ביקורת ספרותית על הנערה שהשארת מאחור מאת ג'וג'ו מויס
ספר מעולה

---

מכיל ספוילרים!

ואו, מאיפה להתחיל? אני בכלל קיבלתי את הספר מתנה. כבר אז השם שלו ריתק אותי. הכריכה הייתה מסתורית ומשכה אליה. לצערי, הספר נעלם לי בדיוק כשרציתי לקרוא אותו!! למזלי, מצאתי אותו וישר התאהבתי. בדיוק כמו שצפיתי שיקרה. אדואר וסופי, סופי והלן. הר קומנדנט וסופי. ליב ופול.

השורה האהובה עלי הייתה:

"It was never about the painting, Sophie."
And there it was, confirmation of my fate.

כשליב נלחמה על סופי, השוני הרב והדמיון שהיה בין השתיים ריתק אותי לגמרי!
הן בהתחלה היו הנערה שנשארה מאחור, אבל כל אחת מצאה את אהובה בדרך שלה.
אף על פי שזה רומן בקושי ראיתי אני עצמי את האהבה שם! ראיתי יותר את הכאב והטרגדיה.
ליזל שנתקפה קנאה מהתמונה בביתה
לואן שקיבלה את הציור
הלן שכתבה מאחוריו("היה כתוב שם, בגיר: Pour Herr Kommandant, qui comprendra: pas pris, mais donne." היא משתתקת לרגע. "להר קומנדנט, שבוודאי יבין: לא נלקח, אלא ניתן.")
זה שבר לי את הלב. התאהבתי בסופי לפבר ובנחישות שלה, באומץ הלב שלה. היא לא התייאשה עד הסוף, וגם שם זכתה לראות את אהובה.
מה שגרע מהסוף היה הבלבול. ולא הרגשתי שמחה בשביל ליב כי התעסקתי בסופי והלן(המכתבים שנמצאו)
"מה שנעשה אין להשיב"
סיימתי את הספר אתמול וטרם הצלחתי להתאושש מהרגשות שצועקים בתוכי
ספר נפלא ללא ספק

» ביקורות נוספות של איש פח
» ביקורות נוספות על הנערה שהשארת מאחור