הנערה שהשארת מאחורג'וג'ו מויס1ציפיתי כל כך..וקצת התאכזבתי. מעניין אומנם, מחבר בין שני סיפורים שונים מאד ומעלה דילמה חברתית חשובה אבל כתוב בצורה די פשוטה, מזכיר קצת את הנערה מכיכר טיימס...מזכיר קצת בסגנונו את ז'אנר "ספרי הטיסה". תהנו
ספרדיםאלייט אבקסיס4ספר מעניין מאד. אומנם, אינני חושבת שמרוקאי ישראלי יוכל להזדהות עם הכתוב. יש שם דגשים על דברים שכבר לא כל כך מכירים בדורנו ובכלל בארצנו..הספר מדבר על המרוקאים שהיגרו בעיקר לצרפת וקנדה בתקופת ההגירה השלילית הגדולה של יהודי מרוקו (שנות החמישים של המאה הקודמת, עם קבלת העצמאות של מרוקו). לטעמי, הספר מתאפיין בהרבה גוזמאות, אפילו הרבה מאד. אולי הרעיון היה מכוון ואולי לא אבל לי זה קצת צרם. ניכר שהכותבת חקרה לעומק את כל הנושא מכל היבטיו מלבד ההיבט הישראלי שנכתב עליו פחות וכן מה שנכתב עליו יותר מתאים לשנות החמישים-שבעים בישראל מאשר לימינו אנו, למרות שהספר כן מדבר על ימינו אנו.. יש הרבה העמקה בהיסטוריה, הרבה ידע שנוגע להרבה מאד תחומים. ממליצה לקרוא ולהחכים אבל יש לקחת בעירבון מוגבל את הכתוב ולזכור שזה רומן בסה"כ עם דעות והשקפות של המחברת כמובן ולא ספר אנתרופולוגי נטו... תהנו!
בית היולדותדריה מעוז0ספר פשוט הזוי. נשים בהריון ראשון או נשים יולדות טריות - נא לא לקרוא אותו אלא אם כן תקחו בערבון מוגבל את כל מה שכתוב שם לאורך הספר ולא תרצו לסיימו.. קצת מוזר, קצת דמיוני מידי אך ברמה שקשה להבחין בה בגלל העלילה וההצב הכל כך מציאותי. ממש לא משהו
אישה מרוקאית אחתימית ארמבריסטר1ספר פשוט פשוט - בכתיבתו, בעלילתו אך שובה בקסמו ובפשטותו. נהניתי מכל רגע, קראתי אותו במהירות והוא נגמר מהר מידי לדאבוני..הספר די קצר אך קולע ומשאיר חוויה רגשית גדולה אצל הקורא, גם אינו קשור ליהדות מרוקו.. תהנו
היד של פאטימהאילדפונסו פלקונס2מי שמצפה לספר בסגנון ספרו הקודם של אידלפונסו, עומד להתאכזב. אומנם בבסיס עלילת הספר יש רומן אך הספר רווי היסטוריה, וכאשר מדובר בספר בן 1000 עמודים כמעט, זה הרבה. אפשר פשוט לקרוא בספרית עיון הרבה פחות חומר ויותר בתמצות על מרד המוריסקוס בחבל אנדלוסיה. מה שכן, לולא ספר זה, סביר להניח שלא הייתי קוראת את הערך האמור בספריה ולכן אפשר לומר כי בגלל הספר, למדתי המון. צריך הרבה סבלנות. מדובר על קורות המוסלמים בספרד כמאה שנה לאחר גירוש היהודים מספרד. אין כמעט אזכור של גירוש ספרד, לי אישית זה הפריע. הופתעתי מכמות האלימות והפתרון האלים כמעט לכל מצב שהסופר מתאר אבל באמת למדתי המון על מה שלא ידעתי קודם לכן.
חטאי האבג'פרי ארצ'ר1כפי שכתבתי על הראשון בטרילוגיה - ספר טוב, מרתק ונקרא במהירות כי באמת הוא מרתק. אבל אל תטעו, הוא נכנס לקטגורית ספרי הטיסה ללא שום היסוס. נחמד, תקראו אבל אל תצפו למשהו עמוק ומיוחד מידי
ימים יגידוג'פרי ארצ'ר1ספר שכיף לקרוא, עובר מהר. הייתי בשמחה מכניסה אותו לקטגורית ספרי טיסה ובכיף גם נותנת לו ציון גבוה על היותו מרתק ביותר בתור שכזה. תקראו כמובן, אבל אל תצפו למשהו עמוק מידי
סטונרג'ון ויליאמס0ספר שמייצג בעיני את הכל. פשוט הכל. מקסים, סוחף ונגמר מהר מידי.. לא יאומן שהספר לא פרץ לתודעת העולם כולו מיד עם צאתו.. מתחיל בעצלתיים, מה שגור לקרוא להיכנס לעולם ולדמות אך כשנכנסים, כבר אי אפשר לסגת - נשאבים אל הדמות המקסימה, האפלה והברורה לא ברורה של סטונר עד הסוף. מומלץ בחום. לא להתלבט, םשוט לקרוא
והיום איננו כלהצ'ינגיס אייטמטוב1ספר מעולה, לא להתייאש בהתחלה, נכנסים לספר וזה מממש כניסה לעולם אחר..קזחסטן בתקופת הקומוניזם. מומלץ במיוחד למי שאוהב את התקופה הזו
לכבות את האהבהיוכי ברנדס1לכבות את האהבה מאת יוכי ברנדס "ספר שלא רק קוראים – אלא נושמים." "לכבות את האהבה" הוא לא עוד רומן – הוא חוויה עמוקה, סוחפת ונוגעת עד הלב. יוכי ברנדס מצליחה באופן נדיר לשזור עלילה שמתרחשת בשני מישורים: בין אם לבת, ובין גוף לרוח, בין קבלה לספרות, בין מה שנאמר למה שנשאר חבוי. הכתיבה שלה מהפנטת – חכמה, מדויקת, נוגעת עד העצם. כל משפט נושא בתוכו שכבות של רגש, כאב, געגוע ותקווה. הקונפליקט בין הדמויות הראשיות – מיכל ונעמה – אינו רק סיפור של אם ובת, אלא מראה עדינה של כל מי שחווה קשר טעון בין אהבה לזהות, בין עבר לעתיד. אני סיימתי את הספר בתחושת הלם – כמו לצאת ממערה ולגלות שאת רואה את האור אחרת. יש בספר הזה משהו נדיר: היכולת להבעיר את הלב ואז – בעדינות, לאט – לכבות את האהבה כדי לפנות מקום לאמת עמוקה יותר. ממליצה עליו בלב שלם – לכל מי שמחפש ספר שירעיד לו את הנשמה. לא תקראו אותו – תרגישו אותו.
לכבות את האהבהיוכי ברנדס6סיפור סתמי ומוזר. במרכזו בת צעירה למשפחה דתית, בחירותיה ואופן חייה, כשברקע נמצא כל הזמן סיפור חייה של אמה שיש לו קוים דומים וקוים שונים לאלו של בתה. לטעמי הספר לא משדר רצינות ואמינות יתר, לא מעט קטעים נראים תלושים מהמציאות ולא מתאימים לשום דבר. נראה שבשביל הסיפור ולפעמים בשביל קצת "תבלין" בסיפור הסופרת פשוט בחרה בדרך הקלה והלכה לדברים לא סבירים ולא משדרים אמינות.
לכבות את האהבהיוכי ברנדס3יוכי ברנדס מעורכת אצלי מאוד. בתור מי שפותחת צוהר ליהדות , פורצת גבולות ומוסכמות בדרך נועם ומעוררת בקורא לחשוב אחרת מהמקובל (מלאכים ג מומלץ ביותר) . ספרה "לכבות את האהבה" הגיע לידי וכולי צפייה לעוד הרפתקה מתוך מדף הספרים היהודי. לאחר קריאת הרומן והביקורות באתר, לא הופתעתי. לצערי, כמו רבים שקראו (וכתבו) לפניי, הפעם הסופרת לא הצליחה להעביר את הרעיון "על אהבה לאדמה ולאישה, על חיפוש בלתי פוסק אחר משמעות רוחנית, ועל הגולם" (ציטוט מהכריכה). בקושי רב סיימתי לקרוא את הרומן שעלילתו נטולת כל עניין, מעיקה וצפויה. לא התחברתי לדמויות, לא הרגשתי את האהבה הבוערת שחוו האם והבת , עד כדי כך בוערת שהיו מוכנות בשל כך להתנתק ממשפחתן ומשגרת יומן. התעקשתי לקרוא את הרומן עד סופו בשל הכבוד שאני רוכשת לסופרת, ואולי גם מתוך תקווה שבכל זאת אמצא את הגולם.
לכבות את האהבהיוכי ברנדס3רומן אפי רחב יריעה שמשלב בין חייהן של אם ובת ובוחן את השפעתן זו על זה בצירוף יסודות מן הספרות וההלכה היהודית. מעניין לקרוא כיצד הקשר בין אם לבת משפיע על חייהן שתיהן וגורם להן לשינויים ותובנות. אהבתי מאוד !
לכבות את האהבהיוכי ברנדס2שלוש אהבות הרסניות בעלות דגם דומה. הגיבורה הספרותית של נעמה, שולמית, מתאהבת באור-אל מנהיג כת האיסיים אך הגבר הופך אכזרי ואלים. נעמה מאוהבת ביאיר מכת האור המשיחית המיסטית, ואמה מיכל שהתאהבה בגלעד המתנחל האידאולוגי שהפך שתלטן ובוגדני. כשנעמה מבינה שהדגם הזה חזק מאישיותה ומוביל אותה אל הרס, מקבלת נעמה החלטה למרוד בגורלה. יש בסיפור ביקורת מובלעת על המנהיגות ביהדות ועל התפקיד המשני שיש לרעיותיהם הנדרשות לקורבן תכלית חייהן. קשה להתחבר אל הדמויות וחשתי שכחילוני אני מרוחק מהעולם של הסופרת אבל אהבתי את הדרך שבה הוצגו הרעיונות.
לכבות את האהבהיוכי ברנדס1בקיצור: אכזבה גדולה. יוכי ברנדס כסופרת אהובה עלי מאוד ואני מעריך מאוד גם את דעותיה על היהדות ועל החברה בכלל. ובכל זאת, בספר הזה, יש פספוס. הרעיון הכללי מעניין מאוד ומאפשר לברנדס לעסוק בסוגיות המטרידות אותה ביהדות: שלטון הגברים ותפקיד הנשים, אשר מובילות למעשה את הגברים מאחורי הקלעים. לצורך כך גייסה ברנדס הפעם את סיפורי הכתות המשיחיות, שמנהיגיהם סחפו אותם לחיי התנזרות במדבר (או בקהילה קיצונית בשטחים, באופן דומה). אני ציפיתי לפיתוח ודיון פילוסופי בנושא מרתק זה, אבל קיבלתי סיפור אהבה מבולבל, לא אמין, כאשר דמות הגיבורה הראשית, נעמה, לא מעוררת שום סימפטיה והזדהות. כמו שציינו כמה מן המבקרים, הדמות המעניינת ביותר בספר היא מיכל, אימה של נעמה, וכאשר מגיע סוף הסיפור והאם נוקטת צעד דרמטי קיצוני, ההרגשה היא שסיום זה מאולץ, לא מתאים ושטחי. גם תגובת הבת לצעד הזה של אימה, למרות שהיא צפויה, לא מנומקת ומובנת מספיק. הספר נכתב בתחילת שנות ה-2000, ולכן ניתן עוד להבין איך מופיע המושג העתיק "דיסקט" בספר, אבל עדיין נותרות מספר שאלות, הגורמות לחוסר אמינות בסיפור, כמו המחשב הנייד, המופיע פתאום (לצורך כתיבת ספר) במערה מבודדת במדבר..., כמו שלא מובן, לחלוטין, ממה בעצם חיים האנשים בכתות המתבודדות הללו, שמאפשר להם "לנסוע לירושלים לעשות קניות". נראה לי שהיום יוכי ברנדס לא הייתה נופלת למלכודות חוסר-אמינות כאלה.
לכבות את האהבהיוכי ברנדס1בחלקו האחורי של הספר, על הכריכה, כתוב: "נעמה, סטודנטית בחוג ללימודי ארץ ישראל, מחליטה לכתוב רומן היסטורי על כת ים המלח." לא ברור מה לכתיבת הספר על כת ים המלח ולסיפור המגולל את מערכת היחסים בין אם לביתה דרך מערכות יחסים של אהבה בין אשה לגבר שכל אחת מהן מנהלת. החלטתה של נעמה, הגיבורה, לכתוב ספר על כת ים המלח הוא רק טריגר לתחילתו ולגילויו הסיפור כולו, אך הטריגר הזה תלוש מהעלילה. כמו כן, סוף הסיפור די צפוי. אם מניחים כל זה בצד, הסיפור קריא וזורם.
לכבות את האהבהיוכי ברנדס0הספר מאוד זורם ונוח לקריאה. אני אוהבת ספרים שמוסיפים ומעשירים לי את הידע, כאן לא כל כך הרגשתי את זה. כן אהבתי את החיבור ליצירות ספרותיות אחרות כמו אלו של ש"י עגנון. אבל, במהלך הקריאה הרגשתי שיש יותר מדי ציטוטים מהתנ"ך שנאמרים בסך הכל על ידי בחורה צעירה, היום אין אנשים שמדברים ככה וזה לא נאמן למציאות... גם ההקבלה בין הדמויות לסיפור התנ"כי מאוד נראה לעין- גלעד האדמוני כביכול דוד, מיכל, אלישע פלטי= פלטיאל בן ליש- לא צירוף מקרים ומגלה את הסוף...
לכבות את האהבהיוכי ברנדס0אם יש משהו חזק שמרגישים בעת קריאת 'לכבות את האהבה', זה כנראה חוסר הסימפתיה הכמעט מוחלט כלפי נעמה, גיבורת הספר. הדמות שאליה הקורא אמור בד"כ להתחבר ולחוש סוג של רגשות חיבה לא מושכת כלל להזדהות או תחושת אמפתיה וזה גורע מהספר. העלילה האמיתית בסיפור היא סיפורה של מיכל אמה של נעמה ואהובה הבוגדני והאלים. מוזר עד כמה אל מיכל, המוצגת בספר דווקא כסוג של מרשעת אנוכית, ניתן להתחבר הרבה יותר מאל בתה הגיבורה התמה. מעבר לתחושות כלפי הדמויות גם השוני בין שתי העלילות בסיפורה של כל דמות, נעמה ומיכל, בולט לעין- הסיפור של נעמה מעט מוזר, לא מובן או מוכר וקשה לנו להבין את דעותיה ובחירותיה ואת הסיבות שהובילו אותה אליהן.לעומת זאת סיפורה של מיכל הוא סיפור האהבה המוכר שאין כל קושי בהבנתו. יכול להיות שזה דווקא חיסרון, שקוראים המחפשים סיפור אהבה עם מעט יותר ייחוד יתחברו דווקא לסיפורה של נעמה ויהיו אדישים לזה של מיכל אך הבעיה העיקרית בסיפורה של נעמה היא הגבה שמרימים כשנוכחים לגלות מיה הוא בחיר ליבה, בחירה שנראתה לפחות לי אישית מאד תמוהה. 'לכבות את האהבה' מעניין. הוא ספר טוב ולא שגרתי, אולי מעט מדי לא שגרתי ולכן גם ערכו ירד בעיני.