ללכת אחורה בזמן...לא רק בגלל תכני הספר...רק להחזיק את הספר בידים: ספר צנוע בכריכה רכה מסדרת הפנינים של ספריה לעם ז''ל. הספר הודפס ב-1968.....שנה לאחר מלחמת הנצחון/אסון.
קרי, אדריכל בעל שם שם ותהילה עולמיים, כובש נשים בסיטונות, מאבד כל עניין בחייו. הוא מחליט לעזוב את הכל: אהובה, תהילה מקצועית עושר וחיי נוחות חומריים - בקיצור להפנות עורף לכל מה שהיה לו אי פעם משמעות בחייו - את הדת נטש זה מכבר וכעת, בשדה התעופה בדרכו לטוקיו, הוא מחליט לשנות כיוון ולהגיע לקונגו. קונגו אינה רחוקה מספיק והוא בוחר להפליג בספינת נהר במחוז נידח עד אשר הוא מגיע למחנה מצורעים המנוהל על יד המיסיון מאות ק'מ ומיליון שנות אור מעיר המחוז הקרובה. האם רצה להגיע דווקא למקום זה? נשאל קרי ותשובתו:"הספינה אינה מפליגה הלאה". אט-אט בונה קרי את חייו במחנה המצורעים. הוא מתקרב לרופא המחנה, דר קולן, ממנו הוא למד על ההקבלה בינו לבין המצורעים: "שמעת כיצד כינה אותי הרופא היום, אחד מאותם שהחולי אכלם. אלה מצורעים המאבדים את כל הניתן למאכולת לפני שהם נרפאים". כל מבוקשו של קרי הוא להטמע בסביבה ולהשכח. בסוף להקבר, ללא צלב, ליד חלקות הקבר של רעייתו של הרופא דר' קולן ושל הרופא עצמו. האם יצליח? האנונימיות המבורכת מגיעה במהירות לקיצה. ריקר, מנהל בית חרושת הגר שעות נסיעה מהמחנה, חושף את המצאו של קרי. מראהו של ריקר, נוצרי אדוק ואיש מאוס "זוכה" לאפיון קטלני, אך ציורי, אצל הסופר "...היה גבה קומה, שחוח כלשהו ומגודל יתר על המידה. דומה היה לסוג צמחים שהבריות משכינים בחדרי הרחצה והללו ניזונים מן הלחות ומגביהים יותר מדי...". מעניין שרק אנשים שליליים או אנמיים זוכים לאפיון פיסי אצל גרין. על מראהו של הגיבור קרי איננו יודעים דבר (ובעצם אף לא את שמו הפרטי). אותו ריקר מנסה לנכס את קרי להצדקת אמונתו וע''י קשירת כתרים לו של הקרבה נוצרית, למורת רוחו הגלויה של קרי שסולד מ"הילה" לא מוצדקת זו. אחריו נוחת הכתב פרקינסון הוא דואג מסיבותיו הוא לקשור כתרים לקרי וכאן מתנהל דיון מרתק בין קרי לכתב וכל התחלואים של עולם התקשורת נחשפים אט-אט. הלהיטות לסיפור מושך גם במחיר אינוס האמת. כיבוד הפרטיות נעלמת כלא היתה כי הרי יש סיפור ויש מיליוני קוראים להזין (ולבנות שם לכתב). אבל האיום הגדול מכולם מגיע מצידה של מרי ריקר, נערונת צעירה וילדותית הנשואה לריקר. האם די ברצונו של ריקר לשים קץ לקשרים רומנטיים עם המין הנשי אחת ולתמיד? כאן העלילה מקבלת תפנית דרמטית. קרי הפנה עורף ל"עולם" האם זה יגמול לו מידה כנגד מידה?
הספר הנפלא הזה עוסק רבות בשאלות של האמונה ושברה, נושא שהעסיק את גרהם גרין ברבים מספריו. לא רק סוגיות תיאורטיות אלא גם הקבלתם בחיים החברתיים של האדם: "...הבאים בברית הנישואים עם אלוהים...אף הם ניתנים לאילוף - הרי אלו נישואים משעממים ככל הנישואים שבעולם. המילה 'אהבה' משמעה מגע פורמאלי של השפתיים כבטקס המיסה, ו'אווה מריה', כתואר 'יקירה', היא לשון יאה לפתיחת מכתב. נישואים אלה כמוהם כנישואים החילוניים שיתקיימו בעינם מכח הרגלים ונטיות המשותפים לאלוהים ולהם -נטייתו של האלוהים להיעבד, ונטייתם שלהם לעבדו...".
גם ההתנגשות בין שני העולמות היא בלתי נמנעת - בין עולמו של ראש המיסיון לבין עולמו של הרופא החילוני דר' קולן (דבר אשר לא מפריע להם לעבוד בהרמוניה מופלאה): "האלוהים שלך וודאי חש אכזבה' אמר דר' קולן, "כשהוא מתבונן אל עולמו זה'. 'בנערותך וודאי לא היטיבו ללמדך תיאולוגיה. האלוהים אינו חש לא אכזבה ולא כאב" (עונה ראש המיסיון)."אולי משום כך לא איכפת לי שאינני מאמין בו" (עונה דר' קולן).
הספר נוגע בסוגיות רלבנטיות עד היום: מקומה של האמונה בחיינו; באיזו מידה אנו אדונים לגורלנו; עוצמתה של התקשורת בעיצוב הסיפור ודימוי האדם היחיד וכמשתמע מכך האם יניחו לנו אי פעם לחיות את חיינו כפי שאנו בוחרים?
השורה התחתונה: ספר נפלא המשלב את האווירה המיוחדת של אפריקה המשוונית באמצע המאה הקודמת עם דילמות קיומיות עמוקות חובקות עולם וזמן. הסיפור מהנה מאד ולאחר סיומו - הסירו ספק - לא בקלות יעבור הוא אל תהום הנשיה. מומלץ בחום.
