ביקורת ספרותית על תחנת הוקסביל מאת רוברט סילברברג
ספר מעולה

---

זהו ספר מדע בדיוני ישן וטוב, שבעצם כותב על הדור שלנו במבט מהעבר, וזה מרגיש כמו מציאות חלופית כשאתה קורא את הספר ויש בו דברים שעדיין לא הומצאו. הספר כתוב בצורה מעולה, עם שתי עלילות נפרדות מבחינת זמן ההתרחשות שלהן שבסוף הן מתחברות יחד להבנה שלמה של הסיפור. הסיפור כתוב ביד האומן של סילברברג, ולהפתעתי ולשמחתי אין בו גסויות ומיניות מגעילה כמו שפגשתי בספרים אחרים של סילברברג ולכן הפעם יכולתי באמת ובתמים להנות מהכתיבה הנפלאה של אומן המד"ב הנפלא הזה וגם לסיים את הספר.
הסיפור מספר על עולם שבו שולחים אסירים פוליטיים אחורה בזמן, למקום שבו הם לא יוכלו להשפיע על האנושות יותר, אך שגם ממנו אין דרך חזרה. האסירים הללו נשלחים מילארד שנים לאחור, לתקופה שבה עדיין לא התפתחו חיים על כדו"א ולכן הם לא ממש יכולים לפגוע בכלום. האסירים הללו נשלחים בדיוק מילארד שנים אחורה כך שברצף הזמן האסירים מגיעים לתחנת הוקסביל שהיא גם בית הכלא שלהם במרווחים מקבילים לחיים שלהם בעולם שלנו. (מישהו משנת 2020 יגיע בדיוק 10 שנים אחרי מישהו משנת 2010) וכדי לא לשנות כלום בהתפתחות האנושות, גברים נשלחים למחנה בזמן אחר מאשר נשים.
ג'ים אחד האסירים הוותיקים יותר הופך ברבות השנים להיות המלך של התחנה ובעצם הספר מגולל את סיפורו של ג'ים כשהיה כבר אסיר וחי לפני מילארד שנים וגם בעוד היה פעיל במחתרת בסוף המאה ה20 עד שנשלח אל הכלא.
הפיתולים הנפלאים של העלילה הבין-תקופתית של סילברברג ממש מהנים ומלאים בעניין, והעלילה עצמה שזורה במחשבות פוליטיות על טבע האדם וזה מוסיף המון נפח ועומק לדמויות השונות. ולכן הספר הזה גם מוצלח כל כך, השילוב שבין סיפור מד"ב ומשהו שנוגע לחיים שלנו גם היום.
תהנו...

» ביקורות נוספות של Braveheart
» ביקורות נוספות על תחנת הוקסביל