ביקורת ספרותית על רומן וינאי - ספריה לעם #652 מאת דוד פוגל
ספר טוב

---

'רומן וינאי' הוא יצירה מוקדמת של דויד פוגל שהתגלתה באקראי לפני כשנתיים. דויד פוגל לא הספיק להביא אותה לידי גמר, וכמו שקורה לעתים עם יצירות בלתי-מושלמות המוצאות לאור פוסט מורטם, אחרים נטלו על עצמם לעשות זאת במקומו: יובל שמעוני ולילך נתנאל (שמצאה את כתב היד). העובדה שפוגל לא השלים את עיבוד כתב היד ניכרת, בעיקר באופן בו תחילתו וסופו של הסיפור מתחברים (או לא) לחטיבה האמצעית והעיקרית שלו. ולמרות חסרון זה, 'רומן וינאי' נקרא היטב ובעניין.

אף כי מדובר ביצירה מוקדמת של פוגל (כנראה מן העשור השני של המאה הקודמת), כושר ההתבוננות וחדות התיאורים של פוגל ניכרים לעין. הנה דוגמית: "בעוברך על פי לועי הרכבת התחתית הפעורים אל תוך העיר, עטף אותך רגע הבל אנשים אטום, נתעב, משומר עשרות בשנים, אשר קלח מתוכם בלי הפוגה." משפט זה ממש העלה באפי את ריחן הטחוב של מחילות הרכבת התחתית בפאריז.

עיקר העלילה מתרחש בוינה, בירתה של אוסטרו-הונגריה השוקעת. פוגל מתאר היטב את ההווי הדקדנטי של וינה בתקופה זו: עולם נהנתני של בתי קפה, של ברים אפופי נאפופים ועשן, של פרוצות רחוב ובתי זונות (ומסתבר שהיו שם גם בתי-זונות יהודיים). "...שדרה חברתית של אנשים הדואגים לקיומם הנבוב, לרווחתם ולתענוגיהם."

מיכאל רוסֶט,הדמות הראשית ב'רומן וינאי', הוא איש צעיר, נאה ואמיץ אשר הנשים נמשכות אליו כאל מגנט. הוא נהנתן ואגואיסט גמור שיש לו מעט מאד אמפטיה לאחרים. בהיותו בשיא עלומיו, חזק וחריף, העולם מסביר לו פנים והוא עבורו כחדר משחקים של ילד מפונק – הושט ידך וקח! ורוסט אכן לוקח, ועוד איך. הנשים הינן בעבורו כצעצועים לתינוק מגודל. בהימאס עליו צעצוע אחד, ייקח לו מיד אחר וישליך את הצעצוע הקודם מאחרי גוו.

מאחרית הדבר נראה כי ישנם יסודות אוטוביוגרפיים ברורים ב'רומן וינאי' ויתכן כי הוא משקף הסתכלות ביקורתית של פוגל הבוגר יותר על התנהלותו של פוגל הצעיר. בחלוף כעשרים שנה ממועד כתיבתו של הספר עלו הנאצים לשלטון והעולם הפסיק להסביר פנים. פוגל נרצח באושויץ בשנת 1944 אך למזלנו כתבי היד שלו שרדו.

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על רומן וינאי - ספריה לעם #652