ברבע הראשון של המאה העשרים חלפה בארצות הברית סוג של התמרדות אזרחית - המדינה הענקית, הקפיטליסטית האדוקה והשמרנית חוותה ארועים בהם אנשים - בעיקר איגודי עובדים - נלחמו למען עתיד צודק יותר. הם היו בעד סוציאליזם עד קומוניזם, וחתרנותם הסתכמה בדרך כלל בהמון דיבורים מלאי להט, כרוזים שחולקו בתחנות רכבת, וכינוסים שנשאו אופי סודי רק עבור המשתתפים: המשטרה ידעה בדרך כלל על התכנים ועל זהות "המורדים", שנעצרו בחלקם, הוכו בדרך כלל, הואשמו בהאשמות שונות כנראה שקריות, דמם הותר כך שגם אזרחים מהשורה עסקו בהתנפלות והכאה של "האדומים", והסנטור מקארתי כנראה השלים את העבודה.

בספרו של סילברברג מדובר בקבוצת "מורדים" מהסוג הזה, שנרדפת על ידי המימסד. משטר טוטליטרי רודני תפס את השלטון במדינה ורודף עד חורמה את מתנגדיו. המשטר עושה שימוש בטכנולוגיה שמאפשרת מסע בזמן חד כיווני - לאחור בלבד - ושולח את מתנגדיו לאחור בזמן לתקופת הקמבריון המאוחר - בערך מיליארד שנים לאחור. הארץ היא לוחות סלע - אדמה עוד לא התפתחה. אין שום חי יבשתי - לא צמחים לא רמשים. האוקיינוסים מלאים חיים של יצורים חסרי חוליות בדרגת התפתחות נמוכה. צבעי העולם נעים בין חום לאפור - אין אבק שישבור את קרני האור ויאפשר צבע. ובמקום הזה מנסה קבוצה של כמה עשרות גברים מורדים לשעבר להתקיים ולשרוד, ובארט, מנהיג ותיק ובעל כריזמה הוא המנהיג הלא מוכרז והבלתי מעורער של המקום.

סילברברג עוסק רבות בניואנסים פסיכולוגיים של הגיבורים עליהם הוא כותב. סיפוריו מייצגים את האדם גם בעתיד הלא רחוק עליו הוא כותב למעשה הארועים בספר מתרחשים מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת (מה שהיה עבור סילברברג של תחילת שנות השישים עתיד ממש...) ועד הרבע הראשון של המאה העשרים ואחת. הוא בוחן התמודדות בתנאים של חוסר תקווה, מנהיגות, כריזמה, והסתגלות לתנאים משתנים. בארט הגיבור הוא מנהיג דמוקרטי (כמובן!) בעל סמכות טבעית שאחרים מקבלים בלי ערעור. הסיפור קולח ומרתק כל הזמן (בסך הכל 153 עמודים) תובנותיו ומסקנותיו מתקבלות מאד על הדעת, וכל אחת מהדמויות מתוארת באופן אמין.

אהבתי את הסיפור - אותו קראתי בזכות הביקורת הנפלאה של ורדית (תודה!) - והתעניינתי מאד כשהבנתי מה מקורותיו: למרות שהסיפור נכתב ב1967 סיברברג הושפע מהתקופה של רדיפה נחושה של כל מה שנראה סוציאליסטי וחברתי. נראה שארצות הברית מנעה בכל תוקף כניסה של רעיונות מהסוג הזה, ותמיד מדהים לראות איך האנשים שיכלו להרוויח מקצת חלוקת משאבים יותר צודקת, היו האויבים המרים ביותר של אלה שהציעו את זה. הספר מרתק, חד ורלוונטי גם היום, כחמישים שנה אחרי שנכתב. הוא יעניין, בלי ספק, את אוהבי ניתוחים פסיכולוגיים אמינים של הדמויות, ותאור מצבים חברתיים מוכרים. ואלה שאינם אוהבים מדע בדיוני יוכלו להרגע. הרקע אולי מיליארד שנים בעבר, אבל התוכן יכול היה להתקיים בכל קבוצה המקדמת רעיון, אם חפצת חיים והתקדמות היא. מה שמוציא מהתחום גופים פוליטיים שכולנו מכירים.

לסילברברג יש את היכולת המופלאה להבין את המוח האנושי ולתאר בדיוק רב את הרגשות ואת גווניהן, כאשר אדם נכלא למצבים מורכבים ורוחו נבחנת אל מול אתגרים קשים. ואכן בספר זה, הגיבור נמצא במצב מאתגר ושאינו פשוט כלל. הוא גם לא נמצא במיקום שנוכל למצוא על גבי המפה בימינו. או בזמננו. הספר מתאר את סיפורם העגום של אסירי תחנת הוקסביל, שפשעו פשעי מדינה וכעונש נשלחו לגלות מילארדי שנים אחורה בזמן, בקו חד כיווני, ולעולם לא יוכלו לשוב לחייהם ולראות את המציאות כפי שהכירו אותה.
הגיבור הראשי בסיפור, בארט, היה חבר מחתרת רוב חייו, וכעת לעת זקנתו הפך למנהיג התחנה בעל כורחו, שכן הינו כריזמטי, בעל תושיה, וכנראה בין היחידים שהצליח לשמור על צל של שפיות נוכח הגורל המר שנגזר עליהם. הוא מחפש דרכים להסיח את דעתם של דרי תחנת הוקסביל כדי לשמור על השקט וכן על שפיותם. הוא שולח אותם למסעות מחקר וחיפוש, משלחות דיג (עדיין לא התפתחו דגים, רק מיליוני סוגים של רכיכות), טיפול בחולים האחרים ואף ריגול אחר הבחור החדש שהגיע, אפוף מיסתורין בנוגע לעברו ולסיבות גלותו.
דרך סיפורו של בארט אנו מתוודעים להווה המר שחי בו, משטר אדיש אחד הוחלף במשטר דיכוי אחר, והמציאות הפכה יותר ויותר קשה מנשוא לתושבים בעלי דעות מוצקות ומחשבה חופשית. בפלאשבקים לעבר מסופר כיצד כנער הצטרף למחתרת יותר בשביל הבחורות, ופחות בשביל הפוליטיקה, בעידוד חברו הקיצוני. כיצד התאהב ומבלי משם אהבה זו התחילה שרשרת אירועים שהביאה לכליאתו וכיצד הפך מעמדו ותפקידו בקבוצת המחתרת ליותר ויותר רם עם הדרדרות הממשל לשימוש בכוח ברוטלי, עד כי זכה להישלח לתחנת הוקסביל.
לסיכום, הספר יוצא דופן ומקורי, טרם נתקלתי בשימוש במסע בזמן לשם עונש, גלות ודיכוי. הכתיבה של סילברברג מאוד קולחת, הספר מותח אך אינו כבד או מדכא למרות העובדה שמתרחש במחנה גולים. על אף התנאים הקיצוניים שהם נמצאים בהם, קל להבין את הדמויות והמניעים שלהן ואף להיקשר אליהן ולהזדהות עימן.

זהו ספר מדע בדיוני ישן וטוב, שבעצם כותב על הדור שלנו במבט מהעבר, וזה מרגיש כמו מציאות חלופית כשאתה קורא את הספר ויש בו דברים שעדיין לא הומצאו. הספר כתוב בצורה מעולה, עם שתי עלילות נפרדות מבחינת זמן ההתרחשות שלהן שבסוף הן מתחברות יחד להבנה שלמה של הסיפור. הסיפור כתוב ביד האומן של סילברברג, ולהפתעתי ולשמחתי אין בו גסויות ומיניות מגעילה כמו שפגשתי בספרים אחרים של סילברברג ולכן הפעם יכולתי באמת ובתמים להנות מהכתיבה הנפלאה של אומן המד"ב הנפלא הזה וגם לסיים את הספר.
הסיפור מספר על עולם שבו שולחים אסירים פוליטיים אחורה בזמן, למקום שבו הם לא יוכלו להשפיע על האנושות יותר, אך שגם ממנו אין דרך חזרה. האסירים הללו נשלחים מילארד שנים לאחור, לתקופה שבה עדיין לא התפתחו חיים על כדו"א ולכן הם לא ממש יכולים לפגוע בכלום. האסירים הללו נשלחים בדיוק מילארד שנים אחורה כך שברצף הזמן האסירים מגיעים לתחנת הוקסביל שהיא גם בית הכלא שלהם במרווחים מקבילים לחיים שלהם בעולם שלנו. (מישהו משנת 2020 יגיע בדיוק 10 שנים אחרי מישהו משנת 2010) וכדי לא לשנות כלום בהתפתחות האנושות, גברים נשלחים למחנה בזמן אחר מאשר נשים.
ג'ים אחד האסירים הוותיקים יותר הופך ברבות השנים להיות המלך של התחנה ובעצם הספר מגולל את סיפורו של ג'ים כשהיה כבר אסיר וחי לפני מילארד שנים וגם בעוד היה פעיל במחתרת בסוף המאה ה20 עד שנשלח אל הכלא.
הפיתולים הנפלאים של העלילה הבין-תקופתית של סילברברג ממש מהנים ומלאים בעניין, והעלילה עצמה שזורה במחשבות פוליטיות על טבע האדם וזה מוסיף המון נפח ועומק לדמויות השונות. ולכן הספר הזה גם מוצלח כל כך, השילוב שבין סיפור מד"ב ומשהו שנוגע לחיים שלנו גם היום.
תהנו...