ביקורת ספרותית על תחנת הוקסביל מאת רוברט סילברברג
ספר טוב

---

ברבע הראשון של המאה העשרים חלפה בארצות הברית סוג של התמרדות אזרחית - המדינה הענקית, הקפיטליסטית האדוקה והשמרנית חוותה ארועים בהם אנשים - בעיקר איגודי עובדים - נלחמו למען עתיד צודק יותר. הם היו בעד סוציאליזם עד קומוניזם, וחתרנותם הסתכמה בדרך כלל בהמון דיבורים מלאי להט, כרוזים שחולקו בתחנות רכבת, וכינוסים שנשאו אופי סודי רק עבור המשתתפים: המשטרה ידעה בדרך כלל על התכנים ועל זהות "המורדים", שנעצרו בחלקם, הוכו בדרך כלל, הואשמו בהאשמות שונות כנראה שקריות, דמם הותר כך שגם אזרחים מהשורה עסקו בהתנפלות והכאה של "האדומים", והסנטור מקארתי כנראה השלים את העבודה.

בספרו של סילברברג מדובר בקבוצת "מורדים" מהסוג הזה, שנרדפת על ידי המימסד. משטר טוטליטרי רודני תפס את השלטון במדינה ורודף עד חורמה את מתנגדיו. המשטר עושה שימוש בטכנולוגיה שמאפשרת מסע בזמן חד כיווני - לאחור בלבד - ושולח את מתנגדיו לאחור בזמן לתקופת הקמבריון המאוחר - בערך מיליארד שנים לאחור. הארץ היא לוחות סלע - אדמה עוד לא התפתחה. אין שום חי יבשתי - לא צמחים לא רמשים. האוקיינוסים מלאים חיים של יצורים חסרי חוליות בדרגת התפתחות נמוכה. צבעי העולם נעים בין חום לאפור - אין אבק שישבור את קרני האור ויאפשר צבע. ובמקום הזה מנסה קבוצה של כמה עשרות גברים מורדים לשעבר להתקיים ולשרוד, ובארט, מנהיג ותיק ובעל כריזמה הוא המנהיג הלא מוכרז והבלתי מעורער של המקום.

סילברברג עוסק רבות בניואנסים פסיכולוגיים של הגיבורים עליהם הוא כותב. סיפוריו מייצגים את האדם גם בעתיד הלא רחוק עליו הוא כותב למעשה הארועים בספר מתרחשים מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת (מה שהיה עבור סילברברג של תחילת שנות השישים עתיד ממש...) ועד הרבע הראשון של המאה העשרים ואחת. הוא בוחן התמודדות בתנאים של חוסר תקווה, מנהיגות, כריזמה, והסתגלות לתנאים משתנים. בארט הגיבור הוא מנהיג דמוקרטי (כמובן!) בעל סמכות טבעית שאחרים מקבלים בלי ערעור. הסיפור קולח ומרתק כל הזמן (בסך הכל 153 עמודים) תובנותיו ומסקנותיו מתקבלות מאד על הדעת, וכל אחת מהדמויות מתוארת באופן אמין.

אהבתי את הסיפור - אותו קראתי בזכות הביקורת הנפלאה של ורדית (תודה!) - והתעניינתי מאד כשהבנתי מה מקורותיו: למרות שהסיפור נכתב ב1967 סיברברג הושפע מהתקופה של רדיפה נחושה של כל מה שנראה סוציאליסטי וחברתי. נראה שארצות הברית מנעה בכל תוקף כניסה של רעיונות מהסוג הזה, ותמיד מדהים לראות איך האנשים שיכלו להרוויח מקצת חלוקת משאבים יותר צודקת, היו האויבים המרים ביותר של אלה שהציעו את זה. הספר מרתק, חד ורלוונטי גם היום, כחמישים שנה אחרי שנכתב. הוא יעניין, בלי ספק, את אוהבי ניתוחים פסיכולוגיים אמינים של הדמויות, ותאור מצבים חברתיים מוכרים. ואלה שאינם אוהבים מדע בדיוני יוכלו להרגע. הרקע אולי מיליארד שנים בעבר, אבל התוכן יכול היה להתקיים בכל קבוצה המקדמת רעיון, אם חפצת חיים והתקדמות היא. מה שמוציא מהתחום גופים פוליטיים שכולנו מכירים.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על תחנת הוקסביל