ביקורת ספרותית על העגונה - ספריה לעם #53 מאת חיים גראדה
ספר מעולה

---

מכירים את הקלישאה? זו שחביבה במיוחד על שרי-חינוך, ח"כים ואנשי תקשורת חרדים, ובעיקר על המורים המשעממים במקצועות של מדעי הרוח ומורשת ישראל. הם מצטטים את זה תמיד בשם אחד מראשי-הציונות. מאחד-העם ועד לאבא-אבן (מה לעשות צ'רצ'יל ואוסקר ויילד, לא ממש קשורים לעניין). והם מסבירים על רגל אחת, את פשיטת הרגל של החינוך הציוני. "בתחילה", הם מצטטים, "חשבנו שנקים כאן דור של אפיקורסים, בסופו של דבר צמח לנו דור של עמי-הארצות". נו-נו-נו.

אז ככה, אני לא בא להטיף נגד האח הגדול או הכוכב הקטן, גם לא לשכנע אתכם לסלק את הארי פוטר ולהחליף בדעת מקרא על פסוקי ישעיהו. אני כן רוצה לומר, שאם אתם לא ממש עמי-ארצות, או כן קצת אפיקורסים, יש כאן משהו שמומלץ לכם לא להחמיץ.

אבל קודם כל אזהרה: אם אתם נוטים לדיכאון, הספר הזה עלול להיות מכת מוות עבורכם. לחלופין, הוא יכול להיות יעיל מאוד במקרה של התקפת מאניה. הוא פשוט יעשה את העבודה יותר טוב מכל כדור. אתם קוראים כמה עמודים, ואתם מוצאים את עצמכם מתייסרים בעוני, ובסאגה קהילתית שמשתוללת סביב אשה-צעירה ואומללה, בעוצמה כזו שרק השטייטעל האידישאי ידע לייצר.

חיים גראדה, בעצמו תלמיד חכם ואפיקורס מופלג, מיטיב בגאונות לנעוץ עט בעקב אכילס החשוף והמדמם של עולם הרבנות לדורותיו. - בעגונות, ובאי היכולת להתירן.

לא לפני שהוא יחבר אתכם לעומק ליבה של עלמה ענוגה ונוגה, צדקנית ויראת ה', עד שפשוט תאהבו אותה. רק אז, הוא ייעשה את מה שקורה דווקא לנשים טובות ואוהבות, הוא פשוט יקח לה את בעל נעוריה, ויותיר אותה לחסדי הרבנים וחתניהם. אלו, כשיסובבו אגודל בלמדנות לכאן - היא עלולה להיות מותרת, אלא שרוב הזמן הם יסובבו לשם - לחשש מספק, ולאמלל את חייה.

מה שיקרה מכאן ואילך, זו פשוט אומנות של יכולת לגעת בלב ולהציק לו, להביא עד דכדוכה של נפש. ושוב, כעתה כן אז, נמצא הרב-בית-הלל שמנסה לנקוט כוח היתרא, אלא שאז הוא מסתבך מרה עם הממסד השמרני, החושש והמקובע (ואולי גם הצודק). כמה פרקים יעברו, וישכח צערה של אותה אומללה, ויזכר צערו ואומללותו של אותו רב יקר, שיהפוך הוא לאיש עגון שאין לו התר.
ואם אתם כבר טועים לחשוב שמדובר בעוד עלילה פשטנית, שמעמיקה בגנות הרבנים המחמירים, כדאי לכם להמשיך עוד קצת. יתכן שאתם על כרככם תצדיקו את הצדיקים ותבינו כי לא הייתה להם ברירה אחרת. זהו העומק האמביוולנטי המהותי של כל סופרי האידיש המקוריים. ומועטים הם. חיים גראדה, מהמובחרים שבהם.

אז אם אם גם אתם מחובבי הגרדת והסדו-מאזו הנפשי, הקריאה בספר עלולה להיות חוויה בלתי נשכחת. כי הגדלות של אמנות אמתית ועמוקה, היא זו שנוצרת דווקא במקומות שקשה למצוא אותה, זו התמה. למצוא עונג בתוך הדכאון.

» ביקורות נוספות של מתלמד
» ביקורות נוספות על העגונה - ספריה לעם #53