"הוא אלגנטי, אדיב, ובעל נימוסים מיושנים. הוא מקדם את פנייך בקידה, קם על רגליו בעוזבך, מוודא שנוח לך ונמנע מלציין את חוסר נוחותו שלו, רק המישוש הדיסקרטי של המחרוזת היוונית שבכיסו מסגיר משהו מסודו. באופיו הוא נוטה לפרטיות, וביישן למדי, והוא בוחר את מילותיו בקפידה, אם כמשורר, או כפוליטיקאי, מורגל בדייקנות, קשור לצליליות וניחן בכישרון ובחיבה לדברי עקיפין כמוסים. מאז ומתמיד אהב עשן ומראות, והוא מזכיר בדיבורו "קושר לדבר עבירה", ממש כפי שקורה כשהוא שר, ונשמע כמי שמסגיר סוד אינטימי... הוא דק גזרה- אין בו עודפים משום סוג שהוא – נמוך מכפי שנהוג לחשוב, מסודר למשעי. ככל הנראה היה נראה טוב במדים. כרגע הוא לובש חליפה, היא כהה, מפוספסת, דשיה כפולים, ונראית מחויטת גם אם נקנתה במבצע"

"יקירתי", אומר ליאונרד " אני נולדתי בחליפה"... ! ואת זה הוא אומר למי שיושבת מולו ולה הוא מספר את קורותיו .. כן, הביוגרפיה נכתבה בעודו בחייו ובשיתוף פעולה כנה ופתוח לחלוטין מצידו, והאחת היא סילבי סימונס- עיתונאית מוזיקה בולטת המתעדת את עולם הרוקאנד'רול מאז שנות השבעים, זו שראיינה כמעט את כולם, ממייקל ג'קסון ועד מיק ג'אגר.

קריאת ביוגרפיה, משמעה השתקעות בחייו של האדם... כך שמדי ערב אני קוראת פרק מתוך למעלה מ-500 העמודים של הכותר המופלא הזה ונרדמת עם חיוך בזרועותיו של ליאונרד..

פעם כתב עליו מישהו ש"לאונרד הוא איש שמעבר לביוגרפיה" וזה לגמרי נכון... ולסימונס ניתנה הזכות והחופש להציץ אל חייו של אדם בלתי רגיל ולשמוע על ילדותו דרך כל הצמתים בחייו מרגעי הבכי על הבמה והדרינק ב"כסית" (1960) עם נתן זך, ועד מסע ההופעות האחרון המוצלח שלו טרם מותו. היא אספה ושמעה ואגרה אין סוף פרטים ומידע מדויקים ואין ספור ראיונות של האנשים שהכירו אותו כולל בתקופת הטרנספורמציה המסחררת שעבר באמצע שנות ה-90 מזמר מצליח בסיבובי הופעות בינלאומיים לנזיר מתבודד במנזר זן ולאחריו חזרה להופעות כשהתברר לו שמעילת ענק מצד המנהלת האישית שלו הותירה אותו חסר כל. והחיים שאותם היא תיעדה היו אינטנסיביים ומורכבים מאוד ובעיקר כהים ומלאים גם בדיכאונות קשים.

"קשה להיות אתה" היא אמרה לליאונרד תוך כדי אחת השיחות אתו "כן אני יודע" הוא ענה לה, "אבל אני לא מסתכל אחורה, אני תמיד אוהב את חיי כאן ועכשיו".

בקיצור ליאונרד היה אדם שמאמין שאין קו מפריד בין מוזיקה למילים, הכיר את האופל ועדיין ראה את האור, וחייו כמו המוזיקה שלו היו עטופים ברוחניות, מיניות ומלנכוליה, והוא נודע גם כרודף שמלות לא קטן אבל תמיד היה ונשאר אדם עמוק, מאוד עמוק...

ביוגרפיה יוצאת מהכלל .

"הוא אלגנטי, אדיב, ובעל נימוסים מיושנים. הוא מקדם את פנייך בקידה, קם על רגליו בעוזבך, מוודא שנוח לך ונמנע מלציין את חוסר נוחותו שלו, רק המישוש הדיסקרטי של המחרוזת היוונית שבכיסו מסגיר משהו מסודו. באופיו הוא נוטה לפרטיות, וביישן למדי, והוא בוחר את מילותיו בקפידה, אם כמשורר, או כפוליטיקאי, מורגל בדייקנות, קשור לצליליות וניחן בכישרון ובחיבה לדברי עקיפין כמוסים. מאז ומתמיד אהב עשן ומראות, והוא מזכיר בדיבורו "קושר לדבר עבירה", ממש כפי שקורה כשהוא שר, ונשמע כמי שמסגיר סוד אינטימי... הוא דק גזרה- אין בו עודפים משום סוג שהוא – נמוך מכפי שנהוג לחשוב, מסודר למשעי. ככל הנראה היה נראה טוב במדים. כרגע הוא לובש חליפה, היא כהה, מפוספסת, דשיה כפולים, ונראית מחויטת גם אם נקנתה במבצע"

"יקירתי", אומר ליאונרד " אני נולדתי בחליפה"... ! ואת זה הוא אומר למי שיושבת מולו ולה הוא מספר את קורותיו .. כן, הביוגרפיה נכתבה בעודו בחייו ובשיתוף פעולה כנה ופתוח לחלוטין מצידו, והאחת היא סילבי סימונס- עיתונאית מוזיקה בולטת המתעדת את עולם הרוקאנד'רול מאז שנות השבעים, זו שראיינה כמעט את כולם, ממייקל ג'קסון ועד מיק ג'אגר.

קריאת ביוגרפיה, משמעה השתקעות בחייו של האדם... כך שמדי ערב אני קוראת פרק מתוך למעלה מ-500 העמודים של הכותר המופלא הזה ונרדמת עם חיוך בזרועותיו של ליאונרד..

פעם כתב עליו מישהו ש"לאונרד הוא איש שמעבר לביוגרפיה" וזה לגמרי נכון... ולסימונס ניתנה הזכות והחופש להציץ אל חייו של אדם בלתי רגיל ולשמוע על ילדותו דרך כל הצמתים בחייו מרגעי הבכי על הבמה והדרינק ב"כסית" (1960) עם נתן זך, ועד מסע ההופעות האחרון המוצלח שלו טרם מותו. היא אספה ושמעה ואגרה אין סוף פרטים ומידע מדויקים ואין ספור ראיונות של האנשים שהכירו אותו כולל בתקופת הטרנספורמציה המסחררת שעבר באמצע שנות ה-90 מזמר מצליח בסיבובי הופעות בינלאומיים לנזיר מתבודד במנזר זן ולאחריו חזרה להופעות כשהתברר לו שמעילת ענק מצד המנהלת האישית שלו הותירה אותו חסר כל. והחיים שאותם היא תיעדה היו אינטנסיביים ומורכבים מאוד ובעיקר כהים ומלאים גם בדיכאונות קשים.

"קשה להיות אתה" היא אמרה לליאונרד תוך כדי אחת השיחות אתו "כן אני יודע" הוא ענה לה, "אבל אני לא מסתכל אחורה, אני תמיד אוהב את חיי כאן ועכשיו".

בקיצור ליאונרד היה אדם שמאמין שאין קו מפריד בין מוזיקה למילים, הכיר את האופל ועדיין ראה את האור, וחייו כמו המוזיקה שלו היו עטופים ברוחניות, מיניות ומלנכוליה, והוא נודע גם כרודף שמלות לא קטן אבל תמיד היה ונשאר אדם עמוק, מאוד עמוק...

ביוגרפיה יוצאת מהכלל .