כמו המון ספרים שנכתבו בהשראת מקומות כמו איטליה ורומא, גם הספר הזה אוצר בתוכו סיפור על אהבת ותקווה.
ספר מדהים שעבר בין המון מידי מכריי. אפילו התרפט קצת, אבל לא נורא.
אני חייבת לצטט את שקראתי באחד האתרים על הספר הנ"ל: "לקרוא את בית התה הצועני זה לשבת בפיאצה של טריאנטו, בין דוכני השוק, לשתות קפה חריף וחם, להריח את ריח הניחוח שעולה מהמאפייה של סילבנה, להרגיש את הרוח שבאה מהים, אולי להיכנס ולאכול פיצה טרייה אצל ריצ'י..."
אני מסכימה עם כל מילה.
הריחות הניחוחות והצבעים, גורמים לנו הקוראים להרגיש כאילו אנו בתוך הספר וחיים בתוך הסיפור.
אהבתי.














