מרהיבה בלילה - המזרקה עם האורות, והבריכה הרדודה והענקית והלא מותרת לשחייה מוסיפות המון. שבוע הספר הוסיף לה חיים.
אנשים; אפשר לראות שם אלפים, מכל קבוצת גיל ומכל צורה וצבע.
הכסף; מתבזבז במהירות ראוייה כיאה למקום מלא ספרים שתולעי ספרים מציפות אותו בהמוניהן.
אבל מה אני הכי אהבתי שם? האווירה, אווירה ביתית וטובה. אווירה שטובה יותר מכל אבא אוהב ואמא מבינה; אווירה של ספרים. הידידים הטובים שלי שאיתם אני מתכרבלת מתחת לפוך בימים גשומים, או מתרכזת בהם למרות אגלי הזיעה על מצחי ביום חם. ספרים!
הריח המשכר של ספרים חדשים גרם לי להסניף את האוויר, תערובת של ספרים חדשים עם דשא רענן (הריח הזה בקע ישירות מהמדשאות), מה שגרם לי לתהות, {ציטוט מהמוח שלי}: זה היום הולדת שלי או משהו?!
טכנית, בקרוב מאוד זה דווקא כן. אבל שוש, בררנים שכמותכם. אני לא רוצה להיזכר בעובדה שאני מזדקנת בשנה, תודה רבה.

אז בזמן האחרון דיי נעלמתי מהאתר. נחשו למה, אני אגיד לכם למה (סדרות קומדיה אמריקאיות=.=), גיליתי את עולם הפאנפיקים של הארי פוטר וגיליתי שדראקו והרמיוני הם זוג המאה!
אפילו התחלתי לכתוב פאנפיק *פרסומת סמויה* שפרסמתי פה *פרסומת סמויה* שאתה מוזמנים לקרוא *פרסומת סמויה* אבל אתם לא חייבים *ואולי כן?*.
בכלללללל מקרה, הבה נחזור למסלול!

״רעות מלידה״, זה הספר האדיר הזה שיכולתי לקחת במקום ״קסם זדוני״ (בווווווווווווווווז). אני שונאת את עצמי.
בואו נחזור חודש/יים אחורה, חנות ספרים, התלבטות בין ״קסם זדוני״ לספר המדהים הזה.
ולקחתי את קסם זדוני כי נמאס לי ממשולשי אהבה, לעזאזל! בקסם זדוני היה את משולש האהבה הגרוע של המאה!
אבל לא באנו לדבר על הספר הזה.
עכשיו אתם מבינים?
ולא אכפת לי אם לא כי אתם לא עומדים לענות על השאלה הזאת, הלאה!

טם טם טאםםםםםםםם
הקטע שכולכם חיכיתם לו!
תקציררררררררר!
*טורוטוטוטוטודודודודווווווו אולה!!!*
לקייט קהיל, אחות לשתי אחיות, בת למשפחה עשירה, יש סוד.
היא מכשפה.
עוד כמה חודשים יושלמו לה שבע עשרה, והזמן אוזל במהירות. במאה התשע עשרה בה היא חיה, המכשפות עדיין בבריחה לא נגמרת. אמה הייתה מכשפה; כך היא יודעת. אבל זו עזבה את משפחתן בעקבות מחלה מצערת שכילתה את גופה.
גם אחיותיה הן מכשפות; מורה בת החמש עשרה, וטס (טרזה) בת השתיים עשרה.
לפני מותה המצער של אמה, הבטיחה בעזות מצח שתשמור על עצמה ואחיותיה מפני מסדר האחים, השולט על העיירה בה היא גרה ביד רמה ומדכא את הנשים מחשש או מכעס כלפי מכשפות.
מדוע הזמן אוזל? שלושה חודשים לפני יום הולדתה, תצטרך קייט לבחור האם להצטרף למנזר האחיות (כמין מסדר האחים, רק בצורת אישה, והרבה פחות סמכותי), או שתחליט להינשא לגבר, ואז תזדקק להחליט לגבי שני גברים; פול, חבר ילדותה שגדל למחזר מוכשר ויפהפה. או שמא זה יהיה פין, גבר צעיר ומשכיל העובד בגינת ביתה.
והכל מתפוצץ לה בפנים כשיומן אמה הישן מתגלה ודפיו הישנים סוחפים אותה אל סוד אפל שעתיד לאיים על חייה, ואף על חיי אחיותיה.

אני כל כך שמחה שלקחתי את הספר הזה. אני אגיד לכם גם למה.

~סיבה מספר 1~
קודם כל, אין פה באמת משולש אהבה. (ספויילר) היא לא אוהבת באמת את חבר הילדות שלה, רק עצובה בשבילו. העובדה שהיא לא אוהבת אותו בחזרה משנה המון. היא אוהבת רק את פין, וזה כל כך טוב! בלי משולשי אהבה!(סוף ספויילר)

~סיבה מספר 2~
אנושיות. הספר הזה נוטף אנושיות, ריאליסטיות. התגובות אמיתיות וכנות וגורמות לך לחשוב שאולי ככה היית מגיב. הרבה דברים לא מפתיעים, ואתה מבין שהכל ברור, שהנתיב נכון. הספר הזה כן מאוד.

~סיבה מספר שלוש~
סוויצ'ים בעלילה, תפניות מוזרות, תמיד גורמות איכשהו לקורא לפעור עיניים ולהרגיש כאילו תקעו לו מחבת בראש. כלומר, במובן הטוב!
כשאתה מבין את התפנית אתה מבין הכל לנוכח הרמזים הפזורים בספר ולא מאמין לתעוזה של הסופרת! היא מוכשרת מאוד, והרעיונות מאוד לא צפויים ועוד יותר מעניינים ומפתיעים, בעיקר כשהדמות הראשית מקבלת עזרה ממקומות לא צפויים, או שסודות כאלו ואחרים מתגלים על אחת הדמויות.
אדיר!

ויש עוד מלאמלא סיבות, אבל אלה העיקריות!
בואו נמשיך קצת לשבחים ופירוט של הדמות הראשית.
הכתיבה מושלמת, היא כתובה בגוף ראשון ובזמן הווה, כמו כל הלהיטים האחרונים מאז ״משחקי הרעב״, אבל היא מאוד מושכת, יפה, ועמוקה.
הדמות הראשית מאוד מרעננת; לא שלמות. הפנים שלה לא הכי יפות, אומנם הגזרה שלה כן. אבל לא כל פרט ופרט בה מושלם, ופה הפרט הזה משחק לידיים כשאחד הגברים רואה בה את האישה הכי יפה בעולם, למרות שאינה כזאת.
ויש לה אישיות, ואוה, איזו אישיות. היא עמוקה וטובה, מיוסרת בידי המחשבה שהיא מכשפה כשכל מה שהיא רוצה להיות זאת היא; ולא מכשפה. היא לא רוצה לחיות באיום.
וזה יפה, למרות שלעזאזל, למה אף אחד לא רואה את הכיף בלהיות יצור על טבעי?!

והעטיפה (*שירת מלאכים*), איזו עטיפה! לא ראתנית או גאוותנית! פשוטה; דמות אישה שאני מדמה כקייט שוכבת בגן שאני חושבת שהוא גן הורדים של אמה, כשזר צמחים המבליט את אהבתה של קייט לצמחים לראשה, והיא נועצת את עיניה היישר לעבר הקוראים; ידיה פרושות לצדדים, מראות את השמלה הישנה, הפשוטה והלבנה שלגופה, שחושפת את רגליה המקופלות. וכמובן, בל נשכח שהזום לא מתמקד באזור מתחת לצווארה, מה שהופך את התמונה לאומנותית מאוד, יפה מאוד, ופשוטה מאוד. בדיוק מה שאני אוהבת.

העלילה מצוינת, הכתיבה מרהיבה, הדמויות אנושיות. וזה הרבה, מה שאני אומרת פה.
אז בבקשה, תקראו אותו. הוא יפה, הוא מושלם, הוא מדהים. הוא מעבר למה שדמיינתי.
אני תמיד אוהבת לקרוא ספרים שמעבר לציפיות שלי.
הוא כל כך שווה את המקום שהוא תופס על המדף, וכרגע יש לו מקום של כבוד; בין ספרי הפנטזיה הראשונים שאחזור לקרוא בעתיד.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על רעות מלידה - יומני המכשפות לבית קייהיל #1