ביקורת ספרותית על שני ירחים מאת שרון קריץ'
ספר בסדר

---

שני ירחים מאת שרון קריץ'

כשראיתי את העטיפה נשימתי פשוט נעתקה.
אני מאוהבת בטבע ולראות כזה גרפיקה זה היה מדהים.

פתחתי את הספר בהתלהבות ולקראת האמצע חשבתי שמתחשק לי רק לחנוק במו ידי דמות כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי את הספר בגלל הדמות.
יש לי נטייה להגזים מעט עם הרגשנות שבספרים, מכיוון שלפעמים הדמיון בספר עובד שעות נוספות ונקשרים אליו כמעט כמו חבר, רק שזה חבר חד פעמי.

אהבתי מאוד את גיבורת העלילה היא כל כך רגישה ומיוחדת, כאבתי איתה את מה שהיא עברה.
היא התחברה עם כמה חברים, אחת מהם זאת הדמות המעצבנת, לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הסופרת היתה מעט מעדנת ומנסה לגרום לדמות להתבגר מעט ולהיות מעט אמיצה הכל היה נראה אחרת לטובה. ולפעמים אני נוטה לחשוב שהסופרת בכוונה עשתה שני ניגודים שונים כדאי להדגיש את המורכבות שבבני נוער למשל גיבורת העלילה היא שקטה ואמיצה ואילו הגיבורה המעצבנת היא פטפטנית ופחדנית
אך אם נותנים לעלילה שוב הזדמנות נוספת ולא להיתקע בדעות הקדומות השליליות אפשר לגלות שזה באמת ספר חם ונוגע ללב.
הסיום הוא סיום כפול ומפתיע ביותר. מצד הדמות המעצבנת ומצד גיבורת העלילה.

לסיכום.
אוכל לומר רק שהדמות המעצבנת במקום מסויים היא משקפת את הילדים ובני הנוער שהם עוברים.
הם מפחדים, מנתחים כל דבר בצורה שלילית או חיובית,
רוב הדמויות שם רואים יותר מהכל את היער ולא את מה שנמצא מול עיניהם כל הזמן, מלבד המבוגרים החכמים.
יש שם מסר נסתר שאומר שכדאי להקשיב למבוגרים ולתחושת הבטן, אך גם לדעת שאם יקירנו הולכים, הם הולכים אך הם איתנו לאורך כל הדרך הם כמו פרפר על הכתף.

» ביקורות נוספות של ארילוש
» ביקורות נוספות על שני ירחים