ביקורת ספרותית על רומן וינאי - ספריה לעם #652 מאת דוד פוגל
ספר מעולה

---

היה לי מזל כשסבא השאיר לי ספר שירים נושן מאת דויד פוגל "לפני השער האפל" (וינה 1923) שהפך לאחד מאוצרותיי היקרים ביותר, וכשמצאתי את "רומן וינאי" ידעתי שמזומנים לי רגעי אושר והתרגשות. זהו סיפור על צעיר בן 18 שמגיע מעיירת הולדתו במזרח אירופה אל העיר היפה וינה בשנות העשרים של המאה העשרים, והוא גומע בשקיקה את חוויות המפגשים עם דמויות, עם נהנתנות, עם יופי ועם כול מה שנקרה בדרכו.
הספר גדוש באווירה מחשמלת של חיים תוססים ועשירים. ככול שנסחפים עם תאוות החיים של מיכאל רוסט, הגיבור הסקרן, כך עולה המתח שנוצר עקב הידיעה על סופם המר של חיים תוססים אלה.
דויד פוגל מתאר בכישרון גדול את הדמויות המרתקות, המחפשות את מקומן וייעודן, ונכספות אל משהו עלום ובדרך-כלל בלתי מושג, את התזוזה וההתרחשות הבלתי פוסקת של חיי-הכרך, את המולת העשייה והטרדה של תושבי העיר, את הריחות, השקיעות והדמדומים, אורות מנצנצים, טיפטוף גשם אירופי עדין שבא וש"נכלא" כלומר נפסק, את בליל הקולות, את הגנים, הסמטאות, הפסלים, הספסלים, הכלים והחפצים ההדורים בבתים וב"ריסטורנטים", ומיכאל הצעיר מתבונן על כול אלה ולא ממהר לשום מקום. הוא לא יודע אם כדאי לשאוף לאיזו תכלית כי "החיים הנגלים, כמו שהם, מעניינים למדי" (עמ' 60), הוא חש ש"העולם נאה וצעיר כמותו" (עמ' 67), הוא חש בתוכו כוח עלומים והוא זורם באופן מאופק עם חוויות של התאהבות בת חלוף, תוך שהוא שומר על ריחוק, עצמאות ושליטה בגורלו, ממלא את יומו בעינוגים מכול סוג ובעושר הפרטים הקטנים של קטעי חיים ומראות, צעיף-עשן של "סיגריטה" זוחל מעלה, שדרת עצים דוממת, כרכרות קולניות, "טראמים" דוהרים, צבעים מתחלפים, תנועה, חמימות, ודמיונות.
יש עוד צדדים רבים לרומן הקצר והמרגש הזה: תיאור העיר הוא מצבה מופלאה לזמנים שהיו, העברית כול כך יפה, מיוחדת ומעניינת, אפיוני הדמויות בפאסיביות, בעסקנות, בעליבות או באובססיביות מאפשרת התבוננות פסיכולוגיסטית אל הגיבורים, תענוג לקרוא את הספר ומכאיבה מאוד הידיעה שפוגל נרצח בידי הנאצים ועימו אבדו חייו היקרים ויצירות הספרות שלא כתב.

» ביקורות נוספות של רותי-פ
» ביקורות נוספות על רומן וינאי - ספריה לעם #652