אם טובה דיהבב תומס11ספר מעולה! אחד הטובים שקראתי לאחרונה! רות, פסיכולוגית, מנהלת יחידת טראומה בבריאות הנפש בלונדון מספרת על מטופליה ובמקביל על חייה האישיים. הספר מביא לנו זווית ראיה של מטפל שאני מצאתי מרתקת, ובמקביל את הפן האישי, איך מה שקורה בחייה האישיים של רות משפיע על עבודתה ועל מטופליה. הספר עורר בי מערבולת של רגשות, מהערצה לעבודת המטפלים ועד כעס ועוגמת נפש מהתנהלותה של רות כאמא וכמטפלת. יש גם פן מותח והסוף מפתיע למדי. היה לי קשה להניח את הספר מידי, משך אותי לקרוא בו עד ועוד ולהצטער שנגמר
מאתרת הילדיםרנה דנפלד7במיוחד להורים שבינינו, מדובר בספר הופך קרביים. הקלות שבה ילד יכול להיחטף ולהיעלם מעל פני האדמה היא מזעזעת. במקרה זה מדובר במדינת אורגון, ארה"ב. אזור של יערות מושלגים ברוב ימות השנה, מה שמקשה מאוד על החיפושים ובוודאי על מציאת הילד. נעמי היא בלשית פרטית המתמחה באיתור ילדים. היא מומחית בנושא משום שהיא בעצמה הייתה ככל הנראה ילדה חטופה עד שהצליחה לברוח. אין לה כל זיכרון מהעבר, זכרונותיה מתחילים מהיום שברחה.היא לא בוטחת באף אחד, מעדיפה לעבוד לבד משום שאתה לא יכול לדעת מה אמת ומה שקר בתחום הזה. בספר היא מנסה למצוא את מדיסון, ילדה בת 5 שנעלמה לפני 3 שנים. לרשויות לא ברור אם היא נחטפה או הלכה לאיבוד ומתה מהיפותרמיה ביער המושלג. הסיפור מוצג מנקודת מבטה של מדיסון ומנקודת מבטה של נעמי. לנו, הקוראים, ברור שהיא נחטפה ואנחנו אף לומדים על עברו של החוטף ואני חייבת לומר עם השתדלות רבה שלא לעשות כאן ספויילר, שהעבר שלו מזעזע אותי אפילו יותר ממה שעברה מדיסון. כשאתה קורא את הספר הזה אתה רוצה לחבק את הילדים שלך חזק ולא להסיר את המבט שלך מהם לעולם! משום מה אין אפשרות לדרג אז.. ספר טוב - 4 כוכבים. מומלץ אך לא לבעלי לב חלש.
האיש משומקוםגרג הורביץ2אז אחרי שקראתי ונהניתי מהספר הראשון "פרויקט X" המשכתי לספר השני בסדרה וההנאה המשיכה. הפעם אנחנו מלווים את אוואן סמוק במאבקו בפסיכופת שחטף אותו כדי לגנוב את כספו מבלי לדעת את מי הוא חטף... המשימה להימלט מהטירה בה הוא לכוד היא אתגר אפילו בשביל אוואן. חייבת לומר שהיו רגעים בספר שתהיתי איך לעזאזל הוא יצא משם כשכל ניסיון נכשל ונראה שנגמרו לו האפשרויות... הספר מותח, מעניין ומפתיע כאשר במקביל לכך אנחנו חווים עם אוואן את לבטיו אם להמשיך במה שהוא עושה או למצוא לעצמו חיים נורמאליים מחכה בקוצר רוח לספר הבא!
בית יעקוביאןעלאא אל-אסוואני12בספר שלל דמויות מעניינות שכל אחת מהן מאפשרת לנו הצצה אל תוך החיים במצרים על כל תחלואי החברה והשלטון שבה. ההבדלים בין המעמדות, בין העניים לעשירים, מועברים בצורה בוטה וחדה. הספר קריא וזורם והעלילה מעניינת כאשר היא עוברת מדמות לדמות ועוסקת בנושאים מגוונים כגון האסלאם הקיצוני, הומוסקסואליות, מעמד האשה, שחיתות השלטון ומאבקו של האדם הפשוט, להתקדם, לצאת מהעוני והנחשלות תוך מאבק מתמיד ומכשולים על כל צעד ושעל. כל דמות נוגעת ללב בדרכה, מעוררת רגש ומחשבות. כאשר קראתי את הספר הבנתי שאין פלא שרבים כ"כ מבני האסלאם החיים במדינה שכזאת פונים אל הדת כמענה לבעיותיהם. כאשר אין כל תקווה אחרת, הדת היא התקווה האחרונה וכשהחיים כה קשים, ההבטחה לגן עדן היא פיתוי עצום. בהחלט ממליצה!
גפרורמשה גל (גלסברג)8הגעתי אל הספר בעקבות המלצות בקבוצת הקריאה בה אני חברה בפייסבוק. בגדול מסופר על גדי גולן, טייס בחיל האויר הישראלי, בחור מוצלח לכל הדעות שמסוקו מתרסק במלחמת יום הכיפורים. טייס המשנה הוא טייס בשם דיויד, שבמקררהההה יש להם את אותם נתונים פיזיים ובטעות הם מחליפים ביניהם את דיסקיות הזיהוי, מה שמוביל לכך שגדי, הניצול מההתרסקות מזוהה כדיויד, ומאחר ואיבד את זכרונו הטעות ממשיכה... הייתי תחת הרושם שיש בספר תעלומה שתתגלה רק בסופו - מי משתי הדמויות דיויד וגדי באמת נהרג בהתרסקות המסוק, אך בפועל אין שום תעלומה. ברור מן ההתחלה שגדי הוא זה שניצל. גדי השאיר ארוסה בהריון שנשבעת שלא יהיה גבר אחר בחייה אחריו, הורים ואחות שלא מפסיקה לחלום שהוא חי... היו לי כמה בעיות עם הספר הזה ואני אשתדל לציין אותן מבלי לעשות ספויילר גדי מתעורר ללא זיכרון בבי"ח בארה"ב ועל אף שאובדן הזיכרון מפריע לו מאוד הוא מסרב להיפגש עם מפקדו מחיל האויר ועם סיגל ותמר (הארוסה והאחות) שמאוד רוצות להיפגש עמו כדי לשמוע על רגעיו האחרונים של אהובן. לא ממש אמין בעיני העניין הזה. נותן תחושה שהסופר כופף את הסיפור כדי שיתאים לתכנית.. מעבר לכך, הפריע לי שבערך כל בחורה שפגשה את גדי התאהבה בו, בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא מצא "מלאך מושיע" שעזר לו להסתדר. יש מס' מקרים של "כמעט" מפגש בין גדי לאנשים מעברו שיכלו לזהות אותו, אך בסופו של דבר וכאן אולי יש ספויילר קטן!!! לוקח יותר מ-20 שנה עד שמתגלה האמת מה שבעיני היה מוגזם ונמשך כמו מסטיק אבל השיא הוא שאחרי כמעט 600 עמודים לא זכינו לקבל סוף ברור אלא קדימון לספרו הבא של הסופר, מה שנקרא to be continued... אז אני לא אגיד שהספר אינו קריא וברובו הוא זורם ונעים לקריאה אבל סיימתי אותו בעיקר מעוצבנת
המאהב החשאיאיזבל איינדה5הספר מתמקד בחייה של אלמה, ילדה שאיבדה את הוריה בשואה וגדלה אצל דודיה בסן פרנסיסקו. אהבתה הגדולה של אלמה הוא איצ'ימיי, בנו של הגנן. במקביל מסופר סיפורה של אירינה, עובדת בבית האבות שבו שוהה אלמה. לאט לאט מתגלים רבדים וסודות מחייהן של השתיים. נהניתי לקרוא על דמותה המיוחדת של אלמה, אהבתי את העובדה שהיא הוצגה על שלל מגרעותיה מבלי ליפות את אופיה. בכלל, הספר הזה מלא בדמויות שיש בהן משהו מיוחד כמו דודה של אלמה ובן דודה נתניאל. יש משהו קסום בספר הזה, נהניתי.
גלויות מיווןויקטוריה היסלופ3מה שבטוח ואני מבינה שאני לא היחידה, הספר הזה גרם לי לרצות לעשות טיול ארוך ביוון ולבקר בכל המקומות הקסומים שמתוארים בו. אלי, בחורה מאנגליה שגרה בדירה קטנה ועובדת בעבודה משעממת למדי, מקבלת בטעות גלויות מבחור שכותב אותן לאהובתו לשעבר. הגלויות מהוות נקודות אור בחייה המשמימים וגורמות לה לנסוע בעקבותיו ליוון. ביום שהיא נוסעת היא גם מקבלת מעין יומן מסע של הבחור ביוון שמתאר את הטיולים שלו ואת האנשים שהוא פוגש שמספרים לו כל מיני סיפורים. כך שיש לנו כאן מעין אסופת סיפורים קצרים שלא קשורים אחד לשני וסיפור מסגרת של אותו בחור ובחורה. הספר חביב למדי, אפשר לקרוא ואפשר גם לא...
הכלה המתחזהננסי ריצ'לר3התאכזבתי! הספר לא מרגש ולא סוחף, לא מביא עמו שום דבר חדש והכי מתסכל מבחינתי, שבעצם לא קיבלנו תשובה סבירה לנטישתה של האם. נראה שאפילו הסופרת לא יכלה לחשוב על סיבה הגונה... בהחלט אפשר לוותר
בריט-מארי היתה כאןפרדריק בקמן10לאחר שקראתי את ספרו הקודם של הסופר "איש ושמו אובה" ואהבתי, הגעתי לספר הזה עם ציפיות מסויימות ולצערי התאכזבתי. קודם כל, התחושה שהנושא חוזר על עצמו: אדם מבוגר עם מוגבלות חברתית שאיכשהו מוצא את עצמו בסיטואציה לא שגרתית ואז מגלה עולם חדש, נשמע לכם מוכר? אבל מעבר לחזרתיות, מה שעבד מצוין אצל אובה, לא עבד בספר הזה. כל מיני משפטים שחזרו על עצמם כל הזמן והסיפור עצמו שהוא בהחלט בעל פוטנציאל איכשהו לא הגיע למיצוי, לא היה מספיק מהודק. איכשהו צלחתי את הספר ולא וויתרתי באמצע אבל בהחלט אפשר לוותר.
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל36הקופסא הזו עם הכנפיים שעפה בשמיים תמיד מלחיצה אותי. "הסרטים" על קלקולים אפשריים של מטוסים מביאה אותי לחשוב על דרכים איך להסיט את המחשבות למקומות אחרים. לכן הספר הזה היה מושלם לטיסה. גם אם קצרה. יש לציין שהספר "עף" מהר יותר מכנפיים. הוא מתקתק משום כל המתכונים המתוקים שבו. הוא גם מר בגלל זיכרונות השואה והבריחה שבו. הוא רומנטי כי יש בו אהבה כמו בסרטים. זהו ספר שמאמין באהבה "עד שהמוות יפריד". העלילה מעבירה חוט מהעבר לעתיד כמין מטוטלת זהו סיפור שמתמקד ב 4 דורות של אופים. העלילה גורמת לקורא להעריך עסקים של משפחות שעוברות מדור לדור. זה נוסך בקורא הרגשה שצריך לשמור ולשמר עסקים כאלה. כשאני מגיעה בשיטוטי לרחובות בהן יש חנויות קטנות ומטריפות אני הכי מאושרת. יש שם נגיעה אישית בכל פריט. יש פעמון על הדלת. מוזיקה שכנראה בעל החנות מטורף עלייה. העיצוב שכנראה מקורו בטעם אישי ופחות מסחרי משדר אווירה שונה מבתי כל בו גדולים שהקונים הולכים שם לאיבוד. כדי לא לעשות ספוילרים ועדיין לספק סקירה ראויה רק אומר שיש בעלילה מוטיבים שבהחלט שווים לחשוב עליהם גם היום. מוטיבים שאהבתי מאוד. על העלילה: הופ קמה לפנות בוקר לקונדיטוריה. מכניסה מגש דניש, מוציאה קרואסונים, מערבבת, מקמחת, מכינה את הקונדיטוריה לרגע שבה אנשים יכנסו לקפה ומאפה שימתיק להם את היום. העלילה מתחילה ונגמרת בקונדיטוריית "כוכב הצפון" שבקייפ קוד ארה"ב. יש לה ילדה מתבגרת זועפת בגלל הגירושין שהוריה עוברים. יש לה כמה מחזרים שהיא מנפנפת וסבתא חולת אלצהיימר. עד כאן מסובך אבל לא כמו הסיבוך הרציני בהמשך כשתגלה מי היא ומאיפה באה. כשתיסע לפריז ותדבר עם אנשים עם מספרים על הידיים. עם תמונות וסיפורים שיגרמו לה לבכות ולרעוד. עם חיפוש אנשים אבודים וחיבור ביניהם. ועם חוש ריח מפותח שגרם לה להגיע למאפייה של מוסלמים ולגילויים מרעישים על 3 דתות שהתכנסו יחדיו בכדי להילחם באיש מטורף עם שפם שסחף והרס כמעט את העולם. הגילוי המרעיש מבחינתי הוא שבצרפת מוסלמים נוצרים ויהודים חברו יחדיו והחביאו יהודים שברחו מהחיילים הנאצים. בעולם תקין זה בדיוק מה שהייתי מצפה שיעשה. זה לא ספר עמוק, זה לא ספר עם עברית יפה "שמפילה אותך לקרשים" אך זה ספר עם סיפור נפלא שנקרא בלגימה אחת. סיפור שקל להזדהות אתו. ולמי שאוהב לאפות כמוני יש מתכונים נפלאים. עוגיות מרנג בן לילה/מתכון אחד מהרבים שישנם בספר חומרים: 2 חלבונים חצי כוס סוכר 1 כפית תמצית וניל חצי כוס שוקולד צ'יפס הוראות הכנה: מחממים תנור ל 180 מעלות מקציפים חלבונים במהירות גבוהה מוסיפים סוכר באיטיות מאטים הקצפה ומוסיפים וניל מקפלים שוקולד צ'יפס פנימה בעדינות יוצקים בכפית לתבנית מכניסים את התבנית לתנור מכבים תנור ומשאירים את התבנית לכל הלילה ובבוקר הפתעה גדולה בתאבון....
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל15עכשיו זה ברור לי: 'קריסטין הרמל' "not my cup of tea". לא מתחברת לסגנון כתיבתה, לניסוח ולהשתדלות המתמדת להסביר לקורא/ת כל משפט, הגיג , או התפתחות בעלילה. "אני מעיפה מבט בשעון....אני קופאת לרגע...אני רגילה לאחרונה... אני בולעת רוק....אני נכנסת...." כל הניסוח הזה של "אני ואני" נמצא בתוך פסקה אחת!! בלתי נסבל מבחינתי :) הסיפור נסוב על הופ (36) גרושה + ילדה הנאלצת לחזור לבית ילדותה על מנת לעבוד בקונדיטוריה 'כוכב הצפון' שהקימה סבתה רוז החולה בשיטיון (דמנציה). לרוז המאמי יש רגעים של צלילות, בהם היא חושפת סודות רחוקים. הנושא הוא מעניין, אבל הרדידות של הכתיבה הכריעה את הכף, ובעמוד 57 סגרתי את הספר. הספר מוגדר "רב מכר עולמי" ועפ"י סקירה של גוגל 94% סימנו לייק, אצלי זה לא עבר. התחברתי לביקורות הפחות אוהדות כמו: כתיבה דלה, קיטש אמריקאי, משעמם וצפוי, שטחי, וכמו שכתבה שרון, לכאורה כל המרכיבים קיימים , אך הספר רדוד מאוד. בשורה התחתונה, ספר שהוא מעין אופרת סבון טלוויזיונית. אפשר לוותר.
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל2"ספר מרגש עם תוכן עמוק שעוסק בכוחם של זיכרונות ובקשרים בין-דוריים. מה שהופך את הקריאה לחוויה כל כך מיוחדת היא הכתיבה המצוינת של קריסטין הרמל – היא כותבת בצורה סוחפת ואינטליגנטית שפשוט 'שואבת' אותך פנימה אל תוך הסיפור המשפחתי. למרות הרקע ההיסטורי הלא פשוט, הספר שומר על טון של תקווה ואופטימיות ולא מרגיש מעיק. מומלץ מאוד למי שמחפשת ספר עם לב ועומק שנכתב על ידי סופרת שיודעת להחזיק את הקורא מהרגע הראשון."
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל8קוראת את הביקורות ולא כ"כ מבינה למה מעקמים את האף. סיימתי לקרוא אותו היום ואני נפעמת. כן, אולי העלילה צפויה (באופן מסויים, לפעמים היא דווקא די מפתיעה) אני דור שלישי לשואה ולכל סיפור או אזכור אני מתייחסת ביראת כבוד. גם לי במשפחה יש תעלומה שלא נפתרה וכבר מאוחר מידי. הסיטואציות הבין דוריות שקושרות ולא קשורות לשואה, אלא גם ליחסים, לפתיחות, למסורת משפחית נגעו בנקודות מאוד רגישות וחבויות של ליבי. הספר נקרא מאוד בקלילות, ואני סולחת על כך שהוא לא סחט דמעות. יצאתי עם תובנות מסויימות לגבי ראיה שלי את בני משפחתי וזה מספיק לי, ועל כך אני מודה. הייתי אומרת על הספר - יש יפים ממך, אבל אין יפה כמוך. אה, והכנתי עוגיות שקדים לפי אחד המתכונים של הספר, והן דומות להפליא לעוגיות שסבתא שלי הייתה עושה.
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל6הופ, בעלת קונדיטוריה שהיתה בבעלות משפחתה במשך כ-60 שנה מגלה דרך סבתה חולת האלצהיימר שחווה רגע של צלילות על העבר המשפחתי שלה. מאוד קיטשי, מתקתק ודי צפוי. אני רואה שאני ממש בדעת מיעוט כאן, אבל לא אהבתי את הספר. אולי הגעתי עם ציפיות גבוהות מדי. כן, הוא נחמד, מרגש, אבל באמת שקראתי ספרי שואה טובים יותר. בתור ישראלית, יהודיה (אשכנזיה) העיסוק בנושא כאן הרגיש לי שטחי ולעוס. הרגשתי שאני קוראת ספר שנמצא ברשימת קריאה בתיכון של פרבר אמריקאי. בכלל, הרגשתי במהלך הקריאה שהספר הזה מכוון לקהל האמריקאי שלא מכיר ולא מחובר לנושא והספר בא להפגיש אותו עם השואה והיהדות באופן כללי בפעם הראשונה (כן אני יודעת שזה נורא סטראוטיפי לכתוב את זה). הרגשתי שבארבע מאות העמודים של הספר הסופרת ניסתה בכל מאודה לדחוס כמה שיותר הסברים ליהדות, היהדות ביחס לדתות אחרות, מונותאיזם, ואפילו אסון התאומים השתרבב לו (הרי חייבת להיות נגיעה אליו, לא?). זהו ספרה הראשון של קריסטין הרמל שאני קוראת וכרגע אין לי כל כך חשק להמשיך לספרים האחרים. מה שכן, אני מודה לה על כל המתכונים שיש בספר. בתי ואני אוהבות להעביר זמן איכות באפייה בסופי השבוע, אז יש לנו מתכונים חדשים להשתמש בהם.
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל5ספר משעמם וצפוי אין כמעט סיפור, ספר שמנסה לצייר איזה אוטופיה שלא קיימת בין הדתות (ודאי המוסלמית) שכולם טובים אם המתכונים טובים אז אולי היה שווה לקרוא
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל4רומן פשוט, סיפור אהבה פשוט, המערבב את שלוש הדתות לאידיליה פרוגרסיבית לצערי רחוקה מהמציאות. יחד עם מוראות השואה מטובלית במטעמים מתוקים, וכל זה עטוף בנצנצים וורודים של סיפור אהבה מתקתק. למרות זאת אהבתי את הסיפור והעלילה וגם אני התאהבתי בגיבורה הופ.
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל24זהירות - קלקלנים! באמת מתיקות. הכול מתוק מסביב - חלק גדול מן הספר מתרחש בבית קפה ובמאפייה הצמודה לו. בספר משובצים מתכונים של המאפים המתוקים המוזכרים בו. והמתיקות היא לא רק זו שמשמינה ומעלה את רמת הסוכר בדם, אלא גם מתיקות מרגיזה בעלילה. אמנם יש הרבה צרות, נישואים שהתפרקו בגלל ניכור ובגידה, מחלות ומוות, קשיים כלכליים חמורים - המאפייה שנמצאת בבעלות המשפחה כבר שלושה דורות עומדת להיסגר בגלל חובות וחוסר יכולת לקבל אשראי בבנק - אבל כמובן שאנשים טובים באים לעזרה, ושמעבר לפינה מצפה אהבה. ומעל לכול - יש מתיקות שבסגירה המתקתקה של כל המעגלים האפשריים - הרומנטיקה מנצחת את הנאצים, את המרחקים הפיזיים ואת מרחק הזמן. באיזשהו שלב המתיקות הזאת מעוררת בחילה - הסופרת כל כך נחושה להראות לנו שהכול טוב ויפה שהספר הופך לעתים לדידקטי ממש. תוכלו להבין כמה אחוות העמים והדתות חזקה מכול - הרי המוסלמים השתתפו בהמוניהם בהצלת יהודי צרפת, כאחיהם הנוצרים. מעניין מי היו אלה שרצחו יהודים רבים כל כך - אולי חייזרים מן החלל החיצון? הרי בני אברהם - הנוצרים המוסלמים והיהודים - רק סייעו זה לזה להינצל. מהי המתיקות שבשכחה? רוז, הסבתא המאושפזת במוסד לחולי אלצהיימר, שכחה הכול, אינה זוכרת שבתה היחידה נפטרה, אינה מכירה את נכדתה הופ ואת נינתה אנני, אינה זוכרת את קורות חייה. אך מפעם לפעם יש שעות של חסד וערפל השכחה (המתוק כנראה) מתפוגג לזמן קצר. באחת מאותן שעות חסד מצליחה רוז להעלות על הכתב רשימה של שמות ודורשת מנכדתה לנסוע בהקדם לפריז כדי לגלות מה עלה בגורל האנשים הללו. החיפוש מגלה את ההיסטוריה האמתית של רוז, זו שהקפידה להשכיח ולמחוק במהלך חייה. מסתבר שרוז איננה מי שהכול חשבו שהיא. היא יהודייה שהתאהבה בחייל אמריקני במלחמת העולם והגיעה בעזרתו לארה"ב. משפחתה נספתה בשואה. החיפוש גם מגלה אנשים חיים, לא כולם נספו בשואה. יש עדיין אנשים שזוכרים את רוז ומתגעגעים אליה. סיום הספר מביא את הדרמה המתקתקה לשיא. יש איחוד ומוות מתוזמר היטב. והכול בא על מקומו בשלום - הופ מוצאת אהבה וכסף שמכסה ברווח את כל חובותיה ומבטיח את המשך הקיום של המאפייה. אז למה בכל זאת דירגתי את הספר כספר טוב? רק בגלל המחשבות שמבעבעות אצלי מאז שקראתי אותו. ספר שמצליח להשאיר רושם ולעורר נחשול של מחשבות וזיכרונות הוא כנראה ספר טוב. הוריי ניצולי שואה. בזיכרונו של כל אחד מהם מאוחסנים עשרות אנשים, אולי מאות, שאיש אינו זוכר אותם עוד. ואינני מתכוונת רק לקרובי המשפחה, שלפחות את שמותיהם של רבים מהם אנו יודעים ומשמרים. שרדו תמונות של מעטים מהם בלבד. בזיכרונם של אבי ושל אמי טמונים פנים ושמות (לפעמים רק פנים) של מאות אנשים - הילדים שלמדו אתם במהלך השנים, השכנים בעיירה, הסוחרים ובעלי המלאכה, הרופא שתפר את הפצע בברך, הילדים ששיחקו עמהם. לאמי יש תמונת כיתה א' שבה למדה. אינני יודעת באיזה נס ניצלה דווקא תמונה זו. מהילדים המצולמים בה ומורתם שרדו רק אמי ואחותה - מי זוכר את הילד השמנמן הממושקף ואת הילדה בעלת הצמות הדקות? איש לא הציל אותם. אין מתיקות בשכחה. אין מתיקות גם בזיכרון, אבל טמונה בו חובה ואחריות. פיזור אבקת סוכר דקה על ההיסטוריה אינו ממתיק אותה אלא חוטא לאמת ולזיכרון.
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל3ספר מרתק ומעניין. מספר על השואה, על קשר בין דורי וגם על אהבה שנמחקה (לא לגמרי). סיפור תעלומה ממש טוב. נהנתי מהתיאורים של המאפייה והקשר שלה לסיפור כולו. הרחתי אפילו את ריח המאפים. ממליצה!