ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 10 ביולי, 2013
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
טוב, "בית מטבחיים חמש" זה לא. גם לא "עריסת חתול" או כל אחד מהספרים הממזריים האחרים של קורט וונגוט, שהוא אחד הסופרים הבודדים שהצליחו לשלב בכתיבתם הומור פרוע ומתוחכם, סרקזם נשכני, אמירות מחודדות על הטבע האנושי ורגש עגום שמפעפע מבין השורות.
יש כאן אסופת סיפורים קצרים, שונים לחלוטין זה מזה בתוכנם, בנימה שיש בהם ובתובנות שלהם. אמנם הסיפורים כמעט חסרי פואנטה, כמו שכבר למדנו להכיר ולחבב גם אצל סופרי-סיפורים-קצרים אחרים, אבל עדיין נראה שללא אורך הנשימה שמאפיין את היצירות הארוכות יותר שלו, וונגוט נחפז להטמין את הרעיונות שלו בצורה מעט מרושלת, כך שהם בולטים מדי בנסיונם להתחבא בסיפור, מה שמקנה להם נופך נאיבי ומיושן, ולעתים, צר לי לומר, אפילו פתטי במקצת.
נדמה לי שהזמן שעבר מכתיבת הסיפורים - שנות החמישים, אולי ששים של המאה הקודמת - גילח את מעטה התיחכום הדק שבו ציפה וונגוט את הסיפורים, כך שמה שאולי נראה אז כניואנס חדשני ומרומז, נראה היום כמהלך סיפורי מגושם ושקוף.
אפשר להרגיש את העניין הזה כשמעלעלים, למשל, במגזינים מהתקופה ההיא, על שלל הפרסומות שהיו אז והתהדרו בקופירייטינינג סטייל "זה טוב - זה אסם" או "יותר חשמל - פחות עמל" שאולי התאימו בפשטותן וישירותן לעקרת הבית דאז, אבל היום, אחרי חמישים ויותר שנות פרסום וטלוויזיה נראות לא רק ארכאיות, אלא עלובות בחוסר התיחכום שיש בהן, ואפילו בני ארבע יעקמו את שפתותיהם באנינות טעם אם ינסו למכור להם משהו כמו "טרופית משקה שובב". וזה עוד מהסבנטיז. לא רק הפרסומות, אלא גם הכתבות, המדורים השונים, ואפילו עמודי הקריקטורות וההורוסקופ ייראו עציים ודודתיים בעיניים הסלחניות ביותר. העולם מתקדם, ונראה שהעל-זמניות שמאפיינת את הספרים המלאים של וונגוט לא מזדקנת יפה כשמדובר בסיפורים הקצרים, בייחוד כשהם מלאים באנשים שעובדים בבתי חרושת למטוסים ולדבק, שהם סוכנים נוסעים של מקררים או אנציקלופדיות, שיש להם תחביבים כמו הרכבת דגמי רכבות או סריגת צעיפים, ושיש להם "מיטלטלים", "כרכובים", או אפילו מכשירי רדיו.
זה לא שאי אפשר להשתמש במושגים האלה בכתיבת ספרים. אבל כאן איכשהו זה מרגיש, לפחות בחלק מהסיפורים, חסר חן. זה מאוד נחמד לראות מקרר מעוצב, עגלגל ונחמד כמו ה"אמקור 10", כזה עם ידית גדולה שהיה זקוק להפשרה אחת לשבוע ושילדים היו עלולים להינעל בתוכו (כך תמיד הזהירו אותנו, בכל אופן) - אבל בבית, אתה רוצה מקרר שתי דלתות של סמסונג עם בקרת אקלים ומקפיא תחתון וכפתור דיגיטלי כחלחל של קוביות קרח. גם את הסיפורים הקצרים שלנו אנחנו נעדיף לרוב עם עוד רבדים חבויים, שנרגיש שיש לנו משהו טוב ביד.
בכל אופן, אם לא קראתם משום מה את קורט וונגוט עד היום, עשו לעצמכם טובה ותתחילו עם "ציפור כלא", "עריסת חתול", ואם אתם ממש רציניים, אז כמובן, "בית מטבחיים חמש".
****
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
עד היום אני תורם דם בשביל הטרופית בסוף.
|
|
|
יפעת
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
כל טרופית שווה זהב!
ואנחנו בכל רצינו טמפולי בגלל הג'ינגל ההיסטרי של טמפולי משקה אהוב שלי.
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
גם אני קראתי וונגוט השבוע,
חזרתי ל"זקן כחול" ונהניתי ממנו שנית. לגבי הספר הזה- התלבטתי לגביו בשבוע הספר והחלטתי שלא. הגדרת מצוין את הכתיבה של וונגוט, שבדרך כלל אני אוהבת למרות הפגמים. את הקצרים שלו שקראתי (ברוכים הבאים אל בית הקוף, נדמה לי) אהבתי, אבל בגיל 16 וגם די הרבה אחריו הייתי פחות שיפוטית מהיום.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
יש לו מלא סצנות מצחיקות. מאוד. וגם באלה, יש משהו נוגע ללב איכשהו,
כמו סוג של ליצן עצוב. מרגישים שיש משהו מאחורי האיפור והשיער הוורוד.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
רעיון מפתה. עוד סיבה להתאכזב שהילדות מאחורי. אבל בדור שלנו זה טרנדי להינעל ברכב ב50 מעלות
הילדים של היום לחדש לחדש לחדש
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
קראתי חלק מספריו של וונגוט, חוץ מבית מטבחיים חמש אני לא זוכרת שמות. אחת הסצינות הכי מצחיקות
שקראתי בחיי שייכת לאחד מספריו, תהרגו אותי אם אני זוכרת איזה, שבה השוטרים באים לעצור איזה מיליונר אקסצנטרי, ומרוב שהוא היה מתבודד אין אפילו טביעות אצבעות על הדלתות האחוריות של מכוניתו.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לא יודע לגבי כל הספרים שלו. קראתי רק שבעה שמונה, רובם די מזמן.
ונעמה - בדיוק! קלטת את האנלוגיה באופן מופתי
|
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אז זה ספר חביב כזה לבריות כמו הרעיון להנעל במקרר ולהיחנק למוות בילדותך. הבנתי נכון?
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה על הטיפים :) לא כל ספר של קורט וונגוט הוא מי יודע מה ראוי לקריאה.
את "כחול זקן" אהבתי דווקא. דיק הצלף - ממש ממש לא. אבל בית מטבחיים עדיין מחכה לי על מדף כך שאולי ספר שלישי יכריע סופית אם אני בעד קורט או נגדו :)
|
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
