ביקורת ספרותית על תאוות מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר טוב

---

לכבוד יום כיפור עם כל הצומות וחשבונות הנפש שאיימו לבקר אותי, החלטתי להקדים רפואה למכה ולברוח אל בשביס וארצות הפרא שלו. בספר תאוות בשביס מתאר כוחות נפש פראיים המשתלטים על דמויותיו ולוקחים אותם למקומות שלא חשבו כי קיימים בהם. לא תמיד זה במובן הגיאוגרפי ,אם כי ווארשה עדיין במרכז העיניינים, אבל חשתי כאילו בשביס מבקש לחזק את הטיעון שלו ולכן,מיקום הסיפורים מתפרש על מספר יערים ביבשות שונות : הוא מזכיר את תל- אביב, ליסבון, וגם לבואנוס- איירס מגיע הכבוד להיות עיר תאומה לווארשה כמייצגת נאמנה את תאוות תושביה.
תופעה מעניינת ששמתי לב אליה , התיאור של ארגנטינה ותושביה הזכיר מאוד את עולמו של מרקס, עם הביצות, המכשפות ומגיפות שמעטרות את חיי התושבים כאילו היו חלק מתכונות האופי שלהם.
התאוות בדומה לשדים בספריו האחרים, מביאות את הדמויות לשינוי הזהות שלהם לחלוטין ולקבלה מוחלטת את החזרה לשורשים הפראיים שלהם.
יחד עם זאת הכל נראה טבעי אצלולדוגמה, יש לך אשה משוגעת, לך תברא לך שדה ותנעל איתה במערה עד שכרון חושים. מההתרשמות שלי התאווה הגדולה היא להיות מוערך ואהוב וכל האמצעים כשרים ולי אין מילת ביקורת אחת להגיד על צורך בסיסי כזה.
היופי בספר זה הן מספר פנינים שבשביס שזר בפי הדמויות ששופכים אור על טיבו כאדם, באחד הסיפורים מעריצה שלו מגיעה לפתח ביתו, היא מזדהה בדרך שובת לב:" ..נכדה רבה של קלנדב מצד אמי. ומצד אבי מוצאי מהרפתקנים"..
מעריצה נוספת( יש לו בשפע ) מחמיאה לו כך: " אויבים רבים לך אבל גם ידידים רבים. אני אחת ממליצי היושר שלך..מה אין הללו אומרים! שאתה סנוב, ציניקן, מיזאנטרופ, מסתתגר. אבל אני..מגינה עליך כלביאה! כשבעלה חוזר הביתה התגובה המתבקשת שלו היא: " קראתי כל מילה שכתבת. בבקשה אל תפתה את פרל שלי..."
לצערי בשביס הלך לעולמו, למזלי הוא השאיר לי מזכרות או אבני דרך, תלוי איך מתסכלים על זה.

» ביקורות נוספות של נעמה 38
» ביקורות נוספות על תאוות