ביקורת ספרותית על הבן הטוב מאת שי גולדן

---

הבן הטוב. ספר דרמטי וחזק במיוחד. כבר מהעמוד הראשון מאוד התחברתי ואהבתי את סגנון הכתיבה של גולדן. הוא כותב ישיר, בוטה וללא התיפיפות מיותרת. סיפרו הוא סיפור אוטוביוגרפי, המספר בעצם את סיפור חייו ומשפחתו המאמצת מהימים שהוא ואחיו גרו במוסד היתומים דרך האימוץ ועד להיותו אדם בוגר בעל משפחה. סיפור חיים מאוד לא פשוט עבר על שי. דרך הכתיבה והזיכרונות הוא מעביר אותנו הקוראים בכל רחשי ליבו, מעוויו, וכעסיו הרבים. ויש המון המון כעס.

לכל אורך הספר הרגשתי שכתיבתו של גולדן היא מאין תרפיה. שהוא מוכרח לספר שכולם ידעו כי אחרת הוא עוד שניה מתפוצץ.

לאורך הספר ציפיתי לסוף טוב, אבל לא היה כזה. כנראה שהחוויות של גולדן לא איפשרו, ואולי זה נובע מאופיו. לצד האמפתיה שחשתי כלפיו, הרגשתי לעיתים גם כעס על כך שלא ידע להעריך את מה שעשו בשבילו, וכן על חלקיו האגואיסטיים באישיותו.

בכל אופן, ספר מומלץ מאוד, יחד עם היותו מאוד לא קל לעיכול.

» ביקורות נוספות של קסנטיפה
» ביקורות נוספות על הבן הטוב