ביקורת ספרותית על זה הסוף שלך - סיפורים על אנשים שיודעים כיצד ימותו מאת ריאן נורת
ספר טוב

---

הנה מתכון לפניכם: קחו רעיון, הכניסו אותו לתנור עד שיהיה אפוי למחצה, הפיצו אותו בין קבוצת אנשים יצירתיים, השהו לתפיחה, ובקשו שיחזרו עם סיפורים הקשורים לרעיון. את אוסף הסיפורים שקיבלתם העבירו במסננת, כך שתוכלו לקבל את הטובים ביותר. וזהו. קצת הגהה, קצת עריכה, כותרות פשוטות, ו... הנה. יש ספר מוכן.

אם אני אומר "מדליק" אני אסגיר את הגיל שלי? כי בספר הזה הרעיון באמת מדליק. מדובר במכונת עתידות החוזה את המוות לכל אדם, וזאת בעזרת בדיקת דם פשוטה. כדי שיהיה מעניין החליטו לסבך את החיים קצת, ולכן המכונה לא נותנת תאריכים. היא גם לא נותנת תחזית ברורה, אלא מילים מעורפלות למדי, ואף אחד לא ממש יודע איך היא באמת עובדת. זהו. גם אתם חושבים שזה מדליק? אז כנראה אתם בני ארבעים פלוס או מינוס.

אם נשמע שאני צינית ומזלזלת, זה רק במקרה. אני באמת חושבת שזה מתכון טוב, כי הוא יוצר סוג של סיעור מוחות, סינרגיה של מחשבות שונות ווריאציות על אותו נושא, כאלה שאדם יחיד לא בהכרח יחשוב עליהם. אחרת יש סיכון לרעיון טוב, שאינו ממוצה עד תומו ויוצר ספר בינוני, כפי שקרה למשל לאופיר טושה גפלה בחלק מספריו (שעוסקים די באינטנסיביות בנושא המוות, אולי לכן האסוציאציות שלי מובילות לשם).

נניח שיש מכונה כזאת, איך היא משפיעה על אנשים? האם היא יוצרת חרדות נוראיות? האם התוצאות שלה יעניינו את חברת הביטוח? ומה לגבי המעסיקים הפוטנציאליים - הרי אם אדם עתיד למות, למשל, ב"התרסקות מטוס", אולי אין זה חכם להעסיק אותו כטייס בחברת תעופה, נכון? האם התוצאה נשארת אישית, או שמספרים אותה לכולם? האם היא רלוונטית בכלל לחיים, על אף העמימות הרבה שלה? והרופאים בבתי החולים - מתייחסים לתוצאות, או פוטרים אותן בזלזול? והדת - האם יש לה מה לומר בנושא? והממשלה - עומדת מהצד או מתערבת בבוטות? ומה לגבי סיבות המוות העתידיות של המתחרים בבחירות?

הבנתם. רעיונות, רעיונות, רעיונות. כל מחבר כתב סיפור משלו, על היבט של הנושא. התוצאה מלבבת מאוד, אם כי מתחילה לחזור על עצמה לקראת הסוף. עדיין יש כמה רעיונות מרעננים, אבל מתחילה להיווצר תחושה נדושה. יכול להיות שהיה צריך להעביר את הספר כמה איטרציות - כלומר לערוך אותו, להפיץ בין הכותבים השונים, ולפתוח שוב בבקשה לסיפורים חדשים. כך יתכן שחלק מהרעיונות הבוסריים יותר היו מתגבשים לכדי אמירה מחשבתית או פילוסופית עמוקה. נושא הדת, למשל, כמעט ולא מוזכר, וזה די מפתיע אם חושבים על זה. גם נושא האנשים-שמחליטים-שלא-לדעת זוכה לנגיעה קטנה ביותר, וקצת חבל.

עוד בלט שהספר נכתב על ידי צעירים. אני לא יודעת בבירור את הגיל של הכותבים, אבל התחושה היתה שרבים מתוכם צעירים מאוד. זה לא רע בפני עצמו, ועדיין קצת חסרות נקודות ראות בוגרות. בעיני הסיפור הכי מוצלח הוא הראשון. זה לא בגלל שהוא הראשון (אולי להיפך). סיימתי את הספר, ואני עדיין חושבת שהוא אחד הרציניים ביותר מבין הסיפורים, וזאת למרות שהוא עוסק בתלמידי תיכון. גם שורת המחץ שלו היא הטובה ביותר בעיני. בכל השאר - כמו בכל אוסף, הרמות משתנות. היו כמה טובים מאוד, כמה בינוניים וכמה סתמיים. ובכל זאת הספר מומלץ לקריאה קיצית ומהנה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על זה הסוף שלך - סיפורים על אנשים שיודעים כיצד ימותו