ביקורת ספרותית על החור שברעש - עטיפה חדשה - כאוס מהלך #1 מאת פטריק נס
ספר מעולה

---

וואו.
הרבה זמן לא שקעתי בספר ככה.
נראה לי מאז יצורים יפהפיים או משחקי הרעב 1.
הזמנתי אותו מהאינטרנט מסיבה אחת ויחידה: "סוחף לא פחות מטרילוגית משחקי הרעב". (סתמו.) (המבין יבין).....
אני רק אזהיר אתכם שביקורת זו עלולה להכיל ספוילרים.

על אחריותכם.

*
אז ככה, הספר מתחיל כל כך מוזר. זה פשוט כמו לשמוע מחשבות של ילד, מין ערס מתבגר כזה. (מה שבהמשך מתגלה כלא נכון, אבל עזבו...)
אחד הדברים הכי מדהימים בספר הזה (אני כמעט בטוח בכבר אמרו את זה), שהוא יוצר רעש בתוך הראש שלך. ממש -חשים- את מה שהם מרגישים. כאב ראש. אין אקמול.
בואו נודה, עד עמוד ארבע מאות כמעט ולא מבינים כלום מהספר.
מבינים את הדברים הכי בסיסיים, אבל לא ברור למה אהרון* (אני עוד אדבר עליו) רודף אחרי ויולה וטוד, מה הוא רוצה מהם, למה הצבא כל כך מתעקש ומה ראש העיר הזה רוצה, ולמה ולמה ולמה ולמה.
וגם הדברים שכן יודעים, מתגלים כלא נכונים!
והייתי בסדר עם טוד. באמת. עד שקרה מה שקרה. אתם יודעים, מנצ'י.
מנצ'י!
!
!
!
אני צרחתי נראה לי עלהספר: "דחוף את ויולה הזאת לתוך המטים, דחוף את המכוערת שתנגן לאהרון באוזניים! (ויולה, כלי נגינה, מתחכם, אה?)"!!!!
והוא, לא, הוא בורח.
יש לי בעיה עם כלבים שמתים. נראה לי שזה בעיקר בגלל שיש לי שתי כלבים, ואני גר בקיבוץ קטן ומחניק כמו גטלין שיש בכל מקום שאתה הולך כלב. (שלרוב נדבק לך לרגליים.) אבל אני לא יודע... מנצ'י כל כך חמוד! כמו גולום משר הטבעות! (על הדעה הזאת בנוגע לגולום אנשים רבים חולקים איתי).
ואיך שהוא זינק על אהרון, ותלש לו את האף... (רגע, זה אפשרי בכלל?!?!?), וטוד, טוד הזה עם ויולה המסוממת הזאת נוטש את מנצ'י החמוד, הנאמן, שאני במקומו הייתי עוזב כבר מזמן את מר טוד-חולה-הנפש.
ואיך שמנצ'י צועק: "טוד! טוד!" (אני דמיינתי אותו בקול הכי צייצני בעולם), וכדי לדכא אותי עוד יותר, טוד מספר שבקול של מנצ'י יש חוסר הבנה, חוסר אונים, כאילו הוא שואל את עצמו: "למה טוד עוזב אותי?" (אוףףףףף תקולל טוד הפלטיפוס!)!!!

ואהרון.
הגיע הזמן לדבר על אהרון.\
איך- הבן- אדם- הזה- לא- מת?!?!?!?!!?!?!?!?\
נדחף לתנינים, והם תולשים לו את הלחי (לא מת.)
עוקרים לו את האף. (לא מת).
מוציאים לו את העין. (לא מת).
והוא- עוד- צוחק!!!
זה כל כך לא אמין!
אבל בכל זאת הוא דמות מגניבה מידי בשביל לפסול אותה, אז עזבו...
O:
ואמא של טוד.
לא יודעי, כשויולה הקריאה את היומן של אמא שלו, זה היה כל כך מוזר...
"הו חמוד שלי, העולם שלנו מזעזע אבל מושלם." "העולם שלנו יפה." העולם שלנו מזעזע" "אוי, אני כל כך שמחה שהולדתי אותך לעולם המקסים הזה!" "או, אני כל כך עצובה שהולדתי אותך לעולם הנורא הזה!"
תחליטי, לעזאזל! ולמה- את- חופרת? מאה עמודים היא כתבה אותו דבר!
אבל בואו גם נעזוב את הקטע הזה.
למרות שהיה לי חסר רומן בספר, הוא בכל זאת אדיר!
הוא מצחיק (עד שמנצ'י מת :( ) מותח, ופשוט לא עוזב אותך לרגע!
אז חובה קריאה!
ואתם תתרגלו לצורת הכתיבה, לא לדאוג :)
ושוב, מומלץ מאוד מאוד מאוד!

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על החור שברעש - עטיפה חדשה - כאוס מהלך #1