ביקורת ספרותית על חיים על דלת המקרר מאת אליס קייפרס
ספר בסדר

---

ספר קטן, 230 עמ' שכתובים בצורת פתקים על המקרר (כך שיכול להיות עמ' עם שתי שורות), אפשר לסיים אותו גם בפחות משעה.
הפתקים מראים את התקשורת בין אם לבתה. האם רופאה ועובדת נונסטופ, ואילו הבת הצעירה (15) חיה את חייה ומבלה הרבה מחוץ לבית, כך שכמעט לא יוצא להן להפגש כמו שצריך.
אין לי תיאור יותר מדוייק וטוב מזה שמופיע על כריכת הספר.
כשסיימתי לקרוא את הספר, הרגשתי שהספר הזה קצת מוזר ושיש בו משהו שחירפן אותי.
זה רעיון נחמד ומעניין שהספר כולו מבוסס על פתקים (אני אוהבת ספרים בצורת מכתבים וזה מתקרב לסגנון), אבל זה כ"כ מעוות שזו התקשורת שהתנהלה ביניהן. וזה למרות שהפתקים לרוב באו כאקט "משלים" למפגשים הקצרצרים ביניהן (אם אתעלם לרגע מהאותנטיות של הפתקים, כמו רשימות קניות, כי זה לא הדבר המעניין אם הם צריכים לקנות עוד ברוקולי או חלב).
זה (להבדיל) כמו להיות בקשר רק דרך מיילים או רק דרך התכתבויות ושיתופים בפייסבוק. רדוד, שטחי, לא לעניין, מעוות כבר אמרתי. בין חברים רחוקים זה עוד איכשהו נסבל, בין קרובי משפחה-זה בלתי נסבל.
דבר נוסף שמאוד הפריע לי- הספר נכתב ב-2008, עידן שבהחלט היו בו מכשירים סלולריים ודרכי התקשרות יותר "חיים". אז יש בזה משהו לא אמין, שלא נבחרה דרך ההתקשרות הזו. אני יכולה להבין את אלה שראו בו גימיק (מהביקורות שנכתבו עליו).
הדבר המרכזי, בכל זאת, בספר הזה הוא מוסר ההשכל הרציני, העמוק והחשוב, שנוגע לכל יצור אנושי החי במדינה מתקדמת ונשאב בסגנון החיים העמוס- ואני אצטט את המסקנה המדוייקת מכריכת הספר:
תזכורת כואבת על ההחמצה המתלווה לאורח החיים התובעני שכה רבים מאיתנו מנהלים.


לסיום-
אותי אישית זה לא הצליח ממש לרגש באופן מיוחד (ואני אחת שמתרגשת די בקלות), אולי בגלל סגנון הכתיבה, שלא מאפשר להיקשר לדמויות, שמראש מוצגות בצורה מאוד שטוחה וחסרת רקע.
עם זאת, זה כן גרם לי להיזכר בדברים החשובים בחיים ובתקשורת הבינאישית שהולכת ו"מתקלקלת" בעידן הפייסבוק ושות'. מבחינתי זה היינו הך.
אז אפשר לסכם ולומר על הספר שהוא ספר קטן עם מסר גדול, והזמן שצריך להקדיש לו שווה את זה. אבל הייתי ממליצה לשאול אותו מהספרייה העירונית...

» ביקורות נוספות של גילת
» ביקורות נוספות על חיים על דלת המקרר