ביקורת ספרותית על הבן הטוב מאת שי גולדן
ספר טוב

---

את שי גולדן הכרתי לראשונה כשצפיתי ב"מחוברים". כבר אז היה משהו מיוחד באיש הזה, עם העיניים הכחולות, הקצת משוגעות, שבחצי מבט משכנעות אותך שאתה רוצה לדעת מה עובר בראש בעליהן, ולכן התפתיתי לקרוא. קודם כל בגלל האדם, אח"כ בגלל הסופר, מודה.
אני לא יודעת אם אפשר להגיד שנהנתי לקרוא את הספר כי אני לא חושבת שזו הנאה. אולי הבנה, אולי השלמה, אולי הסכמה...
הכל כתוב בצורה כ"כ אמיתית, לפעמים לא מרוסנת, כמו שכל אדם היה רוצה לחשוב או להתבטא לפעמים, בלי לחשוב איך יתפסו אותו או מה יחשבו עליו או מה הוא יחשוב על עצמו.
מצאתי את עצמי קוראת את השורות שכתב אדם זר ומתרגשת ומפחדת וחושבת - עליו ועליי, על המשפחה שלי ושלו, על אחי ועל המוות ומה אעשה, ועל אלוהים...
אני חושבת שהדרך בה הספר כתוב זה מה שמיוחד בו, הוא מתחלף בין נקודת ראות של ילד לנקודת ראות של מבוגר ומראה איך התפיסה לגבי דברים משתנה ואיך לפעמים היא גם לא.
בקיצור, אני אהבתי. אבל הכל עניין של טעם אני מניחה.

» ביקורות נוספות של אורית
» ביקורות נוספות על הבן הטוב