ביקורת ספרותית על יומן של גוף מאת דניאל פנק
ספר מעולה

---

דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק. דניאל פנק.

אני לא המצאתי את זה. יש דף וחצי בספר המקסים הזה שבו חוזר כותב היומן, בעודו נער, על שתי מילים. לא אספר מה הן. אבל אני בחרתי לכתוב את שמו של דניאל פנק שוב ושוב, כי נראה לי שזה הסופר הכי טוב (שאני מכירה) שאינו מוכר לציבור.
אם עדיין לא קראתם, אז רוצו לקרוא את "כמו רומן" - ספר חובה על ספרים וקריאה - ולא, זה לא משעמם וחינוכי כמו שזה נשמע. ההנאה מובטחת. ואם בהנאה עסקינן, אזי "הפיה קרבין" של פנק הוא אחד הספרים הבודדים שחילץ ממני ממש צחוק, אמיתי, בקול רם. וכמובן גם "על פצצות ומפלצות" המבריק.
דניאל פנק הוא חכם, שנון, רגיש, מצחיק, ולפי התמונות שראיתי - גם צרפתי שרמנטי למדי. והוא ממש יודע לכתוב.

אז בחזרה ל"יומן של גוף": מגיל 12 עד 87 כותב הגיבור את יומן הגוף שלו. מילד חלשלוש שנולד לאב חסר גוף כמעט, למתבגר המפתח את גופו באובססיביות, לבוגר שמגלה את המין, לומד, מקים משפחה, עושה חייל בעבודתו - לזקן, ממש עד המוות - הוא מתעד תחושות והרגשות וחוקר בסקרנות תופעות גופניות אצלו ואצל אחרים. בעצם זה יומן כאילו סטנדרטי עד שעוצרים וחושבים מה אין שם: כל אותם רגשות ועובדות שחייבים להופיע ביומן, כמו למשל - מה הוא למד? במה הוא עובד? איך היחסים שלו עם אשתו? מה הסיפור בינו ובין הבן שלו? ועוד ועוד. אבל במהלך הקריאה כל כך קל להיכנס לגופניות, שלפעמים ממש שוכחים שיש משהו אחר.
אז מה יש שם? הנה זה, במילותיו של פנק, מתוך ראין שנתן ל"הארץ":

"החלטתי לשבור את הטאבו שסביב התחום המיועד בדרך כלל רק לתיקים הרפואיים שלנו”, אומר פנק. “לשם כך ערכתי רשימה לפי סדר אלפביתי של כל התופעות הפיסיות: מחלות, מיחושים, עינוגים ואיברים שממעטים לדבר עליהם בספרות. היה לי חשוב שלא להתבסס על תיעוד מקצועי אלא לדבר בגובה העיניים וברמה שברורה לכל אחד מאתנו. כתבתי על מיניות, מאוננות ועד לאובדן החשק המיני, על הפרעות עיכול, ניתוח פוליפים, ריחות פה איומים הנובעים מהסינוסיטיס, ניתוח פרוסטטה, בגידות השרירים. ביומן התופעות והמכאובים מופיעים בסדר פחות או יותר כרונולוגי כפי שהם מופיעים עם השנים בחייו של הכותב, שיכול להיות כל אחד מאתנו".

נשמע ממש מפתה, נכון? מה, לא? אז זה דווקא כן, מאוד. ולמרות שכבר בהתחלה יודעים את הסוף (נו, זאת לא חכמה גדולה. מי שנולד, בסוף ימות) - המסע שווה כל רגע.

» ביקורות נוספות של כרמיתה
» ביקורות נוספות על יומן של גוף