ביקורת ספרותית על שני ירחים מאת שרון קריץ'
ספר מעולה

---

הספר הזה מספר על נערה שיש לה רק אבא, כל הספר הסיפור שסובב את אמא שלה די מעורפל. היא חיה, היא לא חיה. היא תחזור הביתה, היא לא. היא מקווה שכן. אני מניחה שרוב מי שקרא את הספר ידע מההתחלה את הסוף, זה קורה הרבה. אבל האמת שלפעמים לא בא לך להאמין לדברים. לכולנו יש תקוות. גם אחרי שדחו משהו שביקשנו כנראה שנמשיך לבקש, גם אם יגידו לנו משהו סופי כנראה נכחיש או נמשיך לקוות שזה ישתנה, שאולי... אולי זה יקרה כנגד כל הסיכויים. אבל זה סופי, וזה נגמר.
לפעמים אנחנו לא מעריכים את הדברים הכי קטנים שיש, כמו ללכת לבית ספר, לסדר חדר, לדאוג לאחים קטנים. בואו נודה, אלו מטלות. ובכל זאת, אם מישהו יקח אותך מבית הספר ויגיד לך שאתה מפסיק ללמוד כנראה שפשוט תצחק לו בפרצוף ותבקש לחזור ללימודים. והחדר שאתה מסדר אולי הוא עם עוד שני אחים מעצבנים אבל לא תרצה לאבד אותו... או את האחים שלך.
אבל הקטע הוא שאתה לפעמים לא חשוב על לאבד דברים או על התוצאה שלהם עד שזה קורה. כמו לעבור בית ספר או לאבד מישהו חשוב.

לפני כמה זמן כמעט איבדתי מישהו שקרוב אליי, ובזמן שבכיתי כמו מטומטמת חשבתי על החיים שלי בלעדיו ו... האמת שזה היה בלתי אפשרי.
כנראה שימים שלמים הייתי מכחישה, הייתי קמה כל בוקר ולפני שהייתי פורצת בבכי הייתי אומרת שהוא חי, הוא חי. ואז הייתי מתרגלת לחיים בלעדיו, אם זה אפשרי. האמת שלא, אתם יודעים?
אי אפשר להתרגל למוות.
ועל זה בדיוק היה כל הספר, על זה שבסוף מקבלים, לא מתרגלים.
אני חושבת שהספר הזה גרם לי להעריך יותר את החיים שלי.
הוא כתוב מדהים, הוא חמוד, מרגש ואותי הוא הפתיע כל פעם מחדש.
שווה כל רגע ושקל שהקדשתי לו.

» ביקורות נוספות של ליז
» ביקורות נוספות על שני ירחים