ביקורות ספרים על הספר העגונה - ספריה לעם #53

טוב חיים גראדה יש בו משהו שונה מאוד מבשביס זינגר. לא סתם התבטא על ב"ז כשזכה בנובל: "טרגדיה לעם היהודי". מעבר לפרשנות הצהובה שחיים גראדה התקנא בו בב"ז, מובאת גם הדעה הפשוטה שחיים התנגד בעיקר לאופי הרומנים שלו שרוויים במין ובסחי אנושי ששייך רק לגוים (כמובן) ולא כלכך מתאים לתאר תקופה יהודית מוארת שכזאת בצורה שלילית ו'בוטה', בייחוד אחרי השמד הגדול. ובכן, לפי הרושם שלי הוא לא היה היחיד שהתנגד, וזה באמת מציב אותו במקום הנגדי לב"ז: הרומנים שלו מאוד אחרים, ואמנם הוא לא מתבטא בלשון שלוחה ובתיאורים פרוצים, אבל הוא מיטיב לתאר את כל התקופה דאז בלשון עדינה שעדיין ... המשך לקרוא

oziko

העגונה – חיים גרדה. מבוא: לסופר והמשורר חיים גרדה נחשפתי לראשונה בשנת 1985 במסגרת הקתדרה ליידיש באוניברסיטת בר-אילן בו נוהל קורס על שני יוצרים: חיים גרדה ויצחק בשביס זינגר. נחשפתי הן לשירה של גרדה והן לסיפורת שלו. מספר משיריו תורגמו לעברית על ידי ושימשו את תלמידי אותו קורס. אף כי לא באתי מרקע דתי או מסורתי, וכשכזה אני גם היום, הרי שדרכו נחשפתי לזרמים ביהדות הדתית ותיאוריו אותם רתקו אותי. חיים גרדה שנולד בווילנה ב 1910 'לא עזב אותה מעולם' אפילו שהיגר ב 1948 לארה"ב והתמקם בניו-יורק. "הישארותו בווילנה" הייתה רוחנית, ובאה לכלל ביטוי ביצירתו החשובה. לא בכדי הי... המשך לקרוא

פרוייקה

ספר מרגש עד מאוד! חציו הראשון של הספר מצחיק עד מאוד וחלקו השני מוריד דמעות כמים. סיפורה של מרל התופרת, אישה צעירה שבעלה הלך למלחמה ולא שב והיא נותרת בעגינותה. במרל, העגונה, מתאהב קלמן מייטס האלמן ושניהם פונים אל הרב, מתיר העגונות של העיר, על מנת לקבל היתר לנישואין. עד כאן זהו סיפור פשוט מאוד. אלא שמדובר בעיר מיוחדת, בעלת שם מיוחד עם מוניטין מיוחד על תושביה הדבקנים והעקשנים, היא וילנה ירושליים דה ליטא. והרב שאמור לתת היתר הוא יו"ר ועד רבני וילנה הוא ר' לוי הורוויץ העקשן ומר הנפש שיעשה הכל כדי לא לתת את ההיתר. באין ברירה פונה הזוג לרב השכונה הצעיר ר' דו... המשך לקרוא

גוטי

ספר רב עוצמה! ממליצה אחרי קריאה שניה מענגת ומעוררת מחשבה. טרחתי לכתוב שורות אלה כי אסור אסור אסור להניח לכתביו של הסופר הנפלא הזה, חיים גראדה, להישכח. חיים גראדה הוא מהטובים ביותר שהיו לנו. חכם מעמיק, לא פופוליסטי, נוגע ללב, וכתוב. מתורגם נפלא! כבר לא פשוט להשיג. את העותק המתפורר שלי שומרת בשקית... כתיבה עסיסית ונושמת. מעלה שאלות נוקבות: מי הצדיק? מי הרשע? רק הקורבן, זהותו ודאית... הסופר הינו אדם חרדי שהתפקר, אפיקורוס ידוע. אך דווקא בספר זה, מצאתי גם קיבלתי גם תובנות לגבי מדוע ה"מחמיר" מחמיר כל כך... סערות יצרים ואגו בירושלים דליטא, רלבנטי גם היום , ואולי אפ... המשך לקרוא

ממזי

מכירים את הקלישאה? זו שחביבה במיוחד על שרי-חינוך, ח"כים ואנשי תקשורת חרדים, ובעיקר על המורים המשעממים במקצועות של מדעי הרוח ומורשת ישראל. הם מצטטים את זה תמיד בשם אחד מראשי-הציונות. מאחד-העם ועד לאבא-אבן (מה לעשות צ'רצ'יל ואוסקר ויילד, לא ממש קשורים לעניין). והם מסבירים על רגל אחת, את פשיטת הרגל של החינוך הציוני. "בתחילה", הם מצטטים, "חשבנו שנקים כאן דור של אפיקורסים, בסופו של דבר צמח לנו דור של עמי-הארצות". נו-נו-נו. אז ככה, אני לא בא להטיף נגד האח הגדול או הכוכב הקטן, גם לא לשכנע אתכם לסלק את הארי פוטר ולהחליף בדעת מקרא על פסוקי ישעיהו. אני כן רוצה לומר, שא... המשך לקרוא

מתלמד