ביקורת ספרותית על זה הסוף שלך - סיפורים על אנשים שיודעים כיצד ימותו מאת ריאן נורת
ספר מעולה

---

"דייב!" נשמעה קריאה מסוף המסדרון, בפתח הדלת. "אתה באמת עדיין רשום לקומיקס הזה?" מת'יו נאנח וסגר את דלת הכניסה כשהוא אוחז בדברי הדואר, שביניהם נחבא עותק נוסף של 'קומיקס דינוזאורים'.
"אני באמת לא מבין מה הבעיה," אמר דיוויד והגיח מתוך המטבח, כוס קפה בידו ומבט עצל על פניו. הוא הושיט יד לקחת את הגליון מתוך ידו של מת'יו, שבתגובה גלגל עיניים ומסר לו אותו באי רצון בולט. "זה קומיקס נחמד שאני נהנה לקרוא, זה כזה עניין?"
"זה אוסף של ציורים לא מושקעים בעליל, שיחות מטופשות, ועוד של דינוזאורים, למען השם! אני באמת לא מבין למה אתה ממשיך לשלם על הזבל הזה."
"אל תהיה כזה, מאט. והשיחות לא מטופשות! הנה, תראה את זה של השבוע;" דיוויד הפך לדף הראשון והחל להקריא. "'הסיפור הכי טוב בעולם. קוראים לו- טוב, בעצם אני לא יודע איך קוראים לו. אבל יש לי הנחת יסוד יוצאת מן הכלל!'" דיוויד הציץ במת'יו בתקווה לאיזשהו סימן, אפילו הקל ביותר, להתלהבות. הוא לא מצא זאת - איזו הפתעה - וחזר להקריא. "'עולם שכל מי שחי בו יודע איך הוא ימות! אתה פשוט הולך לרופא, והוא עושה לך בדיקת דם, ואחר כך המכונה שלו מקיאה חתיכת נייר שכתוב עליה 'פיצוץ' או 'טביעה' או 'תפוח מורעל', וזהו זה. אין תאריך אין פרטים!'"- בשלב הזה, מסיבה שלא הייתה ידועה לדיוויד, מת'יו הזדקף ועל פניו מבט של אדם שנזכר לפתע במשהו. דייב לקח את זה כעידוד להמשיך, וכך עשה. "וככה אנשים שהולכים למות בטביעה מתרחקים כל החיים שלהם מבריכות שחייה, אבל בסופו של דבר טובעים בכל זאת. הכיף יהיה לראות איך זה קורה להם!"
"אלוהים, דייב! אתה גאון!" הכריז מת'יו.
"אני מסכים לחלוטין. אני רק תוהה למה לקח לך כל כך הרבה זמן לעלות על זה." ענה דיוויד בצניעות האופיינית לו.
"כלומר, לא אתה! האידיוט שיצר את הקומיקס הזה!" קרא בהתלהבות יתרה ותפס בזרועו.
"אידיוט גאון. זה מסתדר." דיוויד הנהן.
"יכול לצאת מזה ספר מעולה! תחשוב על זה! מכונת המוות! מכונה שמגלה איך תמות!"
"עכשיו אתה רק חוזר על טי-אר, מאט. חוץ מזה, אתה לא סופר." אמר דייב בביטול.
מאט השתדל להתעלם מהעובדה שלחברו יש כינוי של ממש לדינוזאור, וענה, "אולי אני לא, אבל אנשים אחרים כן!"
"נכון. אבל אני לא מבין את הנקודה שלך."
"מה אם נארגן שאנשים אחרים יכתבו את זה? כלומר, אולי אתה לא חסר החיים היחיד שרשום לקומיקס הזה!"
"בטח, מת'יו, ואיך בדיוק נעשה את זה?"
"זה לא יכול להיות כל כך קשה."
---
ובכן, אין לי שמץ של מושג אם התהליך היה קשה, או אם מר בנארדו ומר מלכי התגררו יחד, או אם הסיטואציה המתוארת למעלה התרחשה בכלל.


הסיפור הזה, הוא בכלל לא סיפור. הוא אוסף של סיפורים רבים, 35 למעשה, משונים וצבעוניים, מטרידים ומצחיקים, מטופשים ורציניים, מדכאים ומעוררי תקווה, טובים יותר וטובים פחות, שהדבר היחיד המשותף לכולם הוא הבסיס - מכונת המוות.

לא הצלחתי ליהנות מכל הסיפורים, ויש כאלו שלא יכולתי לסבול את קריאתם, אבל כנגד היו את הסיפורים האלה, שהיו טובים יותר, שהעלילה היתה יותר מעניינת והכתיבה יותר טובה.

אומנם הספר נוצר ברובו על ידי כותבים וציירים (שכן בתחילת כל סיפור נמצאת מן כריכה/ תמונה להמחשה) אבל הוא מכיל גם כן ארבעה סיפורים הנכתבו על ידי היוצרים והעורכים של הספר, ריאן נורת', מת'יו בנארדו, ודיווד מלכי! (אני היחידה שהביטה בכריכה ושאלה את עצמה למה בשם האלים יש סימן קריאה אחרי השם שלו?)

בכל מקרה, לסיכום ממש לא מקוצר, הנחת היסוד הגאונית של טיראנוזאורוס רקס, הדמות הראשית בקומיקס הדינוזאורים המפורסם (וגם אם לא מצויר בפירוט יתר של ממש) של ריאן נורת', אותה הנחת יסוד שבעצם הובילה ליצירת הספר הזה, גרמה לי לחשוב. וזה יותר מנפלא כשספר מצליח לגרום לך לחשוב, אפילו אם זאת רק דמות דינוזאור אימתנית. כי כשספר גורם לך לחשוב, הוא הופך ליותר מדרך נעימה להעביר את הזמן. הוא הופך לספר הזה, אותו הספר שגרם לך לתהות, 'הי, מעניין באמת איך אני אמות', ועוד לאחר מכן לגרום לך לחשוב, כנראה גם בחלחלה מסוימת., 'אלוהים, אני לעולם לא ארצה לגלות איך אני אמות.'.

וכעת לפינת הציטוטים! רק קחו בחשבון שרובם לא הובאו מאותו סיפור:
---
"ומה התירוץ שלך?"
"תראה, התירוץ העיקרי הוא שאני רוצה שאנשים יחשבו שאני אנטיפתית. אין לי שליטה על זה - זאת התגובה הטבעית שלי ללחץ חברתי ילדותי. אתה יודע איך זה, פלאשבקים מהתיכון וכדומה."
---
"טוב, המוות הבא שלנו הוא תאונת ציד."
"אה, זה בטוח לוטי," אמר סיד בלי היסוס.
"אבל אני צמחונית!"
"אז מה?"
"אז אני בכלל לא יוצאת לצוד!"
"וזו בדיוק הסיבה שזה מוות שמסב אירוניה מספקת."
"אז אתה אומר בעצם, שכל שיש פחות סיכויים שאדם מסוים ימות בדרך מסוימת, בעצם יש יותר סיכויים שדווקא מזה הוא ימות?"
"תראה, העניין הוא לא 'יותר סיכויים' אלא 'יותר מצחיק'."
---
לכן הם גרפו ארבע שעות של 150% שכר, השתכרו קצת וצחקקו על חשבונו של ג'ק, מצאו הסברים מטופשים יותר ויותר לייעודו האמיתי של המכשיר. היא התחילה עם 'מדפסת תוויות קוראת מחשבות, וג'וליו השיב לה ב'מילון שבץ-נא מזוכיסטי', שלא נשמע נורא הגיוני אבל השעה הייתה כבר אחת עשרה בלילה והם היו ממוטטים. קלי החזירה לו ב'נסיבות התעברות של הנבדק', וג'וליו השיב מנה אחת אפיים, בהסבר מגוחך לא פחות - 'נסיבות פטירתו של הנדבק'.
---
זה הקטע המצחיק עם מכונת המוות. כשהיא חורצת את עתידך, גוזרת עליך גזר דין בלתי נמנע, היא כאילו פותחת בפניך אפשרויות נוספות שלא היית מעלה בדעתך בכוחות עצמך.
---

קריאה מהנה, אנשים. ואל תנסו לגלות את הגורל, רוב הסיכויים שהוא לא ימצא חן בעיניכם.

» ביקורות נוספות של Nameless
» ביקורות נוספות על זה הסוף שלך - סיפורים על אנשים שיודעים כיצד ימותו