ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שני, 20 בינואר, 2014
ע"י חמדת
ע"י חמדת
בתי הבכורה -הדס ,כתבה את רשמיה על הספר על רקע לימודיה בתואר שני בפסיכולוגיה :
"במאמצי להבנות את האנליזה שלי ברמה עמוקה ויעילה יותר, עלי לנווט תוך כדי ביקורת עצמי במסלול גורלי; מסלול הדורש כפי הנראה, בהיבטים מסוימים, לא רק השלמה אלא גם תיקון של עמדותינו המעשיות ולעתים גם התאורטיות"
הספר הזה הוא למעשה ספר על חלוצים. כמעט כולנו משתמשים במילים כמו "הוא מדחיק" "היא מכחישה" או "הם עשו את זה באופן לא מודע". אבל חשוב לזכור שהמושגים האלה, שנראים לנו היום כה ברורים, היו פעם דרכים לעבר טריטוריה לא מודעת – נפש האדם. אבי השיח הפסיכולוגי המודרני הוא פרויד ועליו נכתבו מאות ספרים ומאמרים. עם זאת, ישנן דמויות פחות מוכרות, שהיו שותפות למסע המיפוי הזה של הטריטוריה הלא מוכרת. וכזה הוא שנדור פרנצי.
לפרויד היו כמה תלמידים שלמדו ממנו את תורתו ואף הוכשרו על ידיו בכדי להיות פסיכואנליטיקאים ועברו אצלו פסיכואנליזה. שנדור פרנצי היה אחד מהם. לאחר שעבר פסיכואנליזה על ידי פרויד, פרנצי עצמו פנה לחקור את נפש האדם ולטפל במקרים הקשים ביותר שאיש מבין עמיתיו המטפלים לא היה מוכן לקחת על עצמו.
לפרנצי הייתה מערכת יחסים סבוכה מאוד עם פרויד, שנפרסת לאורך התכתובת ארוכת השנים. פרנצי היה אמיץ דיו בכדי לערער ולהתווכח עם פרויד, שהיה דמות כוחנית במרכז הזירה הפסיכואנליטית של אותם הימים. פרנצי מחליט בהחלטה אמיצה לפרסם את רעיונותיו שלעתים עמדו בסתירה לאלה של פרויד ועל כך הוא נודה מהחברה הפסיכואנליטית של תקופתו ובמשך שנים הוקע כאדם שלוקה בנפשו. כך כותב פרויד לפרנצי כאשר זה דוחה את נשיאות האגודה הפסיכואנליטית:
"אינני מאמין עוד שתתקן את עצמך כפי שאני תיקנתי את עצמי לפני דור... זה כמה שנים שאתה מפנה לי עורף בשיטתיות..מבחינה אובייקטיבית הייתי יכול להצביע בפניך על הטעויות התאורטיות במסקנותיך, אך לשם מה? אני משוכנע שלא תיתן לכל ספק לחלחל לתוכך שם"
הספר הוא היומן הקליני של פרנצי הכולל בתוכו סיפורי מטופלים, רעיונות ותיאוריות שפיתח. תיאורים של מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פרויד ומחשבות פרטיות שלו. הוא עוסק בנושאים כפאראנויה, סכיזופרניה התסביך האדיפלי ועוד. זהו ספר מרתק עבור מי שמכיר את תורתו של פרויד ורוצה לקבל הצצה לאופן שבו אנשים אחרים חקרו והבינו את הנפש האנושית באותם השנים כמו גם על המחיר היקר ששילמו על תעוזתם.
בספר הקדמה מצוינת ליומן מאת ג'ודית דופונט, הפורסת את מסכת יחסיהם של פרויד ופרנצי. הקדמה זו גם מסבירה את המונחים המקצועיים שבהם פרנצי מתרכז. עם זאת, הספר נועד לאנשים המתעניינים בפסיכואנליזה ושיש להם ידע מסוים בתחום. הספר נותן לנו הצצה מרתקת לתוך עולמו הפנימי המסוגר של אדם שחקר באופן אמיץ את עצמו בסופו של דבר, במחיר של חייו.
הספר יצא לאור בתמיכתה של החברה הפסיכואנלטית של ישראל ונערך על ידי עמנואל ברמן, איש מקצוע ידוע בתחום. תורגם מגרמנית על ידי אורנה וסרמן.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
לרץ היקר - מסתבר כי גם בתחום הזה של התת מודע יש מלחמות עד זוב דם כפי שמתבטאים
הדברים ביומנו של פרנצי. האחרון העז לצאת או לכפור בפרדיגמה של הסמכות העליונה אז פרויד ,והוא-פרניצי שילם על כך בכל התחומים האישיים והמקצועיים .כך הוא כותב ביומנו :
"הייתי אמיץ (ופרודוקטיבי) רק כל עוד נשענתי (באופן לא־מוּדע) על כוח אחר; כלומר מעולם לא 'בגרתי'. הישגים מדעיים, נישואין, מאבק עם עמיתים חזקים למדי – כל זה התאפשר רק תחת ההגנה של הרעיון שבכל מצב אני יכול לסמוך על תחליף האב. האם 'ההזדהות' עם הכוח הגבוה יותר [...] היא המשענת ששמרה עלי בזמנו מהתמוטטות מוחלטת? האם האפשרות היחידה להמשך הקיום היא ויתור על החלק העיקרי של העצמי שלי כדי למלא לגמרי את רצונו של אותו כוח עליון (כאילו היה זה רצוני שלי)?? [...] האם אצטרך (אם אוכל) לבנות לעצמי בסיס חדש לאישיותי, אם עלַי לזנוח ככוזב ובלתי אמין את הבסיס שהיה לי עד כה? האם נגזר עלַי לבחור בין מוות ובין 'לארגן את עצמי מחדש', וזאת בגיל 59? עם זאת האם יש טעם לחיות תמיד רק את חייו (רצונו) של אדם אחר? האם חיים כאלה כבר אינם מעין מוות?". וכך נכתב בעטיפת הספר : "זהו אחד מרגעי השיא ביומן האישי הייחודי שכתב ב-1932 הפסיכואנליטיקאי היהודי־הונגרי שנדור פרנצי (1933-1873), שנה לפני מותו מאנמיה ממארת. כאן הוא מסכם את לקחיו הכאובים מקשר קרוב של רבע מאה עם מורו, מטפלו וחברו זיגמונד פרויד סביב התערערות יחסיהם. ביומן הוא מתאר גם בלי שום עכבות את הסערות ואת נקודות המפנה בעבודתו היום-יומית עם מטופליו; את מאמציו הבלתי נלאים לחלצם ממצוקותיהם, ובכלל זה את האקספרימנט הנועז ומעורר המחלוקת של האנליזה ההדדית ואת חשיבתו על הדרך שטראומה נפשית (ובפרט ניצול מיני בילדות) מביאה לעִרעור האישיות. היומן (ועצם קיומו) נשמר בסוד יותר מחמישים שנה, ועם פרסומו נהיה לאחד הטקסטים המצוטטים ביותר בספרות הפסיכואנליטית ולאבן פינה של חשיבה בת זמננו על טראומה ועל דרכים להתאושש מתוצאותיה". מסתבר שבכל תחום מי שיוצא כנגד המערכת משלם מחיר אישי, משפחתי, מקצועי יקר מאוד עד כדי התערערות הבסיס לחייו שלו. |
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
חמדת כתוב מאוד מעניין - הויכוח על העולם של התת מודע בעצם הישפיע על התרבות כולה
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת