ביקורת ספרותית על On Ugliness מאת Umberto Eco
ספר טוב

---

הכיעור מושך לא פחות מהיופי וזאת דעתי האישית.
תמיד סברתי שלאנשים שחיצוניותם אינה אטרקטיבית כשל גרייס קלי או המקביל הגברי שלה, ג'ורג' קלוני אם תרצו
יש הרבה יותר מה להציע.
ואכן רובנו בעלי חזות רגילה, סתמית לעיתים על אף מאמציה של המדיה ואמצעי הפרסום להפכנו לגל צונמי של תשוקה וחשק: בשמים, בגדים ובר רפאלי.
נקודות חן "מגולחות" ללא רחמים ע"י מפלצת הפוטושופ, מימדי גוף ואפילו בהירות העור נתונה לשינוי.

מעולם לא הייתי מעלה לדיון נושא כה שנוי במחלוקת אלמלא נתקלתי בספר הבא, בשיטוטי האינסופיים "בבארנס אנד נובאלס" (מה לעשות שרח' אלנבי רחוק מכאן מרחק שנות אור!)
על הכעור/ בעריכתו של אומברטו אקו, היודע דבר או שניים אודות כיעור בלתי מתפשר וניתן למצוא תאור מפורט של דמויותיו בספרו המונומנטלי: "שם הוורד"
את הספר שליתי לאחר סקירה עמוקה של מדור האמנות שזו תמיד המחלקה הראשונה אליה מועדות פני.
בהיותי בעברי מדריכת סיורי אמנות "ברייקסמוזיאום", אמסטרדם, המשיכה לעולם הצבע והרגשות הינה טבע שני לי.
אני מתמקמת באחת מהכורסות הנוחות למדי. לימיני יושב איש הייטק ומעיין "בפורבס" ולמולי אישה יפה בשנות החמישים קוראת בשקיקה רומן של דניאל סטיל.
לא יכולתי למצוא לי מיקום טוב יותר. אני מדלגת על תוכן העיניינים וההקדמה ומוצאת את עצמי בעולם שכולו טוב.

"אישה בוכה" של פיקאסו, מרהיבה בפניה הצבעוניים וחסרי הפרופורציה, פורטרטים של מכוערים ידועי שם, השטן על פרצופיו הרבים ומדוזה כרותת הראש, מתבוססת בדמה
ומסביבה נחשים, עקרבים ושאר מרעין בישין.
מחזה מרהיב, חגיגה לעיניים של רוע וגועל לאורך ציר הזמן; החל בעולם הקלאסי וכלה במודרני.
נסיונות של אמנים לטלטל את עולמנו ולהוציאנו משלוות הנפש: עינויי קדושים: ישו של מתיאס גרונפלד מרוח על הצלב בכל "הדרו", חזהו נראה כמגרדת: פצעים פתוחים וזרדים תקועים בבשרו, אין בו הוד או קדושה רק זוהמה ומיאוס.

מכשפות, סדיזם ושטניזם: המכשפה הרעה משלגיה והירונימוס בוש "בגן התענוגות הנצחיים"
שעות אני יכולה להביט בתמונה הזאת ולא לשבוע, האבסורד כיד הדמיון הטובה שתרם רבות לסצנות ידועות על מסך הכסף ולחלומותי הקודחים בלילות.
במהירות ועקביות סוקר מיודענו את שורשי הכעור והרשע המתלווה אליו, ועם השנים שעוברות הוא רק מחמיר ומתעצם.
לקראת סוף הספר ישנו צילום המתפרש על שני עמודים ובו לזוועתי הרבה נראית צמרתו של עץ רענן ומשלושה ענפים שונים מיטלטלים שלושה ילדים תלויים שרק במבט שלישי (לכבדת ראייה שכמותי) קלטתי שמדובר בבובות שעווה הלבושות באוברול, ג'ינס ומכנסי חג.
מבטם קפוא, עיניהם פקוחות ואת פניהם האובליות, הילדותיות וכפות רגליהם הקטנות מכסה שכבה קלה של צבע תכלכל שהוסיף האמן ברוב חולניותו.
חותם נאות לסיומו של הספר.

התלבטתי האם לרכוש את הספר. מובן שאצטרך להחביאו היטב ולא להראותו לילדיי. הקטנה אמנם ביקורתית אך כשאני בסביבה היא טורחת ראשית להביט בפניי, להפנים תגובותי ולפעול בהתאם, הגדול כבר יודע רוע מהו. שלא לדבר על כעור.
ֿואני, מיודעת תלאות ודחיות, מסרבת בכל תוקף להפרד מהיצר הרע שבי, מהעיוות, ממה שההפך מיפה וטוב.
הכיעור מושך בעיני, אי-סדר והכיאוס הוא חלק בלתי נפרד ממני.
כמו יין ויאנג, כמו מים ואש, אהבה ושנאה.

מובן שלבסוף רכשתיו. אחרי הכל הספר עמוס בידע עשיר והסטורי לא פחות מאשר דפי כרומו מבהיקים.
לשוחרי האמנות מצפה חוויה מסחררת ולאלו שלא, לקח בתורת הייחסות: אני במצב טוב לעומתה, היא כ-ז-א-ת מכוערת!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על On Ugliness