• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בית התה הצועני

בית התה הצועני

מאת ניקי פלגרינו

הביקורת של Passionate

תמונה של Passionate
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
בית התה הצועני

בית התה הצועני

מאת ניקי פלגרינו

הביקורת של Passionate

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Passionate
הוצאה לאור:אריה ניר
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
סיגלית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

קראתי את הספר בנשימה אחת. קליל, נחמד. ספר פשוט כדי להעביר איתו את הזמן ולצאת עם חיוך.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של Passionate

Passionate

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
62 ביקורות•85 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Passionate
Passionate
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות62
לייקים שקיבלה85
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת39מדע בדיוני ופנטזיה8מתח ריגול והרפתקאות6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Passionate

המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

בספר הזה יש את כל המרכיבים כדי להפוך אותו לספר טוב, כזה שקוראים מתחת לפוך. אך בפועל, מה שקורה זה שהסיפור הופך לעיסה דביקה ומתוקה מדי... יותר מדי מתיקות, יותר מדי פשטות, הדמויות לא מורכבות והסוף צפוי מראש. הייתי רוצה למצוא קצת יותר אתגר, קצת יותר מתח, משהו שונה מהסוף הצפוי שהיה ברור מן ההתחלה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Passionate
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

סתם מתח טוב. אהבתי מאד את הכתיבה ואת העלילה, למרות הקושי הרב לכתוב ולא לשעמם את הקורא, הספר נקרא בקלות ולא גרם לי לאבד בו עניין. הסוף היה לגמרי לא צפוי, הייתי חרדה עבור הדמות הראשית ועבור הגורל שמצפה לה..

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Passionate
Gone Girl

Gone Girl

Gillian Flynn

מעניין, מותח, מורט עצבים, בלתי צפוי, ממכר. כל אלו בשבילי מתארים את הספר הזה. קראתי אותו בנשימה עצורה. בהחלט מומלץ!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Passionate
ארוחת הערב

ארוחת הערב

הרמן קוך

אחד הספרים המאכזבים שקראתי (עד הסוף). ציפיתי שתהיה הפתעה כלשהי, לקראת הסוף, שאחריה ארגיש שהיה 'שווה' לקרוא את הספר הזה והתאכזבתי. הרגשתי שאפשר היה לסכם את כל הסיפור בעשרים עמודים. הדמויות היו לא מעניינות, אפילו מעייפות, לא היה אכפת לי מה'אסון הנורא' שתואר בספר. לא הרגשתי את הכנות מאחורי מעשי הזוועות שנעשו. הדמויות היו כמו בובות על מקלות עבורי. כל אחד מדבר בתורו אבל אף אחד לא אומר שום דבר משמעותי. אכזבה גדולה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Passionate
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

את הספר הזה ראיתי על מדף הספרים כבר לפני כמה שנים, ותמיד כשהרמתי אותו וקראתי את התקציר מאחורה, המילה 'מצורעים' הרחיקה אותי מקריאה אפשרית. למה שארצה לקרוא ספר על 'מצורעים'? אפילו בלי להבין הרבה את משמעות המילה 'מצורע' לא ממש רציתי לחשוף את עצמי לחוויות אי נעימות שכאלו. כעת כשנתקלתי בו באנגלית והתחלתי לרפרף על הביקורות המשבחות, אמרתי שאולי מגיעה לו הזדמנות.
מבחינת הרעיון, הספר הזה חידש לי על תקופה שלמה ביין וכרתים שלא ידעתי על קיומה. בעקבות הספר הזה חיפשתי מהי צרעת ומה עלה בגורלם של אלו שחלו בה. מבחינת הדמויות, הרגשתי שהן משורטטות היטב כמו קווים מנחים, אך לא היה בהן עומק רב או דמיון. הייתה ניגודיות כמעט מוחלטת בין האחות ה'רעה' לבין האחות ה'טובה'. אני הייתי יותר מתעניינת לראות דווקא מבט יותר מעמיק בסיבות מאחורי ההתנהגויות שקרו בספר. הייתי רוצה לקבל קצת יותר תקריב לחייהם של המצורעים. התיאורים לא היו קשים, או מזעזעים, או עוצרי נשימה. הם היו די שטוחים כמו הדמויות.
למרות זאת, נהניתי מן הרעיון, מן הרומנטיקה המעט קיטשית והברורה, מן הסיפור שכלל בתוכו מספר דורות של משפחה אחת ומתיאורי האווירה של האי ושל יוון. הייתי ממליצה על ספר זה כספר קריאה קליל וקיצי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Passionate
גבר חלומותי

גבר חלומותי

קרטיס סיטנפלד

ספר מעולה. הוא לא קל לעיכול אך גורם להרבה מחשבה. אנו, הנשים, מרבות לנתח כל סיטואציה, לתת משמעות לדברים שאין ראויים להתייחסות, לנבור ולדאוג ולבסוף להבין כמה הדאגות שלנו חסרות משמעות... חסרות משקל.
אני לא אגיד שאין בספר הזה חסרונות. הוא כתוב כמו פיסות יומן שלעיתים לא קשורות אחת לשניה, כשהסופרת מצפה מאיתנו להשלים עם המידע המועט, עם החורים בעלילה, עם דברים שלא מספרים עליהם. חסרה לי מעט התשובה לשאלה - מדוע האנה שמה את מערכות היחסים בחייה כמרכז? מדוע זה היה כה חשוב לה? השאלות האלו נותרות ללא מענה. ועדיין, זהו לא ספר רע. כל ספר שגורם לי לחשוב לעומק הוא ספר שמתקבל בברכה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
ליל כל המכשפות

ליל כל המכשפות

דבורה הרקנס

התלהבתי מאד מעצם הרעיון של 'ליל כל המכשפות' של דבורה הרקנס. כתבי יד נסתרים, מכשפות, ערפדים, חקר האלכימיה, זה כבר נשמע מרתק - אז איך רעיון כל כך מבטיח הפך לספר כל כך ארוך ומשעמם? הספר מתחיל בנקודה אחת, הנקודה שבה דיאנה מוצאת את כתב היד המכושף וממנו הוא נגרר ונגרר, שום דבר לא משתנה, מלבד העובדה שהיא מתאהבת בערפד בן אלף שנים שכבר ראה הכל אבל למרות הכל מאוהב בה מיד (והוא רכושן, שתלטן, וזכר אלפא דומיננטי) ממש סטייל 'דמדומים'. הספר לא מצליח להמריא, כל הזמן ציפיתי שמשהו כבר יקרה אבל הספר נמתח ונמרח כמו אופרת סבון ארוכה במיוחד. מונוטוני, משמים, עם יותר מדי פרטים שוליים ופחות מדי עלילה. אכזבה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

אהבתי את הספר, את סיפור המסגרת ואת הסיפור הפנימי של הספר, שהוא בעצם - לב הספר. הספר מחביא בתוכו שכבות על גבי שכבות של אמונות, תחושות ורגשות. הרגשתי קצת כמו בתוך אגדה, ברחתי למקום אחר, כשקראתי אותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate
יער נורווגי

יער נורווגי

הרוקי מורקמי

התחלתי את הספר עם ציפיות גבוהות. קראתי הרבה ביקורות וציפיתי בקוצר רוח לרומן משובח. בהתחלה באמת התעמקתי בכתיבה, בתיאורים, בנופים וברגשות אך כשהבנתי שזה מה שכל הספר מכיל - התאכזבתי.
הספר מספר בעיקר על מה שלא קורה. רגשות בלתי ממומשים, תחושות שלא ניתן להביע, דיכאון והרגשת חוסר משמעות שמשתלטת על הכל לצד תיאורים מיניים שאיני יודעת מה תפקידם.
הגעתי עד האמצע והבנתי, כמו הגיבורים של הספר, שלהמשך הקריאה פשוט אין מטרה. אין לי עניין בספרים שמדכאים אותי ולכן הספר הזה הסתיים עבורי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Passionate

ביקורות נוספות על "בית התה הצועני"

בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

טובים אליי סיפורי איטליה.
סיפורי דרום איטליה.
על החיים, המאכלים, המאמות הבשלניות.
המשפחתיות, הדינמיקה, המסורת והחיים הפשוטים - והנה - עוד אחד כזה.
עוד עיירה בדרום איטליה, קהילת כולם מכירים את כולם והרכילות - מאמה מיה - וואי, וואי מה הולך שם.
רפאלה אלמנה צעירה מאוד, כל שקיוותה לו נחרב. ודלתות מסתובבות פותחות או סוגרות אפשרויות מלבד להסתגר בתוך הבית ובתוך בגדי אבלות שחורים,
כי כך מצפה הקהילה שעל הרכלנות (כאילו, כולם). החל מהחמות שעושה שחור, דרך המאמות זו שבמאפיה, זו שבירקות בשוק, הכמרים, וכן הלאה וכן הלאה.
כייף סיפור.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מיקה
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

פשוט ולא מורכב במיוחד, רומן נעים לקריאה בו הטובים, טובים והרעים רעים והכל ברור. האמת מזמן לא הזדמן לי רומן כזה בו אין גיבורי על ולא רשעים גדורים העלילה מתנהלת על מי מנוחות. עלילה נחמדה ומעניינת יש בה עצבות ומעט ריגוש. כמנהגי לא מתחרי במי שמספר את התוכםן את זה תמצאו למכביר. מומלץ בחום משאיר טעם של עוד מהפשטות והתמימות.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•avner
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

לא תמיד אני יודעת איך ספר כלשהו מגיע לרשימת הקריאה שלי, ייתכן שחברה סיפרה לי כי היא קראה ואהבה, ייתכן שקראתי עליו ביקורת שמשכה אותי, או שעברתי על פניו בחנות הספרים והרגשתי צורך לצרף אותו לרשימה ההולכת ותופחת,
זה כנראה מה שקרה ל"בית התה הצועני" והנה הגיע תורו.

אפשר לתאר אותו במילה אחת, אבל כשאני קוראת ביקורת אני רוצה שהיא תהיה מעט יותר מפורטת ממילה בודדה, אז מי שתש כוחו מוזמן לקרוא את המילה האחרונה בתחתית הביקורת, השאר ימשיכו בקריאה הרצופה.

זהו סיפור על עיירה קטנה (ולעניות דעתי, מעט נהדרת) שחשקה בפסל לבן על צלע של הר,
כל אחד מסיבותיו שלו, אחד משום שרצה להאמין, חלקם משיקולים כספיים, או למען הפאר של עירם הקטנה,
בהחלט יכולתי לדמיין את עצמי יושבת בבית התה וצופה על הפיאצה, על אנשיה הרצים ממקום למקום, עורכים קניות לארוחות, נהנים מרכילות טריה שנאפת במקום.

הספר מתחיל ביומה הגדול והחשוב של רפאלה, היפה בבנות העיירה ונמשך עד לבנייתו של הפסל המהולל.כשאר תטיילו עם רפאלה בבגדי אבלות ברחבי העיירה האותנטית, נסו לפתוח את העיניים והלב, ולזהות את הטיפוסיים הכמהים האלו בעצמכם ובסביבה.

בדרך, מפגיש הספר את הקורא עם שלל דמויות, כאילו קורא עליו תיגר למצוא מישהו להזדהות איתו.

אני אהבתי בעיקר את סלבניה אשת האופה, הכנות יוצאת הדופן של דמותה, הרגשת הפספוס האדירה, ואולי גם תקווה להזדמנות שנייה, היא הקסימה אותי.

נקודה שהציקה לי במהלך הקריאה כולה הייתה, מתי לעזאזל מתרחש הסיפור, לאיזה ציר זמן הוא משתייך?
נשים נוהגות להישאר זמן רב בבגדי אבלות, אולי עד סוף ימיהן, ישנם כמרים וכנסיות המנהלים את המציאות הקיימות ונזירות סגורות מאחורי מנזרים, גינות ירק ועשבים, אך גם חשמל, ומכוניות, ואנשים הבאים מניו יורק עם משב רוח מודרני,
הרגשתי כאילו פספסתי משהו, האם קראתי ברפרוף או דלגתי בטעות על פרט כלשהו שמכוון מתי מתרחש הסיפור? או שאולי אין לו זמן מוגדר כלל?

בסך הכל, חביב.

לפני 14 שנים•עדי
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

רפאלה היפה נישאת למרצ'לו שהוא אהוב ליבה מילדותה.
לכאורה הכל happy happy, אך אבוי יש לה חמות
מרושעת שחושבת שהיא אינה ראויה לבנה יקירה
שהוא תפארתה נזר לראשה אהוב עליה מכל ילדיה.
אך מרצ'לו מסתבר הינו טיפוס מיובש משעמם, אבל
בעל אחריות עובד קשה בחנות הבדים, בדירה מעל
החנות רפאלה מסדרת ומרפדת את קינם הקטן.
כל היום טורחת סביבו מבשלת ארוחותיו מכבסת
בגדיו ודואגת לכל. אך זמן קצר לאחר הנישואין
מת הבחור ממחלה כלשהי וכאן מתהפך גורלה.
היא צריכה לעזוב את הבית הקטן שמעל החנות,
חמותה המרושעת תולה בה את האשם במותו של
בנה. ורפאלה לא נותר לה להתחיל את חייה מחדש.
אנשי העיירה רוצים לבנות פסל של ישו בדומה
לפסל הגדול של ריו דה ג'נרו, ואמריקאי חתיך
הוא הפסל שגר בוילה דה לה רוסה שנטושה
שנים רבות, וכמובן מי אם לא רפאלה היפה
מקבלת שם עבודה וכמובן מתפתחת משיכה בינה
לבין האמריקאי.
בספר יש תיאור חי משל העיירה, של האופי
האיטלקי, השמרנות הפרימיטיביות מתובלת
בכל מיני דמויות כמו האמא של רפאלה, סילבנה
האופה ובעלה השמן שבליבה נוצרת את אהוב
נעוריה שנטשה אך לא שכחה, ועוד דמויות.
משום מה מהחצי השני של הסיפור התייגעתי
והשתעממתי כי נמתח כמו מסטיק ואיבדתי
ענין.
יש קטע אחד שאני אוהבת והוא הסיפור
על עץ רימון זקן שבתו של הגנן קרלוטה מסרבת
לתת לכרות שהעץ הוא בעיניה המקום
עצמו ופירותיו טעימים לה מפירות כל עצי
הרימון הרבים שבסביבה, ואפילו שמה
לו קביים שיישען עליהם וקצת האריכה
את חייו. אך בסופו של דבר כרע העץ
ויבש.
הספר שזור מתכונים נחמדים כמו איך להכין
מיץ רימונים, פסטה ועוד כמה מתכונים חביבים
אבל לצעירים ולרומנטיקנים זהו ספר מושלם
אני בטוחה שלו קראתי אותו לפני 25, 30
שנה הייתי לבטח מסיימת אותו.

לפני 14 שנים•panyola
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

ספר מקסים ומהנה לקריאה, הכתיבה גורמת לי להרגיש כאילו אני בעיירה הקטנה הזו באיטליה, עושה לי חשק גם לחיי עיירה מנומנמים כאלו, בית מאבן עם חצר גדולה מלאה עצי פרי.
ממליצה מאוד לקרוא!!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•דנה קינן
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

ספר שממליצה בחום.
נישאבתי לתוך העלילה וחושבת ששנאו את רפאלה רק מקינאה על איותה יפה .
נעשה לה עוול גדול והיא בתמימותה לקחה הכל בקלות.
שווה ליקרא

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לימורי
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

כמו המון ספרים שנכתבו בהשראת מקומות כמו איטליה ורומא, גם הספר הזה אוצר בתוכו סיפור על אהבת ותקווה.
ספר מדהים שעבר בין המון מידי מכריי. אפילו התרפט קצת, אבל לא נורא.
אני חייבת לצטט את שקראתי באחד האתרים על הספר הנ"ל: "לקרוא את בית התה הצועני זה לשבת בפיאצה של טריאנטו, בין דוכני השוק, לשתות קפה חריף וחם, להריח את ריח הניחוח שעולה מהמאפייה של סילבנה, להרגיש את הרוח שבאה מהים, אולי להיכנס ולאכול פיצה טרייה אצל ריצ'י..."
אני מסכימה עם כל מילה.
הריחות הניחוחות והצבעים, גורמים לנו הקוראים להרגיש כאילו אנו בתוך הספר וחיים בתוך הסיפור.
אהבתי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נחמה עליזה בוגנים
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

בית התה הצועני הינו שילוב של טרלנובלה ורומן הרומנטי.
גבורים שטוחים, ללא שום עומק.
העלילה מנסה להתפתח לכל מיני כיוונים, שטחיים גם הם.
שם הספר מסקרן, אך עד לסופו לא ברור לקורא, כמו גם למחברת עצמה על שום מה. (במהלך הספר המחברת תוהה בעצמה על שמו)...
אוירת העיירה מועברת היטב.
הדבר המוצלח בספר זה אוירת העיירה האיטלקית, יכלה להיות גם יוונית, שעוברת טוב בספר.
הסוף פתוח - שום מעגל לא נסגר.
ברור שבגלל שטחיותו נקרא בקלילות.
ספר נחמד להעביר קצת זמן.
לא לאוהבי ספרות טובה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
בית התה הצועני

בית התה הצועני

ניקי פלגרינו

העלילה מתרחשת בעיירה ציורית באיטליה שמה טריאנטו.בנויה על צלע הר ובצורת מרפסות, מרפסות.האמת שמאות נידלקתי על תיאור העיירה כי היא יכולה להיות חלומית.,במיוחד שנמצאים שם עם אהוב. היתי בטיול באיי יון והאי סנטוריני הזכיר לי את טריאנטו.

העיירה מתחלקת ל שתי קבוצות של תושבים. אלה שלמרגלות ההר הדייגים העניים יותר ואלה על ההר הנחשבים יותר והעשירים יותר.כמו כן יש כ 7 כנסיות בעיירה שלכל כנסיה יש כומר משלה.

רפאלה מורטי בת למשפחת דייגים מתחתנת עם מרצ'לו רוסו ממשפחה עשירה מתוך אהבה . כילדים אהבו אחד את השני וידעו שיתחנו לשיבוא הזמן. אך לאחר שנה של נשואין לא מלאי אהבה כפי שרפאלה ציפתה מרצ'לו מת כתוצאה ממחלה באופן פיתאומי. מישפחתו בעיקר אימו מאשימה את רפאלה שהרעילה את בנה. כמו בכל מקום קטן מיטפשטות כל מיני שמועות על רפאלה.
לא קל להיות אלמנה בעיירה קטולית ועוד אישה יפפיה .

עיני הגברים יוצאות מחוריהן.........

כדי למנוע אסון הכמרים שולחים את רפאלה להיות סוכנת הבית של וילה רוזה ששנים לא גר בו נפש חיה, וכעת צריך להגיע מהנדס שנשלח לעיירה על ידי בעל הבית העשיר לבנות על ההר את פסל ישו בגודל ענק כמו הפסל בריו דה ג'נרו.

רפאלה צריכה לנקות את הבית ולבשל לאורח.

מפה העלילה מסתבכת לכל מיני כיוונים לא צפוים.

מדוע הספר נקרא בית התה הצועני ? גם אני שאלתי את עצמי ולא מצאתי תשובה. תקראו כי הספר בסך הכל כתוב בשפה קולחת ואולי אתם תמצאו את התשובה.
אולי בגלל שגם בבית התה מתרחשים דברים מסתוריים?......

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מלכה לובל
דירוג
4.0
לפני 17 שנים

“עץ רימון זקן עומד במרכז החצר של הוילה רוזה בעיירה טריאנטו שבדרום איטליה. העץ זקן, גזעו כפוף והוא אינ”

16/16
ביקורות על בית התה הצועני
הבאה
אין ביקורת הבאה