ביקורת ספרותית על לנצח - בני האלמוות #1 מאת אליסון נואל
בזבוז של זמן

---

אחד הייתרונות המועטים בבת דודתי אלי זה שהיא תמיד מוכנה לבוא איתי לסניף של סטימצקי שנמצא בדרך. אבל למסע קניית מכנסיים אם אמא שלה? לא ולא! אז באותו יום הצעתי שנעבור בחנות העיינים שלה ברקו בברק המוכר שלהן ומליוניי הנמשים שלה נראו אפילו יותר בולטים (אם זה אפשרי...). נכנסנו לחנות ושוטטנו. בואו נודה באמת, המוכרת שונאת אותנו. היסטוריה ארוכה.
זה התחיל ב-Angel כאשר היא הייתה ילדה תמימה וג'ינג'ית בת 9. היא פתחה מנהג לקרא בחנות כשאין כסף. היא מצאה פינה שקטה ונידחת והייתה יושבת שם שעות על גבי שעות. המוכרת לא ממש אהבה את זה, אחר כך אני התחלתי לעשות את זה ומאז המוכרת המרושעת (סווטלנה) עוקבת אחרי כל תנועה שלנו, מה שלא כזה קשה בהיתחשב בעובדה שגוון השיער של שתינו הוא ג'ינג'י לוהט (גאווה לגזע הג'ינג'י!!).

אבל הפעם היה לנו כסף, (כישורי הפילוח הנהדרים שלי) וקנינו ספרים, אלי הניחה ערימה עצומה של ספרי קומדיה (ה-קטע שלה כי נמאס לה מרגשנות) ומיינה אותה. אני לקחתי את הספר הזה ואת הכרך האחרון בסדרת הארי פוטר. היא התחננה בפני שלא אקח את זה אבל לא הייתי מוכנה להקשיב לה, תמיד האמנתי בתמימותי שלכול ספר מגיעה הזדמנות, גם אם ההתחלה לא נראית משהו. אוי! כמה שטעיתי!!

אחרי קריאת הספר הסקתי מסקנה, כשזה נוגע לספרים תמיד להקשיב לאלי.
נתחיל מהרעיון, נעבור לפוטנציאל, נדלג לכתיבה, נתגלגל לדמויות, נקפוץ לעלילה ונסכם.

הרעיון עצמו לא רע, זן על טיבעי אבל לא נדוש כמו הערפדים אף על פי שהוא מזכיר אותם (שותים משקה שהישרדותם תלוייה בו, נראים מושלם ובעלי כוחות הפנוזה) אבל ראיתי גרועים יותר, אז על הרעיון הספר מקבל כוכב.

הפוטניצאל הטמון בספר מבוזבז בצורה מחרידה. הסופרת דחפה קטעים קיצ'ים בכמה שיותר מקומות בכמה שפחות שורות. לספר יש פוטנציאל להיות ספר בסדר, אפילו טוב, אבל הצורה הרדודה שבה הכול כתוב... מזעזע. כאילו אנחנו חבורת שימפנזות עילגות. אני לא מוכנה לקרא ספר שנועד לשימפנזות עילגות! כוכב ירד -

מצטערת אליסון נואל אני לא מדברת שרלילית. אולי תתרגמי את זה לעיברית? איכ איכ איכ איכסהההה. כתיבה כל כך רדודה וחסרת משמעות. כאילו המילים על הדף הם סתם אותיות מודפסות חסרות טעם. אין קשר בין הפרקים והמשפטים ומהללים את דיימן (יימח שמו!) כל דקה! "היי מה קורה אני אוור" "אני דיימן" "בוא נתמזמז!". כן, ככה זה בערך הלך.
אבל זה בסדר כי מתברר שהם קשורים בקשר סודי מכושף וזיבולי מוח נוספים. תמצאו תירוץ אחר בבקשה. זה יותר מדי פטתי בכדי להיקרא תירוץ. אני לא קונה את זה. כוכב ירד -

הו! הו! הו! חלק הקטילה המהנה הגיע! תתרווחו בכיסא המחשב שלכם מוקפים ארגזים של ספרים ותתחנו שוקולד כי זה הולך להיות ארוך.

אוור - אוור פעם ראשונה אוור פעם שנייה אוור פעם שלישית. מה זה השם המפגר (המז!**@) הזה? כאילו באמת? אני חיכיתי שפסיכופת ייכנס מהחלון ויצעק סתאאאםםם, ואז אוכל לנשום בהקלה ולהזמין משטרה. קבלו תיקון אני רק אזמין משטרה. אז אוור היא דמות מעצבנת מחליאה וקיצ'ית, חסרת אישיות מטומטמת חסרת אפשרות לעשות בחירות, טועה כל הזמן ואז מיללת על הטעויות שלה ומאוהבת הרבה יותר מדי בחלאה השרמוט דיימן. ואגב, היא גם שרמוטה ושרלילה. (מתה על המילים האלה!)

דיימן לך ל%*&@$ - פטתי, אתה אוהב את אוור, ה-ב-נ-ת-י! אתה לא חייב לציין את העובדה הזו 2986346892 פעם במשפט. דמות חסרת עומק, היא עשתה אותו רק מהחיצוניות. היא הייתה צריכה לעשות משהו לא צפוי, נגיד, שהוא יהיה מכוער בטירוף. דמות שמתיימרת להיות מושלמת ומאוהבת בעצמה ובאוור יותר מדי.

היוון - זה הכי טוב שלך? חברה טובה עאלק. תוקעת סכינים בגב בוגדנית מושחטת שתנטוש אותך בלי להסס ו"מאוהבת" בדיימן. כמו כולם. חסרת כל עומק. שוב פעם, מתיימרת להיות יוצאת דופן ומתבודדת.

מיילס - סתם עוד אחד. חסר אישיות ולא נחרת בכלל בזיכרוני, כמובן זה לא מפתיע בהיתחשב שכל הספר היה על הרומן בין אוור לדיימן.

דרינה - אויש נו באמת הנערה מגוחכת ומלאה בשיטחיות. היא רודפת אחרי דיימן בייאוש ובכפייתיות כבר 600 שנה. זה לא נשמע הגיוני ואם למישהו כן אז... טוב, שום דבר לא ממש יקרה לכם אבל.. אתם יודעים... לא משנה עכשיו! העיקר הוא שאין לה מניעים והיא חסרת אנושיות.

עלילה - קיצ'יות. הרבה יותר מדי נשיקות דביקיות ודוחות ותיאורים של כמה דיימן נהדר וששי שימחו וכמובן, כמה הוא היה רוצה שאוור תראה לו את פינת שימחו ושישו שלה. (אם לא הבנתם.. אז כנראה אתם מתחת לגיל 10 אז תסגרו את הדבר הזה מיד!) אין שום נקודת תפנית, הספר הוא רק בעיות ועוד בעיות וברגע שהיא נפטרת וכולם נאנחים בהקלה צצה בעיה חדשה שאמורה איכשהו לשכנע אותנו לקנות את הספר הבא. כן אליסון נואל, את חושבת שלא עליתי עליך?

בקיצור, אני ממליצה לכם מאוד לא לקנות את הספר ולהקשיב לעצתה של אלי בספרים. ברר... רעד וצמרמורת עברו בי כרגע כאשר נזכרתי בתיאור המאוד מפורט של ה-@@@@@#$%&& שלהם.

» ביקורות נוספות של מיקי מאוס
» ביקורות נוספות על לנצח - בני האלמוות #1