ביקורת ספרותית על הבן הטוב מאת שי גולדן
ספר לא משהו

---

לשי גולדן יש צורך לספר סיפור אבל למה אני נתקעתי באמצע?

הספר כתוב בדמו של שי גולדן,תוך כדי כך הוא מציג לראווה את הקרביים של אחיו רן,הוריו המאמצים ואחותו למחצה.

הספר והסיפור הוא אמיתי.
אבל,אין שם דינמיקה.
הצורך של גולדן לשפוך כל פרט, טוב לכותב ורע לקורא. ההתעלמות משביב תקוה, יוצרת רושם כי ההורים המאמצים הם מיפלצות שגידלו דרקולות.
בלי שום רגעים של רוך, ובלי כל תקווה.

המיפלצות גדלו והיו לאנשים אחד מוצלח יותר(כותב הספר) השני מעט פחות. גם כאן התיאור המאוחר אינו עושה חסד עם הקורא כדי להבין יותר את התהליכים ומשמעותם.
אני מבין כי הספר הוא קתרזיס לכותב. אבל מה אנחנו אשמים?

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הבן הטוב