ביקורת ספרותית על החיים של ליאונרד כהן מאת סילבי סימונס
ספר מעולה

---

אתמול, קראתי את הספר הזה עד ארבע לפנות בוקר. כשסיימתי לקרוא , אבל לא את הספר, חשבתי לעצמי, פאק, מה אני אכתוב על הספר הזה?
הרגשתי שמשהו לא מתחבר לי ... אולי חוסר מוזה? ( מילה שליאונרד כהן משתמש בה רבות במיוחד בתפקיד הנשים בחייו כמוזה שלו לכתיבה וליצירת מוסיקה).
הלכתי למטבח, לקחתי את הטאבלט שלי והקשבתי לשירים של כהן: התחלתי עם ״ כמו ציפור על תיל״, לאחריו הקשבתי לכמה גירסאות של ״ שיר הפרטיזן״ , במיוחד לגירסה
הישנה ולאחריה החדשה, שרק הדגישה את העומק, הצרידות והחריפות של קולו הנוכחי, שמשתבח כמו יין אדום עם השנים.
לאחר מכן הקשבתי ל״. הללויה״, ושוב בכמה גירסאות, גם של זמרים אחרים ( איזה דבר נהדר זה יוטיוב!), ולקינוח ״who by fire", שיר ששורשיו נלקחו מתפילת נתנה תוקף של יום הכיפורים.@
מה שחיפשתי כל הלילה מצאתי,
האיש הזה הוא גאון!
סופר, משורר, מחזאי, זמר, מחבר מוזיקה, תגידו מה, ותניחו את האצבע על דבר ופגעתם בול, אפילו צייר ורושם פורטרטים!
אבל מכוון שסימניה היא אתר ביקורת לספרים, אז נכתוב ביקורת על הספר.
ספור חייו של ליאונרד כהן, איננו סיפור מתח, ואיננו סיפור של עלילות גבורה או מאבק הרואי, כהן נולד בהחלט עם כפית כסף
בפה, במונטריאול , קנדה, למשפחה יהודית שורשית שאבותיו היו מעמודיה המרכזיים של הקהילה כולה.
לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה מקגיל, האנגלופונית של מונטריאול הפרנקופונית, זאת אומרת היהודים במונטריאול היו מיעוט בין המעוט האנגלופוני שחי בעיר שבה הרוב היה
פרנקופוני.
אבל לא ניראה לי שכהן סבל יותר מידי מהיותו מיעוט בין המעוט שבין הרוב. דרך אגב עד היום הוא לא דובר צרפתית רהוטה .
סיפרה של סימונס הוא , בתיאור מכני ״ פול גז בניטראל״, הרבה צילצולים, ורעש רקע, שלפעמים מכסים על העיקר והחשוב.
סימונס מעניקה מקום נירחב בספר לתיאור הרומנים והשימוש בסמים של כהן, כאילו הם שם המשחק , בזמן שיצירתו , כתיבתו
והמוזיקה שלו נדחקים לדעתי לאחורי הבמה ( לפחות בזמן שיטוטיו של כהן בניו- יורק בחיפושיו אחרי בית הוצאה לשיריו),
כתוצאה מטיפולה המפורט בחייו הפרטיים ( זיוניו, עישוניו וטירופו ), מנפחת המחברת את הספר למימדים עצומים.(560 עמ׳).
המחברת לוחצת חזק על פדל הגז, הרבה רעש וצילצולים ומעט מאוד התקדמות בשטח.
אולם, יותר ויותר מתברר שכהן חי על הקצה, קצה הלהב של הסכין, פניה שמאלה והוא חי, פניה ימינה והוא מת.
מן מניה - דפרסיה שכזאת, מצב של חיים בקצה השיגעון. הסמים, התרופות, אורך החיים, כל אלה דוחפים את האיש מצד אחד לחיי
יצירה מרהיבים ומצד שני אל עברי תהום. רק כוחות אישיים חזקים מחזיקים אותו בחיים, ואולי זאת האהבה שלה הוא זוכה בכל אשר
הוא פונה?
גדולתו של כהן, שמבצבצת בכל דף, היא כל כך גדולה כל כך כבדה , ישירה ומיידית.
כהן הוא המרוויח הגדול, כל אשר ידו מגעת הופך ליצירה, הופך לשיר, הופך ליופי.
האיש הוא אל היופי בעצמו, יופיו הפנימי , זיו חייו ( ולא עלומיו שכבר חלפו ועברו להם), ההשראה שהוא נוגע האחר, כמעט נגיעה
של מלאך, של מלאך הנוגע בכנפיו בפניהם של האנשים וגורם להם למין הרגשת נירוונה מיוחדת שרק מלחין ומחבר כמוהו יכולים
להעניק לאחר.
ספר מיוחד. כייף לקרוא בו אבל לפעמים הפול גז בניוטראל קצת מעצבן.
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על החיים של ליאונרד כהן