ביקורת ספרותית על פרויקט רוזי - דון טילמן #1 מאת גרהם סימסיון
ספר טוב

---

הנה לכם סיפור על בחור מוצלח - כלכלן ואיש מחשבים, בעל תואר דוקטור בתחום שאיש מין השורה לא יבין מה זה, מחבר ספרי עיון העוסקים בעיבוד נתונים, בעל חברת יעוץ לאנשי עסקים, יינן בעל עסק לשיווק משקעות, בחור שנון, מצחיק וספונטני... הייתם חותמים על אחד כזה עבורכן, בנות? או עבור בנותיכן אימהות? רגע! לא כל כך מהר... קודם כל כי האיש הוא נורא רחוק, הוא נולד בניו זילנד, גר ועובד במלבורן שבאוסטרליה, שנית הוא תפוס - נשוי לאשת אקדמיה וסופרת ואב לשניים... עכשיו שכבר הצטננו קצת, אגיש לכם את הדובדבן שבקצפת:
יום אחד מחליט האיש שלנו לטפח תחביב נוסף ונרשם לחוג כתיבת רומנים בעירו, מלבורן. האיש, תלמיד חרוץ ואינטליגנטי - כפי שכבר הבנתם - מנפיק בזריזות את הרומן הראשון שלו. ועכשיו, גבירותי ורבותי, נא הדקו את החגורות – אנחנו ממריאים: עוד לפני שהודפס והוצא לאור, קיבל רומן הביכורים של גרהם סמסיון את הפרס הגדול שמוענק באוסטרליה לכתב עת שטרם פורסם. זכויותיו של הרומן נרכשו בבהלה ע"י עשרות מדינות, כך גם הזכויות לסרט. לא יודעת מה אתכם, לי זה נראה כבר חומר מספיק לרומן שהייתי יכולה להתענג עליו. אבל זה רק המבוא – הכירות על קצה המזלג עם מחבר הספר המקסים, המשעשע, השנון והנוגה – "פרויקט רוזי".

דון טילמן, גיבור הספר הוא פרופסור לגנטיקה, בכיר בעולם בתחומו, בחור נאה, ספורטיבי, צנוע, עגון וטוב לב שסובל מתסמונת אספרגר – הפרעה אישיותית על קשת האוטיסם.
אנחנו פוגשים את דון בנקודה בחייו בה הוא מחליט שהגיע הזמן להתחתן לצורך "שכפול" כהגדרתו. היות וההפרעה ממנה הוא סובל מתבטאת בקושי להבין קודים חברתיים ולהתנהג בהתאם, המשימה לא פשוטה ואף מסתבכת יותר ויותר כשהוא מתחיל לאט לאט, עקב בצד אגודל, בצעדים מהוססים ובלתי מובנים לעצמו להתאהב בבחורה הכי לא מתאימה לפי הקריטריונים שהוא גיבש לצורך בחירת בת זוגו.
אז מה משותף בין דון טילמן האוטיסט לגרהם סימסוין המחובר לכל כך תחומי חיים שדורשים מיומנויות חברתיות? הכל – כמובן:
א. סימוינס הוא איש מחשבים. ניכר שהוא יודע בדיוק כיצד פועלת היחידה המרכזית של עיבוד הנתונים: לוגיקה, חישוב מתמטי, חזרות בלופ, דיוק, מדידה ואפס טעיות. את התכונות האלה הוא מלביש לדון שמתנהג כך לפני הופעתה של "ההפרעה" בחייו.
ב. סימוינס הוא איש אקדמיה והחיים שם הם הסביבה הטבעית שלו – יש להניח שהרבה מין הדמויות והמצבים המתוארים שם מוכרים לו היטב: הדיקנית הרודפת אחרי תרומות, חברו ג'ין, רודף השמלות ומודל נישואיו, הבילויים של אנשי הסגל ועוד...
ג. יש בספר התעסקות במשקעות רבה חריפים – משווק יינות כבר אמרנו?
ד. ניכר שסימסיון חקר את תסמונת האספרגר, אבל גם את נפשו שלו. לפעמים אצל אנשים מוצלחים כמונו יש נטיעה להפרעות מסוג זה, ואולי אצל בני האדם רבים קיים חלק המקשה ליצור קשרים חברתיים. אם אותו אדם שחש כך לעתים קרובות או רחוקות הוא מספיק כשרוני, יידע לשים את תחושותיו תחת זכוכית מגדלת ולהפוך אותם ליצירה.

וכך הפכה הצלחתו של גרהם סימסיון למושא חלומותיו של כל סופר מתחיל ואנחנו קיבלנו ספר שנון, אינטליגנטי ומצחיק.
לא שאין מה לומר על חולשותיו של הספר: ההתנהלות הלוגית, הפועלת לפי החוקים, הבלתי מתפשרת של דון (בגרסה הקדם רוזי) מאלצת אותו לטפל בחומרה בסטודנט סיני חשוד בהעתקת עבודה, להכשיל התרמות, להביך נשים, אבל לא מונע ממנו להשתמש בזהות בדויה לצורך הזמנת שולחן במסעדה יוקרתית.
אבל אנחנו נסלח לו על ההתחלקות הקטנה הזאת ועל אחרות.
ביחד עם משפחתי קראנו, צחקנו, התמוגגנו.
"הפרויקט של רוזי" - סוכריית מנטה מרעננת לימי הקיץ.

» ביקורות נוספות של ריקה
» ביקורות נוספות על פרויקט רוזי - דון טילמן #1