• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבן הטוב

הבן הטוב

מאת שי גולדן

הביקורת של אסנת קורן

תמונה של אסנת קורן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
הבן הטוב

הבן הטוב

מאת שי גולדן

הביקורת של אסנת קורן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אסנת קורן
הוצאה לאור:זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Hope
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

מטלטל, גלוי, נוגע בפרטי הפרטים ששורטים את הלב, אמיתי וכואב, מאד כואב...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של אסנת קורן

אסנת קורן

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
92 ביקורות•1 נבחרות•314 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ילדים 7-3
תמונה של אסנת קורן
אסנת קורן
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות92
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה314
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית33ספרות מתורגמת26ילדים 7-310

דיון על הביקורת

1 תגובה
חני
חני •לפני 12 שנים

אוסי

חבל שלא כתבת יותר מה שרט, כי אם ספר הוא יפה חבל לא להתחלק בו.:)
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של אסנת קורן

קיצור תולדות האנושות

קיצור תולדות האנושות

יובל נח הררי

ספר מצוין שהפך את עולמי, פתח את אופקי מחשבתי, החזיר אותי למקורות (שלי) והפך להיות ה'תנ"ך' החדש שלי.
מאז התחלתי לקרוא - כל שיחה או מחשבה התחברו לפרק, פיסקה או משפט שכתובים בו. הפכתי להיות מיסיונרית ואף שלחתי אותו אל מעבר לים גם שם נהנו ממנו עד מאד.
הבעיה היחידה שנוצרה הייתה, שמרגע שסיימתי אותו לקח לי הממממון זמן עד שהייתי מסוגלת להתחיל לקרוא ספר אחר (ובדרך כלל אני קוראת נמרצת).
עבר זמן ומאז כבר התחלתי את הבא בתור ('ההיסטוריה...') ואני ממשיכה להחכים, לתהות ולחשוב יותר מדי.
אין הוא מהספרים שקוראים בנשימה אחת, אבל המסע הארוך מעניין מרתק וחשוב להבנת מקומנו בעולם הזה.
מ ו מ ל ץ!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
סיפורי חייו של מר פיקרי

סיפורי חייו של מר פיקרי

גבריאל זווין

ספר נפלא על אנשים, ספרים ומה שבניהם.
מלא רגישות ובלתי רגשני, כתוב נהדר ונוגע ללב.
לא רציתי שיגמר.
מומלץ לכל אוהבי המילה הכתובה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
22/11/63

22/11/63

סטיבן קינג

מסעות בזמן וניסיון לשנות את פני ההיסטוריה.
סטיבן קינג יודע איך להחזיק את הקורא על פני 800 עמודים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
האנאלפביתית שידעה לספור

האנאלפביתית שידעה לספור

יונס יונסון

שרשרת אירועים מוזרים עד מופרכים הנוגעים במציאות ובהיסטוריה, בסיפור חוצה יבשות (כן גם אנחנו בפנים - ולא באופן מחמיא ובכל זאת לא התעורר בי שום אנטגוניזם), גדוש סיטואציות בלתי אפשריות ודמויות שונות ומשונות, רוויות חכמה או טיפשות.
סופים קצרים ופתטיים לסיפורי חיים ארוכים חדורי מטרה ומלאי פתוס.
סגנון כתיבה נ ה ד ר מלא הומור שנון ועוקצני ועבודה מצויינת של המתרגמת.
יש שיגידו - מיחזור (ע'ע 'הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם'), ואולי הם צודקים אבל גם אחרי השניים הראשונים אני בקלות יכולה לקרוא גם את הספר השלישי שאני מקווה שיונס יונסון כבר התחיל לכתוב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט

הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט

ירמי פינקוס

אירופה של לפני ואחרי המלחמה על מגש התרבות היהודית הגלותית.
השפה נפלאה וכל סיפור חדש מעורר עניין לא פחות מקודמו.
לפינקוס יכולת תיאור ציורית ממחישה כל כך, שממש ניתן לשקוע בנינוחות הספות המרופדות, להריח את ניחוחות העוגות המפוארות והמפנקות, לשמוע את שאון מחיאות הכפיים' ולתיבול הספר משובץ באיורים מעשה ידיו.
אט אט מתקבלת תמונה השואבת את הקורא אל רוח הזמן והתקופה עמוסת השינויים.
זהו סיפור יהודי טוב, אחר, משעשע ומעורר חמלה בד בבד, סיפור נוגע.
אפילו עם היידיש הסתדרתי לא רע בכלל, למרות ששורשיי האירופאים מקורם בתרבות שונה לחלוטין.

מאד נהניתי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
המדריך לימים הקרובים

המדריך לימים הקרובים

יואב בלום

WOW!!!
רגע אני מסדירה נשימה...
לסיים ככה ספר זו אחת המתנות הכי גדולות שכותב יכול להעניק לקוראיו, או לפחות לקוראת המכונה 'אני'.
הרומן ביננו החל כשלקחתי אותו לידיים (כי יואב בלום הצליח להרשים אותי מספיק ב'מצרפי המקרים'), המשיך כשכהרגלי קראתי את הכתוב בכריכה האחורית (שכולה מקוריות), התפתח עם קריאת העמודים הראשונים כבר באוטו בחזרה הביתה (לא אני נהגתי!), צבר תנופה עם כל משפט שלישי שסימנתי (או שהתכוונתי לסמן ובדיוק לא היה לידי שום דבר כותב) והסתיים כאמור בוו'או איזה ספר...
אני כמעט מקנאה בעצמי שזה קרה לי ;)
חלקים נבחרים אף הקראתי בקול לשותפי לחיים (נורא רוצה אבל לא קורא...) שככה אני הופכת אותו גם לשותפי לקריאה.
אז אם חשקה נפשכם ב'ספר הפתעות' שיזרוק אתכם מצד לצד, שבכל רגע שחשבתם שהבנתם את הטריק שלו - או לפחות את הסיפור שמאחורי הסיפור - יצוץ לו טריק חדש שיבלבל אתכם מחדש, זה הספר.
אם בא לכם ליהנות מכתיבה משובחת סוחפת ומרתקת, זה הספר.
בקיצור אם בא לכם לפנק את עצמכם לכו על הספר הזה, כי יואב בלום הוא ממזר (חיובי, חיובי...) ואני יש לי קראש על כותבים ממזרים.
יש המון ספרים טובים. מלאי עלילות נפתלות ומופלאות, מלאי הברקות כתיבה, מלאי עומק ותובנות ושלל מיני מעדנים, אבל אחת לכמה זמן נופל לך לידיים ספר מלא בכל המתנות האלה יחד - שכל כולו עונג צרוף.
ו'המדריך לימים הקרובים' הוא בדיוק כזה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
האורות בבתים של אחרים

האורות בבתים של אחרים

קיארה גמברלה

עברתי קומה, ועוד קומה, באמת התאמצתי 50 עמודים, ובכל זאת שרדתי את חמש הקומות של הבניין ושם זה נגמר.
ריבוי הדמויות ובליל ההתרחשויות עשה לי סלט במח וההחלטה לפרוש הביאה עימה סוג של הקלה...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
לאור אשה (אישה)

לאור אשה (אישה)

רומן גארי (אמיל אז'אר)

נפלה לידי מהדורת 1985. אולי היו אלה הדפים המצהיבים, הפונט המיושן, דיאלוג הפתיחה המנומס מדי, משהו לא עבד.
בשורה התחתונה פרשתי אחרי 2 עמודים ויתכן והיה זה הפסד טכני של ספר טוב.

לפני 12 שנים•אסנת קורן
גוף שני יחיד

גוף שני יחיד

סייד קשוע

כשפותחים בפני דלת ומאירים עבורי בפנס מקומות שאני פחות נגישה אליהם זה תמיד מעניין, אם מוסיפים לזה כתיבה ראויה, מתבלים בקצת הומור עצמי ונוגעים בַּאמת, לטוב לרע - או אז אני בכלל מרוצה...
לא שהסיפור סחף אותי בטירוף, אבל בהחלט הצליח ליצור עניין ואמפתיה, לעיתים התנגדות לאמות המידה הטבועות במנטליות שאינה מנת חלקי ביום יום תודה לאל, ובחלק מזמן בכלל הרגשתי שאני צופה ב'עבודה ערבית' עם עלילה שונה...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן

ביקורות נוספות על "הבן הטוב"

הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

קראתי את הספר ממש מזמן, לפני כמה שנים. מניח שמצאתי אותו ברחוב.
הכרתי את גולדן לא אישית, מרחוק, לפני הרבה שנים (סביב 2002), היה איזה דיבור עליו לרגע עם חברה טובה, שהוציאה ספר גם כן בכתר.
אחר כך ראיתי אותו במחוברים ואהבתי.
כשמצאתי את הספר, הייתי סקרן לדעת סוף סוף אחרי כל השנים איך הוא כותב.
מכיוון שקראתי מזמן, אין לי את הרושם הראשוני, ולכן זה מרגיש לי לא בסדר שאני כותב עליו.
אני כן זוכר שהספר התיש אותי בחלקים מסוימים, והיה נראה לי כמו מקרה קלאסי של העדר עריכה, שבעטיו הספר לא מימש את הפוטנציאל הרב שבסיפור החיים הזה וביכולת ההבעה החדה והדרמטית של גולדן.
ב"מחוברים" הרבה היה תלוי בעורכי הוידאו, שהיו אנשי מקצוע, ובבמאי הסדרה שהחליטו איך לערוך. אז שם שי גולדן יכל אולי לממש את מלוא הפוטנציאל שלו כי חתכו אותו במקומות הנכונים.
כמי שכותב אוטוביוגרפי לחלוטין, לצערי, אני מתענין במיוחד בכתיבה אוטוביוגרפית. ולכן אסיק מהספר הזה שחייבים עריכה, חייבים.

אה, אני רואה שכתבתי בזמנו הערות ספציפיות יותר, בעמוד הראשון הריק של הספר:
פרק 15 - דוגמא לפרק שכולו מיותר. (ופרק שכזה, אני מוסיף עכשיו, רק מחליש את הספר. חבל כל כך).
פרק 14 - פרק שניתן היה לערוך ולקצר מאד או להכניס בו יותר בשר.
פרק 10 עמ' 48 , פסקה שניה ("דבר נוסף שלא זכרתי, והוא מוזר בעיני, הוא הפרידה מן המוסד. אני לא מתכוון לכך שהצוות ערך לנו מסיבת פרידה - אבל קשה לי להאמין שהסתלקנו משם באין יחס. מנהל המוסד, כאמור, היה חביב עלינו, ואני נוטה לזכור אותו כמי שהתענין בנו, כך שבודאי התנהל איזה טקס פרידה מהמקום, בודאי שבהשתתפותו. שיחת סיכום, לחיצת יד, לטיפה על הפדחת .... משהו מעין זה ודאי התרחש, אבל אני לא זוכר דבר") -
אם אתה לא זוכר, למה לכתוב?
עמ' 107 פסקה שניה - מיותרת לגמרי. רק המשפט הראשון אינפורמטיבי וגם הוא הגדה telling במקום הראיה showing . ("אבא ואמא תמיד התבטלו בפני ד"ר פלדמן ואישתו. ולא השגיחו בכך שהשגחנו בכך. וגם אילו היו משגיחים - היו בוודאי מכחישים שהתבטלו בפניהם או מכחישים שהשגיעו בכך שהשגחנו. כך היו הדברים אצלנו , בגולדנלנד: הדברים שעמם לא רצית להתמודד, הייתי מכחיש את קיומם.... " וכו' וכו' במשך עוד 12 שורות ארוכות).
כנ"ל כל עמוד 108 - מיותר כל כך.

ושני דברים שאהבתי (אז כשקראתי מזמן, וכתבתי זאת על הדף הראשון הלבן בספר):
המונולוג של האמא בחלק השני פרק 10 עמ' 211 - מצויין. איכות חנוך לוינית.
(הפתיחה: "אמא אמרה, "מה יש לו עם האישה הזאת? מה הוא רוצה ממנה? מה היא מסוגלת לתת לו? מה היא נתנה לו שאני לא? למה הוא רוצה כל כך בקשר איתה? למה חשוב לו כל כך לפגוש בה, לדבר איתה? אני הייתי אמא טובה, נתתי לו הכל. עשיתי בשבילו הכל. טעיתי הרבה. אני יודעת שטעיתי הרבה. לא, ארי [בעלה]. אני טעיתי. אני. רק אני. אני משלמת עכשיו את המחיר של כל הטעויות שעשיתי. אלהים לא מרחם עלי ולא סולח לי. אני יודעת, שי, שגם אתה לא סולח לי ואני יודעת שגם את שונא אותי, ואני יודעת שגם אתה תרצה לפגוש את אמא שלך [הכוונה לאמא הביולוגית של שי] . ואז, כשתרצה לפגוש את אמא שלך, אני לא יודעת מה אעשה ....")

גם פרק 11 טוב, כתבתי בזמנו. הראיה ולא הגדה, בערך הסוד היחיד בכתיבה. (הפתיחה: "פניתי לשירות למען הילד ואמרתי לפקידה בטלפון ששמי שי גולדן ואני רוצה לפתוח את תיק האימוץ שלי ועם מי עלי לדבר ואיך עושים ומה. אז כבר גמגמתי הרבה פחות, אבל עדיין גמגמתי. וכשהפקידה ענתה לי גמגמו אוזני ושמעתי דברים שאולי היו חשובים אבל לא הצלחתי להבין...")

כשקראתי דיברתי עם ידידה שלי שהיא משוררת ובת מאומצת, והיא חשבה שהספר נפלא. (מה שמראה שקריאת הספר לא היתה כנראה לפני 2019, אני מכיר את אותה ידידה רק מאז). בהתנשאות (אופיינית. אם כי אצלי זה ברור שההתנשאות באה עם תחושת חוסר בטחון עמוקה ובסיסית, ועם הלקאה עצמית) אני חושב: "טוב, היא לא קראה מספיק ספרים. בטח לא פרוזה. "


*** עדכון - מצאתי אצלי עוד משהו שרשמתי על הספר, מ- 13/7/2019 כנראה :

כל ממואר מענין אותי בתור כותב לא פחות מאשר בתור קורא. ועוד יותר ממואר שיש בו אלמנט וידויי.

זה לא ספר גרוע, אבל אני מופתע מהכשלים בעריכה שנעשו כאן - הם כל כך בולטים ובוטים ובסיסיים, שאני די בטוח שנועה מאנהיים , עורכת הספר, התחננה בפני שי גולדן להוריד ולקצר מקומות מסוימים שמחלישים את הספר, ולא הצליחה בכך.
אני חושב שגולדן נחשב אז כשהוציא את הספר סוג של ילד פלא, וכנראה שגם היה לו בטחון עצמי רב.
בכל מקרה התוצאה פוגעת בספר שיכול להיות הרבה יותר שלם אילו היו מורדים ממנו קטעים של הגיגים והתבחבשות בדברים שכבר נאמרו.

אני לא אומר את זה בהתנשאות כלל. גם לי קשה כשמישהו בא ואומר לי להוריד משהו , ולא פעם בתגובה אני משתכנע שדווקא הקטע הזה שנדרשתי להוריד הוא הקטע הכי חשוב או טוב בטקסט.

דוגמאות:
כל פרק 15 , עמודים 63 עד 65. כל מה שנאמר שם כבר נאמר קודם לכן, ובצורה יותר טובה, יותר מרומזת, שמניחה לקורא להבין את הדברים בעצמו. הפרק הזה טוב אולי לתרפיה

עד כאן הקטע שמצאתי . (עכשיו אני יכול להעביר את הספר מהערימה של הספרים שנמצאת ליד המחשב בשולחן צפוף מדי, לאיזו ערימה אחרת בבית, במקום צפוף לא פחות , אבל שפחות יפריע) *

לפני שנה•
★★★★★
•suddenh
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

הספר הזה, תפס אותי לא מוכנה. לקחתי את הספר לידיי, והתחלתי לקרוא. חשבתי "להעביר איתו" איזה שעתיים-שלוש של שבת בבוקר.
ואז...אחרי קריאה של כמה עמודים, קיבלתי " אגרוף חזק לבטן ( ברמה המטאפורית כמובן)" כי הספר טלטל אותי, זעזע אותי, לכד אותי.
זהו רומן אוטוביוגרפי של הסופר שי גולדן. ספר שמתאר אוטוביוגרפיה ובמקביל - נובר לך בתוך הנשמה.
הקורא צריך להיות מוכן ל"ביקור פולשני כזה בחייו של הסופר, גם אם הסופר פותח לך את הדלת ומכניס אותך יד ביד לחדרי החדרים שבביתו, מספר דברים אינטימיים והזויים מתקופת ילדותו, ומתאר לפרטי פרטים את הילדות המתוסבכת שלו, העטופה ברבדים של שקרים וכעס. המון המון כעס.
ושקרים- ערימות של שקרים עד שלא זכורה האמת מהי.
שי ואחיו הגדול ממנו בשנה- רן, הם שני ילדים שאומצו בגילאי 6-7 על ידי זוג הורים ממוצא רומני,אריה ואוולין גולדן, לאחר שהייה בת כשש שנים במוסד.
הספר מתאר את הטלטלה/ התהליך שעברה המשפחה, בכל הרבדים: כל ילד בנפרד, פחדיו כעסיו, הלך רוחו, הילדים בינם לבין עצמם- במערכת יחסים סבוכה ביותר של שני ילדים השותפים לאותו גורל, ומקבלים אותו בדרכים שונות.
מוצגת אף הטלטלה שעוברים ההורים מהרגע שמתברר להם שילדים יודעים על האימוץ.
הניתוח פולשני וכואב עד מוות.
היו רגעים שחשבתי לעצמי תוך כדי הקריאה: " הלוואי והסופר סתם העצים את הדברים המתוארים בספר כדי לעורר אצל הקורא עניין, והלוואי וזה לא היה כך באמת. כי אם זה היה כך - אני פשוט כואבת ומרחמת על כל אחד ואחד מבני המשפחה.
ובסופו של יום חשתי קצת כעס על אותו סופר, שהוא הלוא " הבן הטוב", ש"מכר" את משפחתו סודותיה הכמוסים, שקריה המוסכמים, וגירד הכל החוצה, בצורה שלא משאירה אותך הקורא- אדיש.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•כוכי
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

את שי גולדן הכרתי לראשונה כשצפיתי ב"מחוברים". כבר אז היה משהו מיוחד באיש הזה, עם העיניים הכחולות, הקצת משוגעות, שבחצי מבט משכנעות אותך שאתה רוצה לדעת מה עובר בראש בעליהן, ולכן התפתיתי לקרוא. קודם כל בגלל האדם, אח"כ בגלל הסופר, מודה.
אני לא יודעת אם אפשר להגיד שנהנתי לקרוא את הספר כי אני לא חושבת שזו הנאה. אולי הבנה, אולי השלמה, אולי הסכמה...
הכל כתוב בצורה כ"כ אמיתית, לפעמים לא מרוסנת, כמו שכל אדם היה רוצה לחשוב או להתבטא לפעמים, בלי לחשוב איך יתפסו אותו או מה יחשבו עליו או מה הוא יחשוב על עצמו.
מצאתי את עצמי קוראת את השורות שכתב אדם זר ומתרגשת ומפחדת וחושבת - עליו ועליי, על המשפחה שלי ושלו, על אחי ועל המוות ומה אעשה, ועל אלוהים...
אני חושבת שהדרך בה הספר כתוב זה מה שמיוחד בו, הוא מתחלף בין נקודת ראות של ילד לנקודת ראות של מבוגר ומראה איך התפיסה לגבי דברים משתנה ואיך לפעמים היא גם לא.
בקיצור, אני אהבתי. אבל הכל עניין של טעם אני מניחה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אורית
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

סיפור חיים מרתק של הסופר שי גולדן על האימוץ שלו ושל אחיו בידי זוג חשוך ילדים מבית יתומים.
הסיפור מסופר מנקודת מבט של מבוגר, אך מדגיש את התחושות של הילד, אשר מצפה ומחכה תוך כדי עצב עמוק ורגשי אשם לאמו שתחזור לאסוף אותו אל חיקה לאורך כל נקודות הזמו של ילדותו,
הסוד הגדול של שי שהוא בעצם היותו מאומץ, ליווה אותו במהלך כל הילדות שכן בכל סיטואציה אפשרית הוא ניסה להציג סוג של נורמאליות בדמותה של משפחה גרעינית רגילה,
הבן הטוב הוא בעצם שי שניסה בעקביות לעמוד בצפיות המשפחה והסביבה לאחר שהשלים עם המציאות!
אהבתי מאוד את הכתיבה, פשוט מקסים!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לילי
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

לשי גולדן יש צורך לספר סיפור אבל למה אני נתקעתי באמצע?

הספר כתוב בדמו של שי גולדן,תוך כדי כך הוא מציג לראווה את הקרביים של אחיו רן,הוריו המאמצים ואחותו למחצה.

הספר והסיפור הוא אמיתי.
אבל,אין שם דינמיקה.
הצורך של גולדן לשפוך כל פרט, טוב לכותב ורע לקורא. ההתעלמות משביב תקוה, יוצרת רושם כי ההורים המאמצים הם מיפלצות שגידלו דרקולות.
בלי שום רגעים של רוך, ובלי כל תקווה.

המיפלצות גדלו והיו לאנשים אחד מוצלח יותר(כותב הספר) השני מעט פחות. גם כאן התיאור המאוחר אינו עושה חסד עם הקורא כדי להבין יותר את התהליכים ומשמעותם.
אני מבין כי הספר הוא קתרזיס לכותב. אבל מה אנחנו אשמים?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

קראתי את ספר ברגשות מעורבים...חוויית הקריאה לא היתה
קלה ומס' פעמים שקלתי להפסיק את קריאתו...ולמרות הכל
המשכתי, תוך דילוגים קלים על כמה עמודים...אולי ציפיתי לאיזו התפתחות, הפתעה שלא היו. ואולי כפי שכתבה אחת הקוראות חיכיתי לסוף טוב של סגירת מעגל וגם זה לא היה.
כשקראתי את הכריכה האחורית של הספר ציפיתי לאיזה סיפור
חיים מיוחד ומה שקראתי זה חיטוט נפש מעמיק של המחבר, נסיון לנתח ולהבין את רגשותיו דרך כתיבה (זול יותר מפסיכולוג - לא בטוחה שצריך להלאיט על חפים מפשע את העניין)....
הספר עורר בי זכרונות ממנטליות מאד מוכרת ולא אהובה.
מנטליות ממנה ניסיתי להתרחק ולשכוח עם התבגרותי.
כמו כן הספר עורר והזכיר איזו אפיזודה מחיי.
היתה תקופה בה שקלנו לאמץ ילד. בעלי היה מאד בעד.
אני הייתי מאד נגד.
לאחר קריאת הספר הרגשתי שצדקתי.
הספר מלא כעס. הלבטים, התסכולים התמידיים, המחשבות על התאבדות מתישים. הגבורים בהחלט יכלו לפרנס כמה פסיכולוגים מס' שנים.
כתבה אחת הקוראות שהספר הוא תרפיה של המחבר ואני נוטה להסכים עמה.
לדעתי הספר פונה לקהל קוראים מאד מצומצם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

הבן הטוב. ספר דרמטי וחזק במיוחד. כבר מהעמוד הראשון מאוד התחברתי ואהבתי את סגנון הכתיבה של גולדן. הוא כותב ישיר, בוטה וללא התיפיפות מיותרת. סיפרו הוא סיפור אוטוביוגרפי, המספר בעצם את סיפור חייו ומשפחתו המאמצת מהימים שהוא ואחיו גרו במוסד היתומים דרך האימוץ ועד להיותו אדם בוגר בעל משפחה. סיפור חיים מאוד לא פשוט עבר על שי. דרך הכתיבה והזיכרונות הוא מעביר אותנו הקוראים בכל רחשי ליבו, מעוויו, וכעסיו הרבים. ויש המון המון כעס.

לכל אורך הספר הרגשתי שכתיבתו של גולדן היא מאין תרפיה. שהוא מוכרח לספר שכולם ידעו כי אחרת הוא עוד שניה מתפוצץ.

לאורך הספר ציפיתי לסוף טוב, אבל לא היה כזה. כנראה שהחוויות של גולדן לא איפשרו, ואולי זה נובע מאופיו. לצד האמפתיה שחשתי כלפיו, הרגשתי לעיתים גם כעס על כך שלא ידע להעריך את מה שעשו בשבילו, וכן על חלקיו האגואיסטיים באישיותו.

בכל אופן, ספר מומלץ מאוד, יחד עם היותו מאוד לא קל לעיכול.

לפני 15 שנים•קסנטיפה
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

נראה שהיתה חסרה כאן יד עורך יותר דומיננטית. הכתיבה מבולבלת ולא אחידה ברמתה. לעתים מפורטת שלא לצורך ולעתים לקונית ולא ברורה. לפרקים מזכירה יצירה שנכתבה במסגרת סדנה לכתיבה יוצרת ולא של מישהו שכבר יש מאחוריו שני ספרים. אין ספק שהסיפור הבסיסי עצמו מרתק, אך גולדן לא מצליח לזקק אותו לכדי ספר שבאמת מותיר רושם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יגאל
הבן הטוב

הבן הטוב

שי גולדן

"הבן הטוב" הוא הספר הראשון שאני קורא של שי גולדן והשורה התחתונה - מאכזבת.
הרקע לסיפור הוא טוב, סיפור אישי, שונה בנוף המקומי, ילד ישראלי שגדל בבית מזרח אירופאי שהיו רבים כמותו במהלך שנות השבעים והשמונים. מעלה ריחות של פעם.

אבל הכתיבה... האוטוביוגרפיה כתובה בצורה טובה בחלק הראשון ובמחצית החלק השני, לאחר מכן היא הופכת להיות מתישה ומייגעת, עמוסת פרטים, כל משפט שני זה "אני אמרתי", "הוא אמר", "היא אמרה", כאשר הנרטיב נע באיטיות ולמעשה בקושי מצליח לפרוץ את דרכו החוצה, בין הפרטים המרובים.

יכול להיות מאוד שעבודת עריכה מהוקצעת (וכ - 80 עמודים פחות) היו מייצרים ספר מצוין.

חבל.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•איתן
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“כתבתי ביקורת והנא אני מתקנת את עצמי: הכתיבה לא מדהימה בהתחלה אבל מה שכעת אני מבינה הוא ששי פשוט כתב”

10/17
ביקורות על הבן הטוב
הבאה
אלינור
לפני 15 שנים

“"לפעמים קופצת עלי הנורמליות. השיגעון הוא המצב הטבעי שלי." זה מה ששי (הבן הטוב/רע/חתיך/הורס/שווה) עו”