-לא אמורים להיות בביקורת קלקלנים גלויים, אולי כמה סמויים. בכל מקרה, אם אתם אלרגיים בצורה חמורה לקלקלנים, אתם יכולים לדלג על הביקורת בלי שאני אכעס. זה בסדר.-
ברגע שקיבלתי את ההודעה בדואר האלקטרוני מהספריה שהספר הזה הגיע אמרתי "יש!" והלכתי להגיד לאמא שחייבים ללכת בדחיפות לספריה. היא תכננה לקחת אותי אתמול, אבל בסוף זה לא יצא ואבא לקח אותי. כשחזרתי הביתה אכלתי ארוחת ערב והודעתי להורים שלי שבמשך ארבע השעות הקרובות אין להם ילדה. התיישבתי בכורסה הירוקה, הכי נוחה בסלון, השתתקתי והתחלתי לקרוא. עצרתי רק להסתכל מדי כמה דקות על התכנית שההורים שלי ראו (היה שם אוכל שנראה ממש מעולה וטעים, מה אתם רוצים ממני?).
כן, אני יודעת שלא כתבתי ביקורת על "ימים יגידו", אבל אני מרשה לעצמי לדלג. אולי אני אקרא אותו שוב עוד פעם בקרוב ואז יהיה לי רעיון לביקורת.
המסקנה העיקרית שלי באמצע הספר הייתה שהאנשים שם מסבכים את עצמם ביותר מדי צרות.
כשהלכתי להפסקת מחשב וסקייפ די ארוכה (היי, אנג'ל. אני במקביל בסקייפ איתה. וחוץ מזה היא הזכירה אותי בביקורת האחרונה שלה רק כי ביקשתי, אז זה יפה מצידה) המסקנה שלי הייתה שיש שם הרבה אנשים שמסתבכים, ובחורה אחת חכמה, נחושה ועל הדרך גם יפה שמצילה את כולם מהתסבוכות הנוראיות שהם מייצרים בעצמם. זה גם נראה לי כמו תקציר לא רע של הספר.
סיימתי לקרוא את הספר בערך באחת עשרה בלילה וחזרתי לקטעים נבחרים ממנו למחרת. הספר יצא רק השנה, אז הייתי בטוחה שלא יצא עדיין ספר המשך, גם לא באנגלית, והלכתי למחשב מוכנה לחלוטין לקלל את, ובכן, אני לא יודעת את מי בדיוק, אבל הייתי מוכנה לקלל. קראתי לידידי הטוב גוגל, ותוך כמה שניות גיליתי שיש ספר המשך באנגלית! ועוד יש לו מהדורה אלקטרונית לקינדל!
בכל אופן, נהניתי לקרוא את הספר. וכמו שהסברתי לאבא בדרך לספריה:
"על הכריכה של "ימים יגידו" כתוב שאם היה פרס נובל למספרי סיפורים, ארצ'ר היה זוכה. עכשיו, אני חושבת לעצמי, למה פרס נובל למספרי סיפורים? הרי פרס לספרות דווקא יש. אז אני אסביר לך למה: הכתיבה לא מדהימה, אבל האופן שבו הסיפור מתגלגל והעלילה מתקדמת פשוט מפתה אותך להמשיך לקרוא."
ועוד אמרתי לאבא: "אנשים קוראים שני דברים: שטויות, ועל צרות של אחרים. אני קוראת בעיקר ספרים שמספרים על הסוג השני."
כמו שהסברתי, "חטאי האב" הוא ספר מרתק ומושך, שפשוט אי אפשר להניח מהיד, אבל הוא לא מדהים ולא כל משפט בו הוא אמנות.
אני בטוחה שאם אחשוב על זה עוד קצת גם אגלה בו כמה פגמים, אבל כרגע אני חושבת שהיה ממש כיף לקרוא אותו. אה, נזכרתי במשהו שרציתי לכתוב: אני ממש מחבבת את דמויות הנשים של ארצ'ר, שפועלות למען עצמן. אני מחבבת במיוחד את אמה, אהובתו של הארי, שבלי לקלקל יותר מדי אפשר להגיד שהיא לוחמת בלתי נלאית. אני פחות מחבבת את אמא של הארי, מייסי, כי היא גם בנתה בעצמה את הקריירה שלה בעשר אצבעות ואני מעריכה אותה על זה, אבל היא כל פעם מופתעת מחדש מהעובדה שגברים רוצים לצאת איתה. זה כבר לא אמין. אני מחבבת גם כמה דמויות נשיות נוספות שמופיעות בספר, מאותן הסיבות בערך.
אם קראתם את "ימים יגידו" ואהבתם אותו, אני לא צריכה להגיד לכם לקרוא את הספר הזה כי בטח כבר קראתם אותו.
אם אתם אוהבים סיפורים בנויים היטב שמסופרים בצורה קולחת ומעניינת, אבל לא מחפשים יצירות מופת, אתם יכולים לקרוא בכיף את הספרים "ימים יגידו" ו"חטאי האב", הם ספרים טובים להעביר איתם כמה שעות.
וואו, אני באמת חייבת להשיג את השלישי.
